בשבועות האחרונים, אני עושה הכל כדי לעזור לך להבין עד כמה הפנטזיות שלך בכל הנוגע לנשים יכולות להיות רחוקות מהמציאות. ואיך אפשר לעשות את זה מבלי לדבר על האירוע הכי גדול בחיים, שבו שום דבר ממה שאתה מפנטז לא קורה במציאות? ולכן הפעם במדור אנחנו נפרק לגורמים את כל העניין המאוס והטרחני הזה שנקרא "חתונה" (כן, מסתבר שהגשם הזה עושה אותי יותר ממורמרת ממה שאני בדרך כלל).
כולנו כבר יודעים איך זה הולך, יחד עם חודש מאי, מגיע מבול הזמנות בדואר והדבר הנחמד הזה נמשך ככה עד ספטמבר. למזלי (או לצערי, תלוי אם המשפחה שלי קוראת את זה או לא), מעבר למליון הפעמים שהגעתי לחתונה בתור אורחת, יצא לי להכיר את כל העניין הזה מקרוב מדי כשסונג'רתי למוות בחתונה של אחי וכשלוהקתי שנה לאחר מכן בתור המלווה בחתונה של אחותי (ובעוד שמונה חתונות אחרות. אולי די עם התפקיד הזה?). אז למרות שאני עדיין מטפחת חיי רווקות לתפארת, זה לא אומר שאין לי מבט מבפנים. וכרגיל, לך הגבר האדיש יש פנטזיה מסוימת לגבי כל הדבר הזה שנקרא חתונה, בעוד שאנחנו הנשים דואגות לכך שהמציאות תהיה שונה לחלוטין. עד כמה? בבקשה:
הצעת הנישואין
הפנטזיה הגברית: לא להצטרך לשאול את זה. אבל אם כבר, אז בסמס.
המציאות הנשית: בתקופה שבה סמסים היו מוגבלים ל-70 אותיות וכל חריגה הובילה ללקיחת הלוואה, כנראה שהיינו מעריכות את האתגר. אבל בימינו כבר מדובר בהפקה של ממש: מינימום 70 משתתפים בתכנון, עוד 200 איש אחראים על הביצוע, שביל עם נרות על חוף הים, הכול קורה בשקיעה, הטבעת מושטת לה בהרצליה אבל את נצנוץ היהלום רואים גם בלבנון, מישהו מצלם מיליון סלפיז, מישהי מעלה סטטוס לפייסבוק "חיים שלי אמרה לו כן!!!" ואיך אפשר בלי ליפסינק לשיר אהבה מקורי (marry you של ברונו מארס).
הכסף
הפנטזיה הגברית: לא משנה אם אתה החתן או האורח, השאיפה שלך כגבר בחתונה היא תמיד להיות במינימום הוצאות. אתה משכנע את עצמך שהשאיפה הזאת מוצדקת במקרה ואתה חייל, סטודנט, מורה, אמן, עובד קבלן, הייטיקיסט שפוטר או מזרחי מקופח.
המציאות הנשית: אם אתה על תקן אורח, אתה יודע שעונת החתונות היא הגורם מספר שתיים לעוני בישראל (וזה רק כי המסיבת אירוסין, החינה, השבת חתן, השבת כלה והמסיבת רווקים הם הגורם הראשון). ואם אתה על תקן חתן, כדאי שתבין שנמאס לנו שלגברים יש קטע כזה להעיר על שופינג של נשים (בשביל מה צריך את הצעיף הזה? בשביל הבקושי חמש מעלות שיש בחוץ!) אבל להוציא בעצמם המון כסף על שטויות (אתה לא צריך קולפן שהוא גם שעון!). אז אם אתה מרגיש חופשי להוציא 1,000 שקלים ויותר על גאדג'טים, אין סיכוי שעל הזר בחתונה, הצלמים והאלכוהול תוציא פחות.
הכלה
הפנטזיה הגברית: למרות שהחתן מכיר את הכלה שלו כבר שנים, אין לו מושג איך היא תראה אחרי שעתיים במספרה, שעה וחצי של עבודת איפור מקצועית ועוד שעה של לבישת מחטבים מיוחדים, תחתונים סקסיים ואקססוריז. השאיפה שלו זה שהיא תהיה יפה (=כוסית) ותגיע עם אחלה אופי (=לא תנבח הוראות).
המציאות הנשית: הכלה בדרך כלל נראית כמו מישהי ממופע דראג תל אביבי. היא מאופרת מדי, העקבים שלה גבוהים מהאמפייר סטייט, המחטב גורם לה קשיי נשימה ואם תדליק מצית ליד השיער המנופח שלה- הוא יעלה באש וייקח יחד איתו את כל האולם.
החופה
הפנטזיה הגברית: הפנטזיה של החתן היא להיכנס לחופה עם שיר של קבוצת הכדורגל שהוא אוהד ולהצליח לשבור את הכוס, כל השאר לא משנה. הפנטזיה של האורח היא שכל העניין המרגש הזה ייגמר אחרי שתי דקות.
המציאות הנשית: פזר חיוכים למצלמה עד שיכאבו לך השרירים שמסביב לפה, תצחק מהבדיחות של הרב, תעביר את היין, תמחא כפיים, תחבק את האורחים, תגיד את כל הברכות שכתבו מתחילת ההיסטוריה ותעמוד מתחת לוילון הלבן הזה עד שמישהו יגיד לך אחרת. כי בשם כל הנשים אני רוצה שתדע – גם אנחנו לא אוהבות את זה שדברים שאמורים להימשך שתי דקות בעצם נמשכים לנצח, ודברים שהיינו שמחות שיימשכו לנצח נגמרים אחרי שתי דקות, אז זאת הדרך שלנו להתחשבן איתך.
האלכוהול
הפנטזיה הגברית: אחד הדברים המבאסים זה להגיע לחתונה שיש בה חרא של אלכוהול ולכן הפנטזיה האולטימטיבית היא שהברמנית, שעושה לך עיניים כל הערב, תדאג שתמיד יחכו לך על השולחן בקבוקים של גרייגוס, ואן גוך בטעמים וג'וני כחול.
המציאות הנשית: הברמנית באמת רוצה אותך, הגרייגוס באמת על השולחן, הג'וני הוא לא פחות מכחול וחמש מלצריות דואגות לעשות ריפיל לשולחן. וכל זה היה יכול ממש לשמח אותך, אם לא היית תפוס לאישה שחייבה אותך היום להיות הנהג התורן.
האורחות
הפנטזיה הגברית: בחורות צעירות ויפות (יפות? סליחה, התכוונתי כוסיות) שכל מה שהן מחפשות היום זה אותך.
המציאות הנשית: הפנטזיה שלך מתגשמת. האולם באמת מלא בבחורות יפות (כוסיות! אוף, התכוונתי כוסיות) שנהנות לרקוד איתך, זורמות איתך, צוחקות איתך, שותות איתך, לוקחות אותך לצד, מלטפות אותך בחושניות, מתקרבות לאוזן שלך, לוחשות לך "יש לי חבר" ואז ממשיכות הלאה לבחור הבא.
הצילומים
הפנטזיה הגברית: בתור החתן, אתה רוצה שהחלק הזה יגמר מהר ובלי תקלות. לחייך קצת, לחבק את הכלה, להרים אותה בשתי ידיים ושכל השאר יהיה בידי האלוהים (שידוע בכינויו "פוטושופ"). בתור האורח, יש לך מטרה אחת ויחידה: לצאת מהחתונה הזאת עם כמה שיותר מגנטים. אתה רוצה להגיע הביתה ולדעת שיש על המקרר שלך יותר תמונות של עצמך מאשר של אינסטלטורים.
המציאות הנשית: כל מי שאי פעם הלך לחתונה יודע שלמצוא את איש המגנטים זה כמו למצוא את וולדו. רק יחידי סגולה מצליחים וגם אז, עד שאתה קולט את הלוח שעליו נמצאים המגנטים אתה מבין שהם נחטפו על ידי כל הבחורות התחמניות שהצטלמת איתן. וכמובן שכל חתן יודע שאין מצב שהוא מסיים צילומי חתן-כלה מבלי שהוא מילא את כל ההוראות של החצי השני שלו: "בוא רגע, תעמוד ליד החומה הירושלמית הזאת, עכשיו תקפוץ באוויר, עכשיו תנשק אותי, תחזיק לי את הנעל, תעשה את עצמך משחק איתי מחבואים, בוא ניסע לקיסריה, תישען גם פה על חומה, תעשה פרצוף רציני, תחזיק את השימשייה שלי, תשב לידי על הצוק, תן לי למשוך אותך מהעניבה, תדפוק איתי שפגאט באוויר, תכנס רגע למים. יופי, עוד שלוש שעות כאלה וסיימנו".
החיים שאחרי
הפנטזיה הגברית: החתן רוצה לצאת מהאולם ישר לשדה התעופה ולהגיע לקריביים, שם הוא יהנה מאלכוהול, ים וסקס וכנראה שבו זמנית. לעומתו, האורח מפנטז על שלושה דברים: יום חופש מהעבודה, טלפון משמח מאראלה וכדור אדוויל.
המציאות הנשית: החתן הצליח לסבסד לא יותר מאשר מלון שלושה כוכבים באילת (שמינית פנסיון כמובן) והאורח יודע שהבוסית לא תוותר לו, שאראלה לא מתקשרת לכל גבר ככה סתם וחמישים כדורי האדוויל שלו חוסלו על ידי הבת זוג תוך שלושה ימי מחזור.
בתכל'ס, כולנו בעצם יודעות שהפנטזיה הכי גדולה שלך זה שהאישה שלך תרצה לעשות את החתונה ביום של היום הולדת שלה (או ביום האהבה, או ביום האהבה האחר, או בכל תאריך חשוב שיחסוך לך מתנה ותא זיכרון במח). ואם אתה לא החתן, הפנטזיה הכי גדולה שלך, כמו של רובנו, היא שיפסיקו להזמין אותך לדברים המחורבנים האלה.