סמבו (צילום: mako)
צילום: mako

זה מתחיל במהפכה הרוסית ב-1918. לנין בוחר בבריון המקומי קלימנט וורושילוב כדי לאמן את הצבא האדום והחלוש בקרבות פנים מול פנים. וורושילוב לימד במהירות את הלוחמים הקומוניסטים המורעבים כיצד להילחם עם אתי חפירה, מקלות ואגרופים, והשיטה הקטלנית זכתה להצלחה מסחררת עד שוורושילוב הצדיק הופקד על הקמת הסיירת המובחרת של מעמד הפועלים, ה-NKVD, שלימים הפכה ל-KGB.

בשנת 1923 הפך וסילי אושפצ'קוב לרוסי הראשון (ולחמישי בעולם) עם דרגה דאן 2 בג'ודו, אותה קיבל מג'יגורו קאנו, מייסד השיטה. הוא מפסיק טיול ממושך ביפן ומקבל פקודה ישירה מהקרמלין להכניס לכושר את היחידות המובחרות של רוסיה. הטכניקה שפיתח הייתה קטלנית במיוחד והותאמה לסוכני חרש ומרגלים.

במקביל החל ויקטור ספירידונוב, מומחה לשיטות לחימה סלאביות ובעל יד אחת, לאמן חיילים בשיטת לחימה שפיתח. מעניין, גם יוסף טרומפלדור נפצע באותה מלחמה ובאותה היד - וגם הוא פיתח שיטת לחימה - אבל בנשק חם.

שני המורים הגדולים פתחו את הסגנון הייחודי שלהם בנפרד, ורק תלמידיהם הבולטים הצליחו לגבש ולאחד את הסגנון. שיטת הלחימה של הסמבו הקרבי הביאה ניסיון מקרבות אמיתיים, לחיים ולמוות, בתוך השוחות והביצורים, כשנגמרו הכדורים והחיילים נאלצו להרוג אחד את השני עם הציפורניים.

בעיתות השלום המועטות והמדכאות, נוסה הידע הטכני של הסמבו על גופם המסכן של אסירים פוליטיים בגולגים של סיביר, לפי מיטב המסורת הסטליניסטית. התוצאה הייתה קטלנית.

בשנת 1938, חרלמפייב הקשוח, שהיה תלמיד ישיר של וסילי וגם חרש את העולם בחיפוש טכניקות קטלניות, הפך לאבא הרשמי של הסמבו, בעיקר בזכות הקשרים הפוליטיים שלו עם הממשל, שאפשר לו להפוך את הגרסה המעודנת של הסמבו לספורט רשמי בברית המועצות.

רק בשביל המכנסיים

סטאלין, שמאוד אהב דרמה, שלח למבחן סופי נגד אנטולי בריונים מכל הסוגים, ולאחר שזה ניצח את כולם, סטאלין היה מאושר ונתן לו אישור – הסמבו הפך לספורט הרשמי של ברית המועצות.

הסמבו כספורט מזכיר מאד את חוקי הג'ודו וההאבקות המודרנית, כשההבדלים המרכזיים הם שמותר לבצע נעילות ובריחים על רגליים. האמירה האופנתית: חולצת ג'ודו, מכנסי ספורט קצרים וסקסיים ונעליים מוזרות שלובשים על המזרן שנקראות סמבובקי.

הסמבו הספורטיבי שם דגש יוצא דופן על כושר, כוח, גמישות ואתלטיות ברמה של להטוטן בקרקס. באחד המפגשים הבודדים בהם היה לי האומץ לעמוד מול לוחם סמבו צעיר וצנוע על המזרן, לקח לו חצי שנייה להעיף לי אגרוף שמאלי לפרצוף, שהתחבר במדויק להטלת ג'ודו אכזרית לתוך המזרן עם כל המשקל, ומשם לבריח לא ברור וכואב במיוחד על כף הרגל. נכנעתי. החיבור הטבעי והזורם של הסמבו בין האלמנטים השונים של קרב עמידה, קרב קרקע וההטעיה המושלמת הם שילוב מנצח.

המנטאליות הקשוחה של הסמבו סופגת את שורשיה המיסטיים מההיסטוריה הסלאבית והמרגשת של הלוחמים הגדולים של אימא רוסיה, ובייחוד מכבוד הצאר איוואן, מורו ורבו של סטאלין, הרביעי הידוע בכינוי "איוואן האיום", שנלחם בשוודים, בטטרים בפולנים ובכל מי שלא ברח בזמן.


בשנת 1980 ניסו הסובייטים לדחוף את הסמבו לאולימפיאדה כמו שהיפנים עשו בהצלחה עם הג'ודו כמה שנים קודם. המהלך לא הצליח, אבל ברוסיה של היום, הסמבו נחשב לספורט השלישי בחשיבותו, אחרי כדורגל ושתיית וודקה.

הגרסה הקרבית והעתיקה של הסמבו נשמרת לבטח במחנות האימונים החביבים של הספצנז', שהיא כמו סיירת מטכ"ל בריבוע של הצבא האדום. הקומבט סמבו ספצנאז' ידוע בשם החיבה סיסטמה. זו שיטת הלחימה אכזרית שמטרתה מוות.

בניגוד לסמבו, שמדגיש את ההאבקות והאגרוף, הסיסטמה היא אומנות לחימה קטלנית שמזכירה בזרימה קצת איקידו בתרגום סלאבי, והיא מיועדת להשתלטות מהירה ותכליתית על מספר יריבים חמושים בנשק חם או קר.

הקשיש שפירק אותי

העלייה הגדולה מרוסיה הביאה ארצה המון מהנדסי קידוח בקרח ומלכות יופי בלונדיניות, אבל גם לוחמי סמבו מנוסים http://www.martial-arts.co.il/club/arieLavan/arieLavan.asp שרכשו את השכלתם המעודנת בקרבות איומים באפגניסטן וצ'צ'ניה.

אחד המאבטחים הקשישים והחביבים של תחנת הדלק בגוש עציון (שהיה לו עבר עשיר בכוחות הצנחנים של ברית המועצות) פרק לי את הרובה מהידיים בחצי שנייה, באמצע המילואים ומול כל הסיור, חנק אותי בחגורה ונתן לי נשיקה במצח. זה היה מרשים ביותר.

כיום זוכה הסמבו להכרה וכבוד בינלאומי ולוחמי סמבו קשוחים מפרקים ללוחמים הכי טובים ב-MMA את הצורה. הלוחם הוותיק, המשופם ואהוב הקהל, דן "החיה" סוורן http://www.the-beast.com/, המוכר לכולנו מימי הבושידו העליזים, היה הנציג האמריקני הראשון בתחום.

אחיו של כותב שורות אלו טוען בלהט דתי ומיסיונרי, בעיקר באירועים משפחתיים, כי פידור אמיליאנקוhttp://il.youtube.com/watch?v=JhDzEVBTQgw&feature=related, המכונה הקיסר האחרון, הוא נציגו האמיתי והבלעדי של האלוהים, והוא ממש לא לבד. אמיליאנקו נראה ממבט ראשון כמו מאבטח ישנוני בסופר או טכנאי מקררים שהלך לאיבוד, אבל האגרופים המדויקים שהוא נותן מדהימים, והקרבות שלו כמעט תמיד מסתיימים בנוקאאוט בסיבוב הראשון.

נכון לעכשיו, למעט קרב קטן ומעצבן - בו שופט שמאלני וצמחוני נאלץ להפסיק את המהלומות בגלל חתך מעל העין של אמיליאנקו שקצת דימם, הדוב הרוסי הוא בלתי מנוצח http://il.youtube.com/watch?v=XwVYtFBRtrE&feature=related. הוא טיפוס מאד חביב, צנוע, מסתובב עם כומר צמוד. אין לו קוביות בבטן ולא חוזה יוקרתי ב-UFC, אבל הוא בלתי מנוצח ואהוב הקהל. כשאמיליאנקו מנצח, אין קפיצות שמחה קוקסינליות על החבלים. הוא גבר אמיתי.

בינואר 2009 יצר אמיליאנקו תקדים עולמי, כשקרב שלו נגד אמן הסמבו האמריקני המגודל ואלוף ה-UFC לשעבר, "הפיטבול" אורלובסי, התקיים בקליפורניה והועבר בשידור חי מחוף לחוף. הפרשנים המשועממים הימרו על מספר השניות בהם יחזיק מעמד הענק האמריקני. לרגע קצר במהלך הדקה השנייה של הסיבוב הראשון היה נדמה שאורלובסקי הולך לשנות את ההיסטוריה בסדרת אגרופים שיכולים לזעזע פיל, אבל הטעייה מהסרטים של הדוב הרוסי שלחה אותו לישון עם נוקאאוט מדהים.