בסוף השבוע שעבר החלטתי להגשים חלום מהתיכון ולהתחפש לג'ייסון וורהיס, הרוצח מסדרת האימה הקולנועית "יום שישי ה-13". לצורך העניין הזמנתי מסכת הוקי ישנה מ-eBay, אירגנתי את התחפושת, עשיתי קרחת וגילחתי את הזקן שלי – משהו שלא עשיתי קרוב ל-10 שנים.
מיותר לציין שאנשים היו בהלם. אחרי הכל, מעטים החברים שיצא להם לראות אותי בלי הזקן, שלא לדבר על קרחת. כששיניתי את תמונת הפרופיל בפייסבוק לא תיארתי לעצמי שהיא תייצר כזה הד, כלומר יחסית למישהו שמקבל בממוצע 20 לייקים ו-4 תגובות לכל פוסט. לא חשבתי שיהיה ממש אכפת לאנשים – טעיתי.
על התמונה הגיבו כמעט 30 חברים שלי, שזה הרבה בשבילי, ורובם כתבו דברים איפשהו על הסקלה בין 'למה?' ו'אלוהים, מה עשית לעצמך?!'. אז עניתי: "עשיתי את זה לפורים". לא. לא מאמינים. לא יכול להיות שבוקר אחד, קם אדם שטיפח זקן לעילא ועילא במשך שנים ואז מוריד אותו לחלוטין – ועוד בגלל פורים. לא. לא הגיוני. חייבת להיות סיבה אחרת, עמוקה יותר, מורכבת יותר. רוצים עומק? רוצים מורכבות? סבבה, אני אתן לכם. אז הנה האמת שמאחורי לגדל זקן ולמה היה לי כל כך קל להוריד אותו.
1. כי יש מיליון היפסטרים, אבל אפס מוצרים לטיפוח הזקן
דבר ראשון, לגדל זקן זה סיפור לא קטן. זאת השקעה רצינית שלא כל אחד בנוי אליה, הן מבחינה מנטלית והן מבחינה פיזית. חשוב לי להדגיש, כשאני כותב זקן אני לא מתכוון לכל לאלה שמקצרים פעם בחודש עם מכונת תספורת. זה לא זקן, זה זיפים וזה שטויות. מבחינתי זיפים הופכים לזקן כשהם מגיעים לגדלים של דמויות מ'משחקי הכס', מינימום. אתה הרי בכלל לא מתעסק איתו לפני הגדלים האלה ופה העניין המנטלי, זה שמפריד בין הילדים לגברים.
כל אלה שבוכים על זה שמגרד להם, שמקצרים בשנייה שאיזה מישהו אומר להם שזה מכוער, שלא מסוגלים להתמודד עם זה, שלא גידלו זקן בחיים שלהם - לא יבינו לעולם. לא את ההשקעה ולא את התחושה הנפלאה. מצד שני, כמו שכבר ציינתי, הם גם לא יכירו את העצבים של להסתובב עם זקן במדינה הזאת.
מצחיק אותי כל פעם לחשוב על זה שבמדינה כמו שלנו, עם 50% דתיים ו-50% היפסטרים, שוק ה'זקן' הוא בדיחה. ליתר דיוק, כשאני כותב 'מצחיק אותי', אני מתכוון שזה מרתיח אותי וכשאני כותב 'בדיחה', אני מתכוון שזה ביזיון.
נתחיל מזה שכל השוק הקוסמטי לגבר במדינה הזאת לא שווה כלום. אין פה תכשירים לזקנים, לא סבונים, לא שמנים ולא ווקסים. בטח יתעורר פה איזה חכמולוג ויציין איזו חנות איפשהו באזור נחלת בנימין, שמוכרת פחית של ווקס באיזה 250 שקל, וואלה יופי. למה אין ברשתות? למה אני צריך לגרור את עצמי עד תל אביב בשביל זה? למה אני לא יכול לקנות את זה בסופר או לפחות בחנות בוטיק לסבונים? בוטיק עאלק. יש 15 סוגים של פילינג לרגליים וסוג אחד של אפטרשייב. תודה באמת.
חצי מהגברים במדינה הזאת מסתובבים עם זקנים, תתחילו לנצל את זה. תציפו את המדפים בחומרים הרלוונטיים. לא יכול להיות שהדבר הכי טוב והכי נגיש בשביל זקן זה שמן קוקוס – אנחנו לא באיים הקריביים ואני לא קפטן ג'ק ספארו.
2. כי אם אין ספר מקצועי לי, מי לי?
קושי נוסף שצריכים להתמודד איתו כשמגדלים זקן, זה למצוא איפה לסדר אותו. כלומר, אתה יכול לספר אותו בעצמך, אבל יש גבול לכמה שאתה מסוגל לעצב לעצמך את הזקן. כאן מספרות נכנסות לתמונה, וזאת בעיה.
אני זוכר את הפעם הראשונה שהלכתי למספרה וביקשתי שיסדרו לי את הזקן, הבן-אדם לא הבין מאיפה נפלתי עליו. ביקשתי ממנו שיסדר לי את הזקן, הוא לא הבין. בסוף אמרתי: "אני רוצה שתעשה לי כמו קינג ליאונידיס". הוא אמר לי שאין לו מושג על מה אני מדבר והציע לי לנסוע לבני ברק. בקיצור, מעטות הן המספרות שיודעות להתנהל כמו שצריך עם זקן, מה שמכריח את רובנו להתמודד עם כל הסיפור הזה לבד, וזה אומר שליספור הזה יש סוף רע. אגב, בסוף מצאתי מספרה של סנובים שעמדו בסטנדרט שלי, אבל אחרי מסע אורך ומפרך של ניסוי וטעייה.
3. כי כל איש עם זקן הוא או מחבל או דן בילזריין
נניח שרק לי אכפת מווקסים לזקן ומלגרום לו להיראות טוב, ושכל השאר מגדלים זקן פראי וחופפים אותו עם ג'ל רחצה - עדיין אף אחד מאיתנו לא חף מהצרה שהיא להתמודד עם כל היצורים ברחוב שלא מסוגלים להכיל את הרעיון של זקן. אלה שפונים אליך באמצע החיים ומתחילים לדבר איתך על זה. אנשים שבשבילם זקן זה אירוע, פלא. אנשים שצועקים לך 'הרצל' מהצד השני של הרחוב, או דן בילזריין. אתה בתור לשווארמה והמוכר אומר לך שאתה נראה כמו מישהו מדאע"ש, אתה יושב לאכול ואומרים לך שאתה נראה כמו מתנחל. פעם הייתי בחתונה ומישהו צעק לי 'פאודה'. מישהו שאני לא מכיר.
הכי הטריף אותי זה אנשים שניסו לגעת לי בזקן, כאילו זה רכוש ציבורי או משהו. גם בחיים לא הבנתי את זה. תמיד הנחתי שזו שטות שהם ראו פעם במסיבה של חרדים, איך שתופסים לרבי בזקן ומנשקים – כנראה שלא מבינים כמה ג'יפה הצטבר שם במהלך היום. פעם עמדתי בתור לקופה וילד, אולי בן 6, ניסה לתפוס לי את הזקן. מה ניסגר איתכם? למה אתם נהיים כאלה דביליים כשאתם רואים זקן?
אז אם אתם מחפשים סיבה, כתבתי אותה איפשהו למעלה. לא שזה משנה, כי הסיבה הרשמית שבגללה גילחתי את הזקן היא עדיין פורים. חשוב לי לציין שאהבתי את הזקן שלי, ואפילו מאוד. למרות זאת, אכלתי בגללו כל כך הרבה חרא לאורך השנים, שבמקום מסויים די התלהבתי שהורדתי אותו. הדבר האחרון שחשבתי שיקרה זה שלמישהו יהיה אכפת בכלל שגילחתי אותו – שלא לדבר על הטריגרינג שעשיתי לכל החברים שלי. טעיתי.
עובדה, ביקשו ממני לכתוב על זה טור.