הכי קר

בתמונה: כמו הגרמלינים, גם יונית לוי, כשהיא נרדמת, נהיית שמאלנית

הכי גבר

"הדברים שלו במאה אחוז, לחלוטין, לגמרי לא נכונים". זה מה שהיה לגבר של השבוע, דובר הבית הלבן לשעבר שון מקורמיק, להגיד על הסיפורים של אולמרט, שלפיהם הוא וקונדוליסה עושים את זה כשהיא על ארבע ושהשוט בידיים שלו. מה שלגמרי נכון, זה שטמפרטורת היחסים בין ישראל לארצות הברית צנחה בעקבות הדברים האלו לטמפרטורה יותר נמוכה מזו שיש כאן בלילות האחרונים. שון יקירי, אם אתה צריך להשתמש בכל כך הרבה מילים כדי להגיד דבר פשוט כמו "אולמרט שקרן", אל תתפלא אחר כך שיש לנו קשיים בהבנה.

הכי מתחממת

תראו מה קרה לאישה הכי קרה על המסך שלכם. שנים התלוננתם על הטמפרטורה הנמוכה שלה, אבל ברגע שהיא התחילה להפשיר, קפצתם עליה עם חרמות גידופים וקבוצות בפייסבוק. קל מאוד לתת ביקורת מהספה, עם כוס תה, עוגיות ושלט שיעביר אתכם לערוץ הספורט ברגע שיגיעו כמה תמונות לא נעימות מעזה, אבל נראה אתכם עומדים בזה יום אחרי יום, מהדורה אחרי מהדורה. יונית לוי היא האישה של השבוע הזה, בעיקר בגלל שמישהו צריך להזכיר לכולנו שמלחמה זה לא טיול שנתי עם זיקוקים ושגם ערבים קטנים זה סוג של ילדים.

הכי רטוב

יותר מדי אנשים שאני מכיר מתעניינים פתאום בתחזית ומבררים עם הולך לרדת גשם. לא בגלל שהם הפכו לחקלאים, או שהם תוהים אם כדאי להשקיע במטריה, אלא בגלל מבצע חורף של ג'וני ווקר, שבמהלכו לא מעט בארים, מורידים את מחירי הוויסקי בימי גשם. רד לייבל בעשרים שקלים זה דיל סביר, בתנאי שאתה ממש מתגעגע לטעמן של החתונות מהקיץ שעבר. בלק לייבל בארבעים שקלים זו כבר עסקה מחממת של ממש, ואם הצלחת להגיע ביום גשום לבר שמחזיק גרין לייבל, שיחקת אותה.

הכי חבל שהפשרתם

"לא נסלח לערבים על זה שהם מכריחים אותנו להרוג את הילדים שלהם". אם יש לכם תיבת דואר אלקטרוני פעילה, מישהו בטח כבר טרח לשלוח לכם את המשפט הזה שנפלט מפיה של הגברת גולדה מאיר - ראש הממשלה הרביעי של המדינה והאישה שלא נסלח לה על חלקה במלחמת יום כיפור. תראו איזה יופי של לוגיקה – גם נהרוג ילדים וגם נחליט אם לסלוח או לא להורים שלהם, שהכריחו אותנו לעשות את זה. אתם יודעים מה, גם אני לא אסלח לבנאדם הבא שישלח לי את הטינופת הזוץ אני לא אסלח לו על זה שהוא גרם לי לחסום אותו לתמיד.

הכי שיישרפו

לפני חודשיים עשיתי טעות ונסעתי בכביש שש. החשבון עמד להפתעתי עמד על קצת יותר משמונה שקלים. "זה תשלום שאפשר לדחות", חשבתי. "כמה ריבית כבר ייקחו על שמונה שקלים?" התשובה לא אחרה להגיע בדמות חיוב על סך ארבעים ושמונה שקלים - יותר מפי חמש מהסכום המקורי. כל הטלפניות שדיברתי איתן, ודיברתי עם שש לפחות, אמרו לי שככה זה ואין מה לעשות. שילמתי בטח ששילמתי, אבל זו פעם _OBJאחרונה. מסתבר שהרבה יותר כדאי לשרוף זמן בפקקים, מאשר לתת את הכסף לשודדי דרכים.