הרבה כינויים הוענקו לעם היהודי לאורך השנים, רובם המכריע התייחס לאינטליגנציה. אבל בעוד שתמיד החשבנו את עצמנו ל"עם הספר", מסתבר שההיסטוריה מלאה בסיפורים של צאצאים קשוחים במיוחד שגדלו בבתים יהודיים: פושעי על, גנרלים חסרי פחד, מפיקים כל יכולים, פרקליטי צמרת ואפילו נביא דת. אנשים שהבינו שמה שלא הולך במוח, יעבוד עם קצת כח.

אריק שרון: במקום טיול למזרח - פיקד על מלחמה

אריק שרון (צילום: Handout, GettyImages IL)
טוב, נעשה הפסקת אש? חייב ללכת לצלול קצת | צילום: Handout, GettyImages IL

כשההורים שלך סומכים עליך לשמור על הפרדס המשפחתי מגנבים בגיל 8, די ברור שצפוי לך עתיד צבאי מזהיר. אבל לא בטוח שאפילו ששמואל ודבורה שיינרמן, ההורים של אריאל הקשוח, העריכו כמה משמעותי יהיה תפקידו בהגנה על המדינה הצעירה שבדרך. בגיל 21, זה שבו מתכננים בדרך כלל האם ללכת לאיבוד בדרום אמריקה או להסתכן במפגש לוהט עם ליידיבוי במזרח - מונה שרון למפקד סיירת גולני. עד אז הוא הספיק להילחם בשורות ה"הגנה" ולהיפצע באורח קשה במהלך מלחמת העצמאות. כל אלה לא מנעו ממנו להוביל את הסיירת לכמה מהקרבות הקשים ביותר של אותן שנים.

השנים חלפו ואיתם הלך המיתוס שנבנה סביב שרון והתעצם. החל מהקמת יחידת הקומנדו העברית הראשונה, שפעלה בעורף שטח האויב (יחידה 101), דרך הפציעה השנייה במהלכה המשיך לפקד על הכח, ועד לתרגיל המבריק במלחמת ששת הימים שהכריע כוח של 16,000 חיילים מצריים והפך לאחד מהקרבות המוצלחים בתולדות צה"ל. אבל החותמת הסופית הגיעה דווקא ברגע הקשה ביותר של צה"ל, מלחמת יום הכיפורים. מבצע "אבירי לב", עליו פיקד שרון, בלם את חציית התעלה על ידי המצרים והשמיד 150 טנקים שעמדו לחצות אותה. הוא כמובן לא הסתפק רק בכך וחצה את התעלה בעצמו כדי להכריע את המצרים. בעקבות הפעולה החלה מצרים לדרוש הפסקת אש, ובכך הביאה לראשונה לשינוי מומנטום במלחמה. כראש ממשלה הוריד דרמטית את היקף הטרור מרצועת עזה, קידם את תכנית ההתנתקות ופילג את הליכוד כדי להקים מפלגת שלטון חדשה. בזמנו הפנוי? הוא העדיף לעשות "שק קמח" לכבשים.

באגסי סיגל: מתנקשים שלום, את מי תרצה להעלים?

באגסי סיגל (צילום: ויקיפדיה)
לא רוצה לשלם? תגרמו לי לשחות עם הגפיטלע | צילום: ויקיפדיה

יהודים ועולם הפשע תמיד הסתדרו היטב ביחד. אנחנו סיפקנו שירותי ייעוץ, הלבנת הון ועריכת דין, והם דאגו שאף אחד לא יארגן לנו מחדש את הפרצוף. אבל אי שם בתחילת המאה ה-20 היה מי שהחליט לשבור את סטיגמת ה"בלי אלימות, יש לי עצמות שבירות" המסורתית, אחת ולתמיד. בנג'מין סינגלבאום נולד ב-1906 למשפחה יהודית דלת אמצעים בוויליאמסבורג שבברוקלין. בזמן שאמו ואביו, מהגרים מעיירה קטנה באוקראינה, שברו את הראש בנוגע לדרכים להשיג כסף, החליט בנג'מין לדאוג לעתידו הכלכלי בעצמו. הוא קיבץ סביבו קבוצת תומכים והחל לסחוט דמי חסות (דולר אחד) מהסוחרים המקומיים. מי שלא הסכים לשלם נאלץ לצפות בסחורה שרכש עולה באש. אגב, מי שרצה בכל זאת להתעסק עם הילד הקשוח, פגש בחבר ילדות שגדל באותו בלוק בדיוק. אחד, אל קפונה.

כמו תמיד אצל יהודים, אפשר לשמוח על כך שיידעו לתרגם פוטנציאל רווח להצלחה עסקית. בתחילת שנות ה-30 הצטרף סיגל ל"לאקי" לוצ'יאנו (היהודי הכי קשוח מלבדו בשנות ה-30) ולפרנק קוסטלו מהמאפיה האיטלקית כדי להקים את "Murder, Inc" (רצח בע"מ), סינדיקט שהציע התנקשויות להשכרה לכל המרבה במחיר. אמנם השלושה לא באמת נכנסו לרשם העמותות ומילאו טפסים להקמת עסק, אבל בזכות המוניטין הפורה ידע כל מי שרצה להיפטר ממישהו אחר ברחבי ארצות הברית, למי צריך להרים טלפון. סטראט אפ ההתנקשות הזה הפך את באגסי לאחד האנשים העשירים ורבי ההשפעה במדינה. בלילות ניתן היה למצוא אותו חולק שולחנות במיטב המסעדות של קליפורניה עם כוכביה הגדולים של הוליווד. אבל חיי הסלב לא עניינו את באגסי לאורך זמן, החלומות שלו היו תמיד גדולים יותר.

בתחילת שנות ה-40 נסע לטייל בנוואדה המדברית מתוך רצון להרחיב את עסקיו, וזיהה אוצר עסקי יוצא דופן. הוא השתלט במהירות על איגודי העובדים ועבודות הבנייה במדינה והחל לעצב אותם בדמותו. הוא קנה בגדול, מנצל את כספי הסינדיקט עד תום, כדי להקים את המלונות המפוארים ביותר שנראו עד אז. לקראת סוף העשור הפכה השממה חסרת החשיבות הזו למקום אותו כולנו מכירים כ"לאס ווגאס". אבל ההרפתקה הזו עלתה לבאגסי ביוקר. ב-1947 הוא נרצח בשעה ששהה ברכבו בלוס אנג'לס, על ידי אלמוני שפתח באש ממכונת ירייה. הרצח לא פוענח מעולם, אך הסברה הרווחת היא שיתר חבריו לסטארט אפ המוצלח, לא היו מרוצים מהעובדה שבזבז את כספיהם. ואחר כך עוד אומרים שעל יהודים אי אפשר לסמוך.

ביל גולדברג: נפצע בפוטבול - עבר למכות

ביל גולדברג (צילום: profightdb.com)
מה זאת אומרת נגמר הסביח? | צילום: profightdb.com

האבקות אמריקאית נתפסה מאז ומתמיד כהצגה. ברור, הרי כל אחד מאתנו הניף פעם שרירן מיוזע במשקל 120 ק"ג באוויר, סתם בשביל הכיף. אבל האמת היא שהאנשים שנמצאים במרכז התיאטרון האלים הזה הם מהקשוחים ביותר בעולם. מתוך ים השרירים, משככי הכאבים והסטרואידים הזה עלה בשלהי 1997 כוכב חדש עם שם של מדריך בצופים. אלא שהמראה של גולדברג עמד ביחס הפוך לחלוטין לתדמית ששמו היה יכול לייצר. מדובר היה בהר אדם עמוס שרירים וזעם, שרמס כל מה ומי שנקרה בדרכו במשך כשנה. 173 ניצחונות רצופים השיג גולדברג בזירה, כשהוא זוכה בכל חגורת אליפות אפשרית שהסתובבה בין זירות ארצות הברית.

גולדברג עצמו החל את הקריירה דווקא כשחקן פוטבול בליגת ה-NFL (רוצים לדבר שוב על מכות בכאילו?), כשנבחר במקום ה-11 בדראפט, אבל לא הצליח להותיר חותם ופציעה קשה סיימה את הקריירה שלו. לאחר שסיים לחטוף מכות גם "בכאילו" הוא הפך לשחקן קולנוע והופיע מאז בלא פחות מעשרה סרטים שונים. מצד שני לא נראה שיש לכוכבי הוליווד הגדולים ממה לחשוש בשלב זה, הטייפקאסט של גולדברג ספציפי מאד, ברוב המקרים הוא מגלם הר אדם עם חיבה לפצפוץ ראשים. הוא גאה מאד במורשת היהודית שלו, הקפיד להבליט אותה לאורך השנים, ואפילו חגג את בר המצווה שלו בכותל המערבי. חוץ מזה הוא נחשב לאחד הנציגים הבולטים של האגודה למניעת התעללות בבעלי חיים. הנה כמה אנשים שדווקא היינו שמחים שיקבלו ממנו קצת מכות, הפעם ממש ברצינות.

הארווי ויינשטיין: האיש שהוריד את הוליווד על הברכיים

אין תמונה
רגע, יש לך בעיה עם זה?

את סיפורו המלא של האיש הכי חזק בהוליווד של היום, הבאנו כבר בהרחבה בעבר. אלא שאי אפשר באמת לדבר על צאצאים בולטים של אברהם יצחק ויעקב מבלי להזכיר את הארווי. גם כאן מדובר בילד יהודי ממשפחה צנועה שגדל בשכונה לא סימפטית (קווינס בניו יורק), והחליט לקחת את העניינים לידיים. גם הפעם זה קרה עם הרבה מאד חוצפה, מגע זהב וביסוס מוקדי שליטה, שהפכו אותו לאיש שעיר הסרטים כולה מחזרת אחריו. כיום נחשבת "The Weinstein Company", חברת ההפקה שבבעלותו, לאיכותית והמוערכת מכולם.

אבל הסיבה האמיתית שבגללה הארווי הוא יהודי אחד שממש לא כדאי לפגוש בסמטה חשוכה, היא הטמפרמנט הרותח שמגיע ביחד איתו. במשך השנים פגשו לא מעט אנשים את הצד הכועס של הארווי. ברי המזל שביניהם שמעו רק מה הוא חושב על מה אמא שלהם עושה למחייתם, האחרים זכו לפגוש גם את נחת זרועו, וכמו שאפשר לראות מדובר בחתיכת ז'לוב. השנה של הארווי מתחלקת לשניים: בחצי הראשון הוא מסתובב בפסטיבלים, כנסים ואירועים שלא תצליחו למצוא גם עם GPS, וקונה סרטים מכל הבא ליד. בחצי השני הוא משתמש בכל האמצעים שברשותו כדי להפוך אותם למעוטרים ביותר בטקסים הגדולים. בשנה שעברה הוא עשה את זה עם סרט אילם בשחור-לבן, אחרי זה שום דבר כבר לא נראה מסובך מדי.

בני לאונרד: היהודי הכי קשוח שלבש כפפות

בני לאונרד (צילום: ויקיפדיה)
דווקא היום היה צריך להתפס לי הצד | צילום: ויקיפדיה

בגדול אנחנו ממש בעד שימור המסורת, גאווה לאומית וזה, אבל כשהמקצוע שלכם כולל התגוששות במתחם מצומצם עם אנשים בעלי אגרופים מפלדה, יהיה קצת קשה לייצר רושם מרתיע עם שם כמו דב בר בן אברהם גרשון. הילד שנולד בגטו באזור המזרחי של מנהטן, גדל לאחד המתאגרפים הגדולים בתולדות היסטוריית האגרוף. אחרי ששינה את שמו למשהו שלא יזכה אותו בכאפות גם מהשופט, הוא נכנס לזירה לראשונה בנובמבר 1911 וראה את המזרן מקרוב אחרי שלושה סיבובים בלבד. כל זה לא מנע ממנו לחזור במהירות שוב ולצבור 18 ניצחונות רצופים, בדרך לביסוס מעמדו כאחד הלוחמים העולים בסבב.

חמש שנים מאוחר יותר, ואחרי רצף נוסף של 15 ניצחונות רצופים, קיבל סוף סוף לאונרד את ההזדמנות הראשונה להניח ידיים על התואר העולמי במשקל קל, מול האלוף, פרדי וולש. הקרב הסתיים בהחלטת שופטים שנויה במחלוקת שהותירה את התואר אצל וולש. קרב חוזר נקבע כעבור ארבעה חודשים ובו כבר ניצח וולש בבירור. אבל לא יהודי קשוח כמו לאונרד ירים ידיים. הוא יצא לעוד מסע של 17 ניצחונות רצופים כדי להשיג קרב אליפות נוסף, והפעם הוריד את וולש שלוש פעמים למזרן לפני שהשופט החליט לעשות איתו חסד ולהפסיק את הקרב. במשך שמונה השנים הבאות הגן לאונרד על תארו שבע פעמים ברציפות. את הקריירה הוא סיים עם 183 ניצחונות (70 מהם בנוקאאוט) ו-24 הפסדים. כן, בדיוק כמו המאזן של הכדורגל הישראלי באירופה. רק הפוך.

בנג'מין ברפמן: המושיע של פושעי הצמרת

בנג'מין ברפמן (צילום: Pool, GettyImages IL)
ששש, נותנים חדשות | צילום: Pool, GettyImages IL

כדי להיות קשוח אפשר להתגושש עם הרי אדם בזירה, ואפשר גם לייצג כמה מהאנשים המסוכנים ביותר בעולם בבית המשפט. בנג'מין ברפמן, בן להורים שנמלטו מציפורני הנאצים ברגעים האחרונים שלפני מלחמת העולם השנייה, לא זכה לתנאי הפתיחה הקשים של כמה מהחברים האחרים בכתבה הזו. הוא גדל בשכונה יוקרתית בניו יורק, סיים שני תארים במשפטים מאוניברסיטת ניו יורק, כשבמקביל קיבל גם חינוך אורתודוקסי אדוק שהפך אותו קרוב מאד לדת. אחרי שבילה את שנותיו הראשונות בעיקר בייצוג של עברייני צווארון לבן, הלך שמו של הפרקליט היהודי ויצא למרחקים. עד מהרה התחילו לזרום הצעות מדגים גדולים בהרבה. כאלה שלא ממש כדאי למשוך להם בסנפיר.

רוצחים, ראשי ארגוני פשיעה וסלבס בסדר גודל של מייקל ג'קסון ופי.דידי, נזקקו כולם להגנתו של ברפמן במשפטים מתוקשרים וסבוכים במיוחד. במקרה של כולם השיג עורך הדין עסקאות מקלות, עונשים מופחתים וזיכויים מלאים, שהדהימו מומחי משפט רבים ברחבי העולם. האחרון שבתיקי הראווה שלו נערך רק בשנה שעברה כשיו"ר קרן המטבע העולמית, דומיניק שטראוס קהאן, נזקק לעזרתו כדי להיחלץ מפרשת אונס החדרנית בניו יורק. בסיום המשפט הוסרו כל האישומים מקהאן, שזוכה לחלוטין. אם תרצו את עזרתו של ברפמן, אגב, חשוב שמועד המשפט לא יחול על שבת, חג או מועד יהודי חשוב אחר. שופטים בבית המשפט זה כסף קטן, אבל מי רוצה להסתבך עם ההוא מלמעלה?

ישו: לא רצו אותו בחיים - קיבלו אותו כמשיח

ישראל עשתה שימוש בישו - והתנצלה (צילום: חדשות 2)
אבל למה צלב? לא היה מגן דוד במלאי? | צילום: חדשות 2

תגידו מה שתגידו על ישוע מנצרת, אבל לאיש היו ביצים. הטלת ביקורת במנהיגי הדת היהודית של אותם זמנים הייתה חמורה כמעט כמו...להטיל בהם ביקורת היום. בעידן המודרני העונש המקובל הוא מיליארד שקלים למוסדות חינוך, בזמנים ההם הסתפקו במסמור של הנאשם למבנה עשוי עץ בצורת צלב. הבעיה בסיפור הזה היא שברוב המקרים האחרים כאן הוא היה מסתיים, הפעם זה הסתיים בחזרה לחיים והקמה של דת חדשה המקיפה מיליוני מאמינים. וגם אם אתם לא מאמינים לסיפור הזה, היה שווה רק בשביל שימציאו את הכריסמס.

>> גיבורי העל הקשוחים בתולדות הקולנוע