שבוע טוב לכם משתמשים טכנולוגיית האינטרנט. למה אתם מקיאים בזמן נסיעות? למה מספיקה חשיבה על כינים כדי שתתחילו להתגרד וכמה זמן אחרי ירייה בלב – הוא ממשיך לפעום?!  עזבו אתכם מתמטיקה, זה מה שאתם באמת צריכים לדעת:

את השאלה הראשונה שלנו לשבוע זה קיבלנו מנחום שם בדוי (אני מקווה, למי קוראים נחום בימינו?) שרצה לדעת מה פשר התופעה שכל פעם שהוא עולה על נסיעה ומנסה לקרוא משהו הוא מתחיל להקיא כמו ממטרה?

פאמילי גאי -קיא
ממטרות קיא | צילום:

נחום תודה רבה על הפירוט וההמחשה, אכן אתה סובל ממחלת נסיעה, ולא רק אתה, רבים כמוך באוכלוסייה סובלים ממנה, אם זה באוויר, בים או ביבשה. ממה זה נגרם? שלוש מערכות פשוטות. סתם, הם די מסובכות.. וואלה גוף האדם הוא אחלה מכונה. בוא נעשה היכרות: המערכת הראשונה היא המערכת האופטית, כל מה שאנחנו קולטים עם העיניים ומעבירים למוח. המערכת השניה היא המערכת הקינסתטית שזה מה שאנחנו מגדירים כתחושת ההתמצאות שלנו במרחב דרך מערכת העצבים שלנו בעיקר שגם את זה היא משדרת למוח. והמערכת האחרונה היא מערכת שיווי המשקל, או המערכת הווסטיבולרית ששואבת נתונים מנוזל האוזן שלנו ומשדרת אותם.. ניחשת נכון! למוח!

עכשיו אתה שואל את עצמך, אוקי, אבל איך זה הופך אותי לממטרת קיא? – פשוט מאוד, ברגע שיש חוסר תיאום בין המערכות אתה מתחיל להתבלבל, שזה כמעט תמיד ילווה בתחושת בחילה קשה ומכאן כל אחד והעמידות שלו, לפי מה שאתה מתאר – לך אין עמידות כלל. במילים אחרות: כשאתה קורא ספר או טקסט קטן בטלפון שלך לדוגמא, העיניים שלך מאוד ממוקדות במשהו שלא זז. אבל נוזל האוזן שלך מרגיש שאתה בנסיעה ושהכל זז מסביב, זה נתמך גם במערכת ההתמצאות שלך במרחב שיודעת שאתה ממש לא ממוקד כרגע, כל השדרים הסותרים האלה למוח משבשים אותך וגורמים לסובבים שלך להביא לך לימונים ושקיות. יש מבין? אחלה.

לפני כחודש פורסמה פה באתר הענק שאנחנו בורג קטן ממנו כתבה על ילדה עם כמות בלתי נתפסת של כינים על הראש, לאחר פרסום הכתבה כל המשרדים התחילו להתגרד ושוב כוחות בכירים במערכת החליטו להפעיל את נחת זרועם ודרשו תשובה: מדוע אנחנו מתגרדים כשאנחנו רואים כתבות על כינים?!

 

כינים בראש (צילום: gualian)
נו, כבר מתגרדים? | צילום: gualian

אין ספק שמדובר על אחת השאלות הכי טובות ויצירתיות שקיבלנו אי פעם (טוב מה אתם רוצים, הם חותמים לי על הצ'קים פה..). סתם, אבל האמת שזו תופעה באמת מעניינת, מסתבר שיש כמה תופעות בגוף האדם שאנחנו עדיין לא מבינים לחלוטין, אחת מהן הוא הגירוד המדבק. משום מה, אם אנחנו נראה סרטון על כינים, נדבר עם מישהו שיזכיר שיש לו כינים או אפילו נכתוב פה על דברים מגרדים, כמו כינים לדוגמא, ונגרום לכם לחשוב על כינים.. שמתהלכות על הראש שלכם.. רגליים קטנטנות שמטיילות על הראש ומגרדות.. ומגרדות.. יש סיכוי לא רע שאתם תתחילו לגרד את הראש! מדוע זה קורה? האם העברנו לכם כינים וירטואלית? כן! סתם לא, תעברו לפסקה הבאה.

ברוכים הבאים לפסקה הבאה. אז את התופעה המעניינת הזו החליטו לחקור חוקרים בבריטניה שהכניסו אנשים למתקן MRI, כזה שסורק את המוח וגילו שמספיק שאנשים יצפו בווידאו בו מדברים על גירוד או רואים מישהו מגרד בכדי להפעיל במוח את החלקים שקשורים לתחושת הגירוד, ומכאן – להתחיל ממש לגרד! כן, כנראה שאנחנו לא כל כך מפותחים כמו שאנחנו חושבים, או לפחות יש כמה טעויות בחיווטים במוח.. ישנם חוקרים שקוראים לתופעה 'גירוד חברתי' - בדומה לפיהוק המדבק, עוד נמצא כי אנשים נירוטיים (כאלה עם הפרעה נפשית זו או אחרת) רגישים הרבה יותר לגירודים המדבקים האלה. הייתי רוצה שתזכרו את זה פעם הבאה שאתם מתחילים לגרד ללא סיבה רק כי מישהו אחר מגרד לידכם.. סבבה? 

והשאלה האחרונה שלנו לשבוע זה היא שאלתו של ליאור שביקש לדעת האם וכמה זמן הלב יכול להמשיך לפעום לאחר המוות? ואנחנו שואלים: למה אתה צריך את המידע הזה בדיוק?!

לב אדם (צילום: Thinkstock)
שאלה מחשידה | צילום: Thinkstock

טוב ליאור, השאלה שלך היא באמת מוזרה ומרימה גבה או שתיים, אבל לשמחתנו התשובה תרים אפילו 3 גבות! על בן אדם אחד!. תראה ליאור, בשביל לענות על שאלה כזו צריך ליצור מוות שהוא לא כתוצאה מכך שהלב מפסיק לפעום, ובשביל זה גם צריך מתנדב, אבל מי מספיק מופרע להתנדב לניסוי שכזה?!

תכיר את ג'ון דירינג, אמריקאי יליד 1898, בחור שהעיד על עצמו כילד שעבר הזנחה גדל והפך לרוצח, מה שהוביל למשפט בו הוא נידון למוות. אבל למה למות סתם? לדירינג הוצא בזמנו להשתתף בניסוי בו רצו לגלות בדיוק את השאלה שלך ליאור, האם הלב ימשיך לפעום לאחר המוות?! איזו מקריות אה?

בבוקר ה31 לאוקטובר, 1938, דירינג שהיה אז בן 40 הובהל לחדר ההוצאה להורג בו ציירו לו מטרה על החזה בדיוק איפה שממוקם הלב, לאחר מכן קשרו אותו לכיסא ועטפו את ראשו בבד שחור. דירינג גם חובר למוניטורים ו75 אנשים, בניהם מדענים ורופאים צפו בהוצאתו להורג על ידי כיתת יורם. כל זאת בזמן שמתעדים את פעילות ליבו. התוצאות המפתיעות שפורסמו יום למחרת הביאו שני תגליות מעניינות: הראשונה היא שהדופק של דירינג קפץ מ72 פעימות לדקה, קצב לב ממוצע לגבר בגילו, ל180 פעימות בדקה בזמן שקשרו אותה לכיסא, שזה קצב שמתאים לאצנים בסוף תחרות. מה שהביא משמעות חדשה למונח "למות מפחד".

ולדבר שלשמו התכנסנו: בעת הפקודה נורו 4 קליעים לעבר דירינג, אחד מהם אפילו פגע בלב עצמו, הלב מצידו נכנס למצב של עיוות למשך 4 שניות, אבל המשיך לפעום בדעיכה עד השניה ה15.6 לאחר הפגיעה, לאחר מכן דירינג עצמו המשיך לגסוס עוד כדקה עד שהוכרז רשמית כמת. גופו כמובן נתרם למדע ובין הציטוטים האחרונים הידועים שלו: "מי שאמר שהחיים מתחילים בגיל 40 הוא חתיכת שקרן". וואלה, לפחות היה לו חוש הומור.

תודה רבה שהייתם איתנו השבוע, אנחנו אפילו לא מבקשים מכם לתרום את גופכם למדע, מספיק שתתרמו את שאלותיכם אלינו כאן במייל men@mako.co.il, אפשר גם בפייסבוק, או פשוט השאירו אותה פה למטה בתגובות, ואנחנו כבר נמצא את התשובות בשבילכם.