גבר, שפוך

דבר איתי גבר, מה מציק לך? לא, כי רואים שיש לך משהו על הלב. שפוך, שפוך הכל. אתה מעדיף להסתובב חשוק שפתיים, לתת לזה להתבשל בבטן? בסוף הרי זה יצא: אולי תחזור עצבני הביתה, אולי תביא איזו צעקה על מוכרן (מה זה בכלל?) בתחנת דלק, או שסתם תדפוק את המקלדת בכח. אני לא מדבר איתך על שיחות נפש, על פסיכולוגיסטיקה למתקדמות. אבל דבר, דבר דוגרי.

לאחרונה הייתי בכמה סיטואציות בדיוק כאלו. במקום לדבר צברתי, סחבתי. ואני לא מדבר איתכם על הזוגיות, שם דווקא הכל בסדר, תודה. אבל החיים שלנו מלאים במערכות יחסים: בעבודה, עם חברים, אפילו עם ספקי שירות ומוכרים (אוקיי: אז מוכר זה אדם שעובד בחנות ומוכרן זה בן 18 שעובד בעבודה מועדפת). בכל מערכת יחסים יש תקשורת, אבל כמו שיודע כל מי שניסה לדבר עם תמיכה טכנית, לפעמים היא פשוט לא טובה.

באופן סטריאוטיפי, "לדבר על זה" מיוחס יותר לנשים. כמובן יש גם מחקרים שתומכים בטענה הזו, אז לפני שיגרשו אותי מהערוץ, בואו נשמיט את המילה לדבר, ובמקום זה נאמר "לתקשר". כי תקשורת קיימת, תמיד. כשאתה מדבר בקול רם אתה מעביר מסר, כשאתה חושק שפתיים אתה מעביר מסר, גם כשאתה שותק אתה מעביר מסר. מעביר, כן, אבל למי? כי מסר, כמו שהוא יוצא, צריך גם להקלט, ולא תמיד הצד השני מכוון לאותה תחנה שאתה מכוון אליה.

מזל שאני איש תוכנה בעברי, כי אני יכול להסתכל על ההגדרות הפורמליות של תקשורת, והן נותנות תובנות מעניינות גם לחיים. מה שכן, אני לא רוצה לשעמם אתכם בטכנו-ממבל-ג'מבל, בשביל זה יש את החנונים בערוץ דיגיטל. אז אני אשתמש רק במושג אחד, וגם אותו אני אסביר. והמושג הזה הוא "פרוטוקול".

הפרוטוקול הוא הבסיס של כל תקשורת. מדובר בעצם באוסף של חוקים שמגדירים את התקשורת. כך יכול כל צד לדעת למה לצפות מהצד השני. למשל כדי לראות את הכתבה הזו המחשב שלכם היה צריך לבקש מהשרתים של mako להעביר לו מידע מסויים. המידע נמצא על שרת מסויים שנקרא mako.co.il במקום מסויים על השרת. הדפדפן שלכם מבקש את המידע באמצעות פרוטוקול שנקרא http כי המידע כתוב בשפה שנקראת html. בילבלתי אתכם? לא חשוב, כי את המילה היחידה החשובה בכל הפיסקה הזו אתם מבינים: ציפיה.

תקשורת זה עניין של ציפיות. רוב הזמן אנחנו כועסים או עצובים או מתוסכלים כי העולם לא פועל כמו שציפינו ממנו לפעול. לפעמים זו פיזיקה, או איזה מדע אחר, שגורם לתפוח ליפול לנו על הראש או לגשם באמצע הפיקניק. אבל הרבה פעמים הרגש שלנו נובע מאדם אחר. אז אם מישהי שברה לנו את הלב זה בגלל שהציפיה שלנו לא תואמת את הציפיה שלה, וזה בסדר, כי כמו שאמר וולטר סובצ'ק, "החיים לא מתחילים או עוצרים לנוחותנו", לפחות לא כל הזמן. אבל ביחסים, כל סוג של יחסים, יש תקשורת, והתקשורת מבוססת על ציפיות, בדיוק כפי שהיא יוצרת אותן. אם נדע לתקשר את הציפיות שלנו באופן שהצד השני יבין, כנראה נקבל ממנו יותר.

הנה לדוגמא ג' ואני, מערכת יחסים רוויה תככים ויצרים. בהיותנו גברים יותר קל לנו לכעוס בלב, כך שקרה לא פעם ולא פעמיים כשדרכנו זה על אצבעותיו של זה. אחד המוטיבים החוזרים בריבים שלנו הוא עמידה בהבטחות. אם ביקשתי משהו, ואתה הסכמת, אני מצפה שיתבצע. כשהוא לא מתבצע אני כועס, ואז אני חסר סבלנות וגוער בך על אי-ביצוע, ואז אתה נפגע, כי בתוך כל הבלאגן והלחץ שלך אתה מצפה שלפחות אני אבין ולא אכניס אותך ליותר לחץ. אז במקום להפגע הגדרנו פרוטוקול: אני אחראי להזכיר לו אחת לכמה זמן, ובאופן ידידותי, ככה הציפיות ברורות והפגיעה נעלמת.

וזו כמובן רק דוגמה אחת, ובה שני אנשים עם יכולת תקשור סבירה מקבלים החלטה שתמנע אי נעימות עתידית, אבל יש אינספור אפשרויות אחרות לתקשר ציפיות, וכן, מותר גם להביע כעס, או אי שביעות רצון, כי גם זו תקשורת, ולפעמים דווקא כשלא הופכים הכל למילים הציפיות ברורות יותר. המסר הסופי הוא פשוט: אל תשאירו את הציפיות לכריות.