הזעקה הפעם היא אולי לא שגרתית ויוצאת נגד המהות הבסיסית של כל גבר שעדיין מתגאה בזקפת בוקר – אבל מישהו חייב להשמיע אותה. אחרי תלונות של יותר מדי גברים מתוסכלים, קיבלתי את המנדט להשליך הכול החוצה: בנות, זה שהחלטתן שסקס בפגישה הראשונה הוא דבר שגרתי שאין בו פסול, זה לא בא לנו טוב בכלל – והגיע הזמן לדסקס על זה כדי שתבינו גם למה.
שכחתן איך להגיד לא
פעם, בימים שבהם האיידס עוד היה בשלבי פיתוח, גברים היו צריכים לעבור מסע ריגושים מפרך עד שזכו להניח את ידם על פטמה חשופה. היום, במציאות של העשור הראשון למילניום, למצוא זיונים מזדמנים היא משימה פשוטה יותר מלמצוא חנייה בשעות הערב. הסטנדרטים של העבר התפוגגו עם עליית שלטון הפמיניזם, ההתקרבות למערב והטלוויזיה הרב ערוצית, וכתוצאה מכך החוטיני החל להיות מופשל במהירות שיא מבלי שאף אחד יבקש בכלל.
למה זה קורה? בעיקר בגלל יותר מדי צ'יקס שפועלות אל סמך סטיגמות עתיקות, וכך גם בנושא של סקס בפגישה הראשונה הפרשנות שלהן היא שגויה מהיסוד. אותה פרשנות אומרת שגברים הם חרמנים 7\24, ולכן אנחנו חושבים על ספאנקים ואזיקי פרווה מהרגע שנכנסת לנו לאוטו. ומכיוון שאנחנו חיים בשוק תחרותי ומה לעשות שרוב הנשים לא נראות כמו גלית גוטמן, הלך הרוח הזה זרק את הביישנות מהחלון והפך אותה לאנכרוניזם מאובק. המילה "לא", שכל-כך היתה מזוהה עם המגזר הנשי, זוכה היום לפחות ופחות עדנה, ומקבלת זמן אוויר רק בהצעות אנאליות.
בקיצור, מה שהתרחש הוא שיותר מדי נשים החליטו שאין אצלן מקום לטעיות מצערות, ולכן הן שולפות את נשק יום הדין והופכות את הזיון בפגישה הראשונה לדבר שבשגרה – ועל הדרך משמידות את כל המסתורין והריגוש שבעניין.
רצוי להבהיר שפה לא מדובר על סטוצים ועל קשרים שנרקמים מחוץ לדלתות של שירותים במועדונים; הכוונה היא לא לאינטראקציות שנגמרות אחרי חצי שעה, אלא לדייטים עם אופציה לאהבה ותשלומי מזונות בעתיד. רבאק, איך אפשר לפתח רגשות כשחותכים ישר לקינוח? איך אפשר לבנות משהו רציני מבלי לחכות חצי שעה בתור, לשבוע קצת מהלחם, לנשנש מנה ראשונה ולהתייבש עד שמגיעה העיקרית? זה הורס את כל התיאבון.
מה שבא בקלות באותה הקלות יעלם
אנחנו לא צריכים רוקרים קשישים עם פריזורה דהויה וצרידות של מאפרה שיזמזמו לנו שמה שבא בקלות באותה הקלות יעלם. מה שבא בקלות לא רק יעלם, אלא גם יעורר גועל, או פשוט יבריח אותנו בחזרה אל עבר מחוזות הפורנו על צג הלפטופ, שם התחלופה של הבחורות היא במרחק הקלקה על מקש לחיץ.
וזה לא שהיגרנו לוותיקן והחלטנו לשחק אותה חסודים, ממש לא. אנחנו מתים לעוף עלייך מהשנייה הראשונה וסביר להניח שנבהה במחשוף שלך רוב הערב, וגם נדמיין אותך בעירום מלא בזמן שתקדחי עוד סיפור לא מעניין מהביוגרפיה שלך. אבל מה שאת צריכה להבין הוא שאנחנו חייבים גם להסניף שורה מהלא מושג, שיהיה לנו קשה ושמשהו יחזיק אותנו דרוכים ומצפים עם לשון בחוץ עד לפגישה הבאה.
בדיוק כמו שחופש בקאריביים הרבה יותר מתוק אחרי חודשים של טחינה בעבודה במקום חודשיים של מובטלות על החוף בתל אביב, גם פה אותו הסיפור. אנחנו רוצים להתאמץ קצת, להרגיש שלא הכול בא לנו בקלות, לדחות קצת את אותה תחושת ריקנות שמגיעה בשנייה שהפורקן מסתיים. מי יודע, אולי גם על הדרך נזכה להכיר אותך קצת ונחליט שיש פוטנציאל לרוץ עם זה קדימה.
לסיכום ליידיס, המסר הוא פשוט: ממש כמו שהאימהות שלכן ייבשו את אבא לפחות שלוש פגישות עד שהדליקו את הקטורת בחדר השינה, גם לכן מומלץ לעשות רטרו לקונספט של דייט ראשון שמסתיים במיטה. זה אולי יהיה לכן קשה לקלוט את זה בהתחלה אבל זוהי האמת: סקס בפגישה הראשונה עם בחורה שהיא קצת יותר מסטוץ שיגרתי שבפתח, די מנטרל לנו את הרצון להמשיך איתה במסע. ככה זה שמגלים את האוצר כבר בניסיון הראשון. דווקא פה הקלישאה העתיקה היא נכונה ורצוי לטפטף קצת מסתורין ולשלוף את קלף הקשה להשגה בשביל להשאיר אותנו דרוכים. כמובן שהכול חייב להיעשות בפרופורציות; נסו לא להגזים ולייבש אותנו עד לאביב או עד שנכיר את ההורים שלכן – כי למרות הערגה לתמימות של פעם, לכאב ביצים מתמשך אף אחד עוד לא מתגעגע.
>> בפעם הקודמת ביקשנו מכן להתחיל ללבוש חזיות. מה לעזאזל קורה פה?