למעלה מ-50 אלף איש התכנסו באלמודום שבסן אנטוניו בשביל לראות את הרויאל ראמבל ה-30. ההתרגשות הייתה בשיאה לקראת מה שרבים כבר הגדירו בתור הרויאל ראמבל הכי לא צפוי מזה עשור.
המופע המרכזי התחיל בהילוך נמוך עם קרב של ביילי מול שארלוט פלייר על אליפות הנשים של התוכנית RAW. ביילי נכנסה לקרב עם שארלוט שכבר הוגדרה בתור אלופת ה-Pay Per View של החברה – עם מאזן מושלם של 15 ניצחונות מאז כניסתה אל ה-WWE. אני חייב להודות שלרגע, ממש לרגע, היה נדמה שאולי ביילי בדרך לזכות בתואר הנכסף ולקטוע את רצף הניצחונות של האלופה, אבל הרגע ההוא התחלף ברגע אחר בו הטוענת לכתר ספגה את הפינישר של שארלוט Natural Selection על המסגרת של הזירה – וכאן נגמר הסיפור. שארלוט ממשיכה להיות אלופת הנשים ומלכת ה-Pay Per View של ה-WWE.
הקרב הבא במופע היה בין רומן ריינס לקווין אוונס על האליפות האוניברסלית, בזמן שכריס ג'ריקו תלוי מעל הזירה בכלוב כרישים. כן, זה די משוגע, אבל הצעצועים של ה-WWE לא ימכרו את עצמם. ריינס, כמובן, נכנס לזירה לקריאות בוז מהקהל בסן אנטוניו, אבל זה לא הפריע לו לתת 100% בקרב מול האלוף. מהר מאוד הדרמה גלשה אל מחוץ לזירה, כיאה לקרב ללא פסילות, ונגרר למערכה קיצונית בין השניים: שולחנות נשברו, כיסאות התכופפו ובשלב מסויים אפילו נשלף אגרופן. לקראת הסוף היה נדמה שידו של ריינס על העליונה והוא בדרך לזכות באליפות האוניברסלית הראשונה שלו, עד שברון סרטומן התפרץ לקרב וסגר חשבון עם ריינס. בסך הכל, יחסית לקרב גימיק, היה לא רע. קווין אוונס עדיין האלוף והסטטוס קוו נשמר.
הקרב על אליפות הקרוזר-ווייט בין נוויל לריץ' סוואן היה הבא בתור. בתחילת הקרב, השניים נאבקו בזירה אל מול המון פאסיבי שלא הוציא הגה מהפה – היה כל כך שקט שאפשר היה לשמוע את השניים ממש מדברים בזירה. אני חושב שזה רק מדגיש את אחת הבעיות הגדולות של מחלקת הקורזר-ווייט בחברה והיא שהקהל פשוט לא מעורב במה שהולך שם – זה לא מעניין אותו. מבחינת הקהל זה הזמן ללכת לשירותים. זה היה קשה לצפייה, נוויל זכה באליפות וזה לא עניין אף אחד באצטדיון.
אולי בכל זאת טוב שהקהל זכה בקרב הקודם למנוחה קצרה, כי זה מה שהוא היה צריך לקראת הדרמה הענקית שהתחוללה בקרב בין ג'ון סינה לאיי. ג'יי. סטיילס על אליפות ה-WWE. בפעם האחרונה שהשניים נאבקו אחד בשני זה היה ב-Summerslam, ומה שסיקרן את כולם הוא האם השניים יצליחו להתעלות על הקרב המצויין ההוא.
סינה וסטיילס נתנו למעלה מחצי שעה של דרמה בזירה, במה שהיה פשוט מופע היאבקות קלאסי. הקרב עצמו היה כל כך צמוד שהוא היה יכול באמת ללכת לכאן או לכאן, אבל בסופו של דבר סינה היה המנצח – מה שאומר שהוא סוף סוף השווה את שיא האליפויות של ריק פלייר האגדי, עם 16 אליפויות עולם במצטבר, כך אפשר להפסיק עם הטיזינג הזה שנמשך כל כך הרבה שנים. תמונת ה"רסלמניה" מתחילה להתבהר והיא כוללת את ג'ון סינה באירוע המרכזי. נו שוין, לפחות היה קרב טוב.
הקרב האחרון היה כמובן גולת הכותרת של הערב - הרויאל ראמבל. 30 מתמודדים נכנסים לזירה ומנסים להעיף אחד את השני מעל החבל העליון. השורד האחרון מקבל הזדמנות להילחם על האליפות ב"רסלמניה". כאמור, פוטנציאל אדיר - כל אחד יכול לזכות. הקרב עצמו התחיל חלש ואיטי, אבל לאט לאט הקצב התגבר – ספציפית עם כניסתו של ברון סטרומן לזירה. הוא פסל שבעה מתאבקים, כולל את ביג שואו ומארק הנרי, לפני שהוא עצמו נזרק מהזירה על ידי ברון קורבין. בשלב הזה, נכנסו אל הקרב כמעט כל המתאבקים הרלוונטיים מה-WWE כיום וכולם נלחמו פחות או יותר בקצב אחיד למשך רבע שעה – שזה הזמן שלקח לקהל לאבד סבלנות. מתקבל על הדעת, במיוחד אם הם שם 6 שעות מתחילת הערב.
אפשר היה לשמוע את הקהל פוצח בקריאות "גולדברג", בתקווה שהוא יכנס ויתחיל להיות מעניין. במקומו נכנס ברוק לסנר במקום ה-26 ופירק לכל מי שהיה בזירה את הצורה, אבל היה ברור שהוא מחכה לסגור חשבון עם גולדברג על הקרב האחרון ביניהם. כשגולדברג נכנס לזירה במקום ה-27, הוא העיף את לסנר מעל החבלים בלי שום בעיה. זה היה האנטיקליימקס בהתגלמותו, מאכזב מאוד. בשלב הזה, הקהל התחיל לצעוק "בולשיט", וזה הפסיק רק אחרי שהאנדרטייקר נכנס לזירה.
גולדברג כבר לא היה מסוגל להחזיק מעמד, בן 50 אחרי הכל, והוא עף מעל החבלים על ידי האנדרטייקר. באותם רגעים נשמע כאילו הקהל עוד לא החליט מה דעתו על הקרב עצמו, עד שנכנס המתאבק במקום ה-30 – רומן ריינס. עכשיו זה כבר ברור, הקהל שונא את מה שקורה לו מול העיניים. מוזיקת הכניסה של המתאבק הסמואי הייתה הסימן בשביל הקהל להתחיל לשרוק בוז, שהפך בהמשך לקריאות "בולשיט" ולבסוף לקריאות "Roman Sucks". כשריינס פסל את האנדרטייקר חשבתי שהקהל הולך לשרוף את האצטדיון. לא ראיתי אצטדיון כל כך זועם מאז הרויאל ראמבל של שנת 2015. היה ברור שאם ריינס מנצח - יהיה אסון. בסופו של דבר המנצח היה רנדי אורטון, שלא זכה בקרב מאז 2009 – מה שאומר שמבין התחזיות על המנצח של הקרב, התואר הלך לבחירה הבטוחה ביותר.
לסיכום, הרויאל ראמבל התחיל חלש, הגביר את הקצב ואז נגמר באכזבה. המנצח הגדול הוא רנדי אורטון, מה שאומר שהוא הולך להיות באירוע המרכזי של "רסלמניה" בפעם המי-יודע-כמה. הבחירה לתת לו לנצח בקרב מובנת לחלוטין, מבחינת כלכלית של מכירת כרטיסים, אבל זה לא משנה את העובדה שהוא כבר כל כך הרבה פעמים התמודד על האליפות שזה כבר ממש קלישאה – ועוד מול ג'ון סינה!
הקרב המצטיין של הערב היה ללא ספק על אליפות ה-WWE בין סטיילס וסינה, אבל בסך הכל היה אירוע עם פוטנציאל גדול שנגמר בצורה משעממת. בשורה התחתונה - מאכזב.