*טור קומי, נא להתייחס בהתאם.
חברים, אנחנו נמצאים בעיצומה של מהפיכה. מהפיכה חשובה ומלאת פרובוקציה. מהפיכה שנוגעת במליוני אנשים ברחבי הגלובוס ומשנה אותו ללא היכר - מהפיכת הפורנו בנייד. פשוט מדהים, מי צריך בכלל מחשב?
אה, וגם יש את מהפיכת הפמיניזם שבה יעסוק הטור. תהנו.
קודם כל, סיפור אישי: זה היה בכיתה ו׳. כמו כל מורה להתעמלות נטול מערך מסודר ובעל אשכים לא רגועים, נתן לנו עופר המורה כדור ואמר לנו: לכו לכו שחקו. פנטזיה של כל תלמיד. אז לקחנו כדור, קצת ניפחנו, וכמו בכל משחק כדורגל חובבני ברחבי העולם, השניים הכי טובים עשו כוחות. הכל היה ממש בסדר ורגיל עד שלפתע היא הופיעה - תהל. זה השם, זו הדמות. נכנסה למגרש וביקשה להשתתף. וואו. תמיד ידענו שהיא מוזרה אבל זה כבר באמת שובר כל מוסכמות. שקט מוחלט ומבטים המומים בין הבנים של ו׳ 2.
מה עשינו? כמובן שהסכמנו והכרזנו עליה ישר קפטן. סתם, מה פתאום. הכנסנו אותה לשער והיא קיבלה כדור פיצוץ לפנים מחזי שוטים. אני צוחק. קראנו מיד לאחות כי חשבנו שהיא לא מרגישה טוב. בכל זאת חברים, אנחנו מדברים פה על סוף שנות התשעים. תקופה אחרת.
חודש לאחר מכן עלינו לתיכון ומאז נעלמו עקבותיה. עד לפני שבועיים.
חתונה של חבר. כולם רוקדים, אווירה טובה. באחד השולחנות אני קולט את אחת מהחברות של אלה הכלה יושבת לבדה. אני ניגש ומציע לה לבוא לרקוד. היא מסרבת בנימוס וזורקת לעברי מבט חטוף שמספיק לשנינו. תהל. אמאל'ה.
תכל'ס, היה נחמד. התעדכנו, הרמנו כוסית והכל ממש זרם עד שניסיתי לצחוק על העבר והצעתי לה להצטרף לכדורגל בשישי. היא לא צחקה. ממש לא. להיפך, נראה שהצלחתי להציף בזכרונה את אותה סצנה טראומתית. איזו טעות. בניסיון התנצלות, הצעתי לה שוב להצטרף לחבר׳ה שלנו ברחבה ואמרתי שבדיוק עולה הזמר ושחבל שתישאר פה לבד. היא לקחה שתי נשימות וענתה ״אני ממש לא רוצה להצטרף לחבר׳ה. חבר׳ה זה מושג פטריאכלי של ערימת חזירים שוביניסטים. אני לא באה, ובטח שלא לעודד זמר שמחזיק שתי זמרות ליווי מסכנות לידו. אין חיפצון גדול מזה, בטח הוא משלם להן מינימום. ולא, אין לי בעיה להישאר לבד. פה ובחיים. לא צריכה אף אחד״. חתכתי.
שעתיים עברו. אני מזמן כבר לא כשיר לנהיגה ומסתבר שהחבר הטוב שבאתי איתו חתך. בעיה. בזמן שאני בטלפון עם מונית שמבשרת לי שזה 150 שקל משפיים לרמת גן, אני קולט את תהל יוצאת מהחנייה. עוצר אותה ושואל אם היא מגיעה במקרה למרכז. היא עונה שכן אז שואל אם אפשר להצטרף.
״לא חמוד, תנסה אצל החבר׳ה מהכדורגל, צ׳או״, דברי הפמיניסטית. כשהגעתי הביתה בסוף כתבתי מדריך.
המדריך: איך להתנהג עם פמיניסטית
תמיד תשאל לפני - לפני כל פעולה שאתה מתכנן לבצע, בין אם זה להציע לה טרמפ או לכנות אותה בשמות חמודים, תשאל. עדיף לקבל נזיפה על השאלה מאשר צעקות על הפעולה.
שלא תעז לשלם עליה - בהמשך לסעיף הקודם. במקרה הזה, אפילו לא כדאי לשאול. כסף זה עניין מאוד נפיץ בכל הנוגע ליחסים מגדריים. תציע חצי חצי על החשבון וסגור את העניין. מה עם הטיפ? אלא אם כן אתה סטנלי פישר, זה תחום אחריותה הבלעדי. היא קובעת, אתה משלם. גם ג׳נטלמן, גם פמיניסט.
פמיניסטית, לא לסבית - אל תתבלבל, כן? זה שהיא אולי לעיתים קצת אנטי-גברים, לא בהכרח אומר שהיא פרו-נשים, במובן המיני. במילים אחרות, אל תציע לה לצרף חברה למיטה.
אל תרים לה להנחתה - טיפ זהב. אל תעלה לדיון נושאים כמו שכר, תרבות, פוליטיקה, פאנלים טלוויזיונים, נהגי מונית ועוד תחומים שיש בהם פערים מגדריים. אולי זה חשוב, אבל אתה צריך עוד לקום לעבודה ב-8 בבוקר.
לא להביע דעה- טוב, אז במידה והסעיף הקודם לא היה ברור, ובמידה ולא הצלחת לציית לו ואתם כעת בעיצומו של דיאלוג פמיניסטי, אתה לא מביע דעה. כל מה שתגיד ישמש כנגדך. תהנהן, פשוט תהנהן.
כבד את מחאת הטופלס- כן, מדובר בנושא כאוב ותמונות קשות של בלונדיניות טופלס הגיעו לאחרונה מהסנטרל פארק בניו יורק. והן לחלוטין צודקות. אנחנו לא יכולים להכתיב להן איך להתלבש, ואם היא רוצה ללכת בלי חולצה ובלי חזייה, ועד כמה שזה קשה, צריך לקבל את זה. נתראה במחאה הישראלית בפארק הירקון. בשישי הבא. בארבע. הלוואי.
כנס למטבח- שמע, אתה לא חייב לבשל, אבל לפחות תנסה. מה שכן, תעשה כלים. זה בייסיק. תתחיל מזה, השאר כבר יבוא בקלות. אם הגעת לרמת הכביסה, אתה גורו פמיניזם.
תחרים את יום האישה - סעיף חשוב מאוד. פמיניסטיות לא סובלות את היום הזה. יותר מדי התייחסות ביום אחד ספציפי, פחות מדי אכפתיות בשאר השנה. עליך להחרים את היום הזה. ואת יום האם. ואת החתונה של בר רפאלי. וכל יום אחר שבו תשומת הלב ממוקדת על נשים. המלצת המחבר: לא להחרים בטעות גם את ולנטיינז. פמיניסטית פמינסטית, אבל עדיין אישה.
>> לטור הקודם של הוכמן: איפה יותר טוב, בארץ או בחו"ל?