אם יש במדינה שלנו איזשהו קונצנזוס, זה המצב הבלתי נסבל בכבישים. די ברור למה: מאות הרוגים בשנה, אלפי פצועים. המשפחות הללו, האנשים האלה, משלמים את המחיר הכבד ביותר. משלמים על טעות נהיגה של מישהו אחר, על תשתית רעועה, על חוסר תשומת לב.
תאונה היא מכלול של גורמים שכלואים יחד באותה מסגרת זמן. כלומר, אם ניקח ברגע נתון כל מה שקשור לסביבה, למכונית ולנהג – אלה הגורמים שמרכיבים את השלם שעשוי לחרוץ את גורלנו, לטוב ולרע. ואם ניקח ממכלול הגורמים הזה ונסיר ממנו משתנה אחד, אנחנו עשויים לשנות את פני הדברים לכאן או לכאן.
בתור נהגים אין לנו השפעה על כל הגורמים החיצוניים - סביבה, מזג אוויר, תנאי כביש ונהגים אחרים. אבל יש לנו השפעה על המכונית שלנו ויש לנו השפעה על עצמנו. אז בעיצומם של ימי חג וטיולים, הנה פרק ראשון במדריך שיעשה אתכם קצת יותר חדים. בפרקים הבאים נגיע למכונית וגם לכביש, אבל נתחיל בכם. האנשים עם הידיים על ההגה.
הטיפים הקבועים והרגילים הם לא לנהוג עייפים, לעצור למנוחה, לשמור מרחק. אבל הנה עוד כמה נקודות למחשבה.
1) צפי ותכנון. היו ערוכים למה שעומד לקרות. זה לא עניין של נבואה: אלה דברים פשוטים כמו לזהות מכונית בנתיב הימני שעלולה להתפרץ לנתיב שלכם לצורך עקיפה, הולכי רגל שעומדים לחצות את הכביש, צמתים לא מרומזרים שבהם נהג אחר עלול לא לתת לכם זכות קדימה. ברגע שתתרגלו לחשוב בצורה כזאת, מעטים הדברים יפתיעו אתכם על הכביש. אפילו מכונית שיוצאת לעקיפה בנתיב הנגדי, בכביש לא פנוי.
2) מבט. רובנו עושים טעות בסיסית - ממקדים את המבט קרוב מדי למכונית. אבל אין לנו שום שליטה על מה שקורה קרוב למכונית שלנו, כי זמן התגובה שלנו הוא כזה שאם הסכנה כל כך קרובה – מאוחר מדי להגיב. לכן, ככל שתסתכלו רחוק יותר, כך תגלו בעיות מוקדם יותר. מבט קדימה אל קו האופק מעניק לכם זמן, זמן נותן לכם אפשרויות פעולה, ואפשרויות פעולה מעניקות לכם בחירה. בהינתן הבחירה, יש סבירות גבוהה שתבחרו בפעולה הנכונה ותימנעו מתאונה.
3) כיוון תנוחת ישיבה. נהיגה ושליטה במכונית הן לא כמו רביצה על הספה ושליטה על השלט של הטלוויזיה: ישיבה נכונה מעניקה לנהג שליטה טובה יותר במכונית.
שבו כך שהידיים מגיעות לכל נקודה בהגה מבלי שתצטרכו להתכופף קדימה – וכך שבלחיצה על דוושת הבלם במלוא העוצמה, הברך לא תתיישר עד הסוף. כמה פשוט, ככה חשוב.
4) עבודת ידיים. להחזיק יד אחת על חלק העליון של אולי נראה טוב, אבל לא באמת יאפשר לכם לשלוט ולהגיב במהירות במצב חירום. מה כן? שתי ידיים על ההגה, ולא משנה מה אמר לכם המורה לנהיגה - בשעה שלוש ותשע.
כשהידיים ינוחו במקום הנכון על ההגה תגלו שפעולת האיתות כבר לא דורשת מכם מאמץ: פשוט לשלוח את האצבעות למנוף האיתות בלי שום צורך להזיז את הידיים עצמן. אמריקה.
5) מראות. אם אתם רואים את המכונית שלכם במראות הצד – המראות שלכם אינן מכוונות כראוי. יש לכם "שטחים מתים" ואתם מסתכנים בפגיעה במכונית אחרת או ברוכב אופנוע בכל מעבר נתיב. המראות צריכות לחפוף זו את זו בנקודה אחת ולא על פני מקטע שלם. אפשר גם לכוון את המראות החיצוניות כלפי חוץ - שלושה קליקים זה פחות או יותר הכיוון הנכון.
חשוב לזכור: המראות החיצוניות שלכם, מראות הצד, מראות לכם מה נמצא לצדכם. המראה המרכזית מראה לכם מה מגיע מאחוריכם. השתמשו בהן בהתאם.
6) נהיגה בכביש מפותל. השתמשו ברוחב הנתיב בכניסה לפנייה: מהחלק החיצוני שלו לחלק הפנימי של הנתיב בתוך הפנייה, וחזרה לחלק החיצוני ביציאה מהפנייה. הקווים הללו מקלים על הכוחות הפועלים על המכונית ומשפרים את יציבותה.
7) העברות משקל. לתוך הפנייה – מאטים; בפנייה עצמה – שומרים על מהירות הנסיעה; ביציאה מהפנייה – מאיצים. נסו ותראו כמה זה ישפר את יציבות הנסיעה שלכם.
8) ריכוז. זה הדבר האחרון ברשימה, אבל כנראה הכי חשוב. הידעתם שיותר מ-90 אחוזים מתאונות הדרכים היו נמנעות אם אחד המעורבים בתאונה היה פשוט ברמת ריכוז גבוהה יותר?
כשאנחנו לא מרוכזים, זמן התגובה שלנו גדל ואיתו הסיכוי לתאונה. נהיגה יומיומית מהבית לעבודה, בפקקים, בתוואי קבוע, דורשת" מאיתנו לכאורה רמת ריכוז נמוכה יותר – אבל בטח שמעתם לא פעם ולא פעמיים שתאונות נוטות להתרחש ליד הבית. במילים אחרות, שגרה אינה תירוץ לחוסר ריכוז. ומובן מאליו שנהיגה בתנאים לא מוכרים, במהירות גבוהה ובמכונית עמוסה נוסעים ומטען מחייבת רמת ריכוז מקסימלי.
זכרו דבר אחד: ריכוז זה עניין של בחירה. פשוט תתמקדו בנהיגה.
און יעקבסון הוא מבעלי בית הספר להדרכה מתקדמת "דרייב ארט" (יש גם דף פייסבוק), עיתונאי רכב, פרשן ספורט מוטורי ומגיש תוכנית הטלוויזיה "טסט ראשון"