מקשים על חיי המעשנים. אילוסטרציה (צילום: רויטרס)
הופכים צעירים נורמטיביים לעבריינים בעל כורחם | צילום: רויטרס

בסוף השבוע האחרון המדינה סערה; המשטרה עצרה את איש חיי הלילה אייל פלג בחשד שמכר סמים לידוענים, ויומיים לאחר מכן מפיק האופנה מוטי רייף חשף שהוא אחד הנחקרים בפרשה, שהוא אכן צורך סמים קלים - ושהוא לא מתבייש בזה. "זו עובדה. חלק משגרת חיי. צחצוח שיניים, עבודה, אוכל, קצת עצוב, קצת שמח, קצת עייף, אוהב, כואב, ג'וינט", כתב רייף בפייסבוק. בעקבות חשיפתו של רייף התייצב גם משה איבגי לצדו. "מה זה לעשן גראס היום?" טען השחקן.

כמובן שהפרשה הנוכחית היא רק טיפה בים וספק אם משהו ישתנה בעקבות החשיפות והווידויים, אבל אם כבר מדברים על גראס, זו הזדמנות נפלאה לדבר קצת על החומר הירוק שעושה כל כך הרבה באז שלא בצדק. לדבר על האפשרות המאוד מציאותית שגם בישראל, הגראס יהפוך לחוקי.

האמת, רוב הסיכויים שדעתכם כבר מגובשת ואתם בעד לגליזציה של גראס או נגד, אבל זה עדיין ישתלם לכם לקרוא: ישתלם לכם לדעת איך כולנו יכולים להרוויח יותר במשכורת כל חודש וללכת בבטחה בסמטה חשוכה בלי לפחד מדקירה; ישתלם לכם לדעת איך נוכל לשלוח את ילדינו לכיתות בלי לפחד מהתעללות ואיך נוכל להביט שוב במשטרה בכבוד.

איך זה בכלל קשור לגראס?

בלגליזציה יש הרבה מעבר לחופש לעשן. הלגליזציה טומנת בחובה שאלה עמוקה יותר על חופש תנועה, וחופש ביטוי, וחופש לנהוג לפי האמת הפנימית שלנו, וחופש להיות אדונים על גופנו.

טמונה פה שאלה על כוחה של המדינה נגד אזרחיה הנורמטיביים, כי מישהו החליט להתלבש על המעשנים הנורמטיביים: על מעשני הגראס הבלתי מזיקים – אלה שעובדים בעבודות כמו כולם ומשלמים מסים כמו כולם, ומפנים את הכיסא למבוגרים באוטובוס, ומשרתים בצבא או בשירות לאומי, והאמנים, והיוצרים, וסתם אנשים מן השורה שמנסים לשרוד את החיים האלה.

הקבוצה הזו כל כך גדולה שכולנו מכירים מישהו שאוהב לעשן. לעתים קרובות אתם תגידו לעצמכם שלא האמנתם עליו או עליה, אבל הסיבה היחידה לכך היא שאתם מושפעים בעל כורחכם מתעמולה אגרסיבית שקרית.

בעצם לא כולם במדינה הזאת משלמים מסים. העבריינים שלידיהם נדחפים הסטלנים הבלתי מזיקים, בשל מדיניות הממשלות ורשויות האכיפה, לא משלמים.

שלא יעבדו עליכם, מותר לכם להחליט לבד

את הפרסומות, הסיסמאות וההכרזות החלולות של נציגי המאבק המיותר בגראס כולנו מכירים, אבל הגיע הזמן שהעובדות יופשטו מהתעמולה הבוטה ויוצגו כמו שהן כדי שאנחנו – הציבור, העם, האנשים שמרכיבים באמת את המדינה שלנו – נוכל להחליט בעצמנו מה דעתנו.

נדמה שהגראס היה בשימוש מחתרתי מאז ומתמיד, אבל חשוב להבין שהוא הוצא מחוץ לחוק בארה"ב רק בשנת 1937, ומשם החוק התפשט לכל העולם בהשפעה כלכלית ופוליטית אמריקנית, באמצעות המנגנונים של חבר הלאומים והאו"ם.

עד אז הוא היה בשימוש נרחב בתרבויות רבות לכל אורך ההיסטוריה המתועדת, ועד שהוצא מחוץ לחוק הוא נחשב לבילוי לגיטימי – קופי שופס היו פופולריים בארצות הברית בתחילת המאה הקודמת. רק לשם הפרספקטיבה, ארבע שנים לפני שהצמח הוצא מחוץ לחוק הייתם יכולים להסתובב בניו יורק עם ג'וינט ריחני ולקבל אש משוטר, ועל בקבוק בירה לעומת זאת היה מכניס אתכם לכלא.

הסיבה שנראה כי הגראס לא היה חוקי מזה עידנים היא התעמולה האגרסיבית שלא בוחלת גם בשקרים הגסים ביותר – אותם ניתן לחשוף בקלות בכל חיפוש קצר באינטרנט. המושכים בחוטים שעומדים מאחורי התעמולה הזו ומרוויחים הון תועפות ממנה כל כך בטוחים בטיפשות הציבור, שהם אפילו לא מנסים לטייח את עיוות העובדות ואת תוצאות המחקרים המוטים. מספיק לקרוא מחקר אחד רציני על גראס כדי להבין שמספרים לנו רק ספקולציות שליליות הנובעות ממנו, שאינן ניתנות להוכחה ברוב המקרים – ספקולציות המוצגות בתקשורת כעובדות גמורות ומוכחות.

העולם כבר התעורר - ישראל עוד לא

אינספור מחקרים הוכיחו שהגראס מזיק פחות מטבק ואלכוהול – הסמים החוקיים – והרבה פחות מזיק מסמים פסיכיאטריים הניתנים לכל דורש באישור רופא. הסמים הפסיכיאטריים בעלי תופעות הלוואי המזיקות והמציקות (לעתים יותר מהבעיה אותה הם מנסים לתקן) שגורמים להתמכרות קשה ושהצלחתם נאמדת בחלק מהמקרים באחוזים לא גבוהים, איכשהו כן עומדים במבחן החוק.

ה-THC לעומת זאת, חומר פסיכו-אקטיבי טבעי המופק מצמח המסוגל לגדול פרא ברוב העולם, שאין צורך לסנתז אותו, להוסיף לו חומרים או לבצע בו שינויים, ושיכולתו לחולל פלאים בקרב חולים במחלות שונות הוכח – זה לא חוקי.

חשוב לציין שדברים כן השתנו מאז 1937. לא הרבה ולא מספיק, אבל רעיונות התפתחו והעולם כן מוכן לקבל את הגראס שוב כלגיטימי. העולם כן, אבל ישראל לא. בצ'כיה, למשל, מותר להחזיק 15 גרם, באמסטרדם תוכלו להסתובב עם 5 גרם, בספרד יש קנס נמוך ותהיו מוגנים על ידי החוקה לפיה אתה יכול לעשות בביתך ככל העולה על רוחך כל עוד אף אחד אחר לא נפגע.

בארגנטינה העישון חוקי ובגרמניה, איטליה, דנמרק, פינלנד, בלגיה, אורוגוואי ועוד כמה מדינות, שאי אפשר לחשוד בהן שטובת אזרחיהן לא עומדת לנגד עיניהן, אחזקה לשימוש עצמי זו עבירה לא פלילית שעונשה קנס פעוט. אלה לא המדינות היחידות הנוקטות במדיניות שנעה בין לגליזציה תחת מגבלות לדה-קרימינליזציה (אי הפללה) של מעשני גראס, והיד עוד נטויה, כנראה ובתקווה שלכיוון החיובי.

השפעת הלגליזציה של גראס: המדינה תרוויח מאות מיליוני שקלים בשנה

לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שהכללת הגראס בפקודת הסמים הלא חוקיים והצבתו על אותו מדף כמו הרואין, קוקאין, אסיד (LSD), וספידים (אמפטמינים) עושה לו עוול, מאחר והוא אינו דומה להם בשום קנה מידה רפואי או ביולוגי. השפעתו שונה וסגולותיו מוכחות.

בעקבות החלטת בג"ץ: יוכל לעשן בכלא. אילוס (צילום: AP)
מחולל פלאים אצל חולים | צילום: AP

כספי משלם המסים (שרבים מהם מגיעים מקורבנות המאבק המיותר בסמים הקלים) מבוזבזים על איתור, מעצר, רישום, שיפוט ובמקרים רבים גם כל כליאה של אזרחים נורמטיביים שחיים בפחד מפני השלטון בו הם תומכים, אידיאולוגית וכלכלית.

מכירה חוקית של הגראס תוריד את עלותו, תקטין את הסיכון למעשנים (מאחר והוא יהיה בפיקוח) ותכניס למדינה מאות מיליוני שקלים בשנה במע"מ, אותו ישמחו הסטלנים לשלם – אפילו אם יוטל מס מיוחד, כמו במקרה של הסיגריות והאלכוהול.

למרות שהוא קל מאוד לגידול, הסיכוי שהמעשנים יעדיפו לגדל בעצמם את הגראס, או להשיגו בדרכים מפוקפקות יהיה נמוך מאוד אם בכל קיוסק יימכרו ג’וינטים חוקיים באיכות גבוהה (תחת הגבלות גיל, כמו סיגריות ואלכוהול).

השפעת המלחמה בגראס: מאבדים את האמון במערכת

הבעיה כיום היא שהסטלנים נדחפים לידיהם של עבריינים והופכים בעצמם לעבריינים בעל כורחם. מדיניות זו גורמת לקבוצה ענקית באוכלוסייה לאבד את האמון במערכת ובשלטון החוק והופכת את חברי הקבוצה לאאוטסיידרים במקום לאחד את השורות, להקצות את המשאבים למקומות החשובים באמת, ולהיאבק בפשע האמיתי – ברוצחים, באנסים, בגנבים, במושחתים, ברמאים ובסחטנים. תורידו את זה מסדר היום של המשטרה, ותקבלו כלכלה קוסנטרקטיבית יותר וחברה בטוחה יותר, החיה ברמת חיים גבוהה וסולידרית יותר.

חלק קטן מהכספים שנחסוך נוכל להשקיע בתכניות גמילה של המכורים האמיתיים לסמים הקשים ולפתור בעיה חברתית נוספת. נוכל לדחוף חזרה אנשים למעגל העבודה ולא לקעקע אותם לכל החיים בתיק משטרתי מיותר על ג'וינט קטן, ולמנוע מהם הזדמנויות להגשים את עצמם ולתרום לכולנו.

יתרון כלכלי נוסף שישפיע על כלל האוכלוסייה ולא רק על ציבור המעשנים ההולך וגדל היא העובדה שהפיכת הגראס לחוקי תפתח תעשיית חקלאות חדשה בישראל, המסוגלת להתקיים בנגב – ולא רק לצרכי עישון, אפילו רחוק מזה. זני קנביס שונים משמשים לעישון ואילו אחרים משמשים לתעשיות מגוונות, גם כיום.

סיבי הקנביס הם החזקים והעמידים ביותר מכל סוגי הסיבים הרכים והקשים והם מעולים לתעשיית הטקסטיל ולייצור בדים, חבלים ומפרשים. מוצרים נוספים המיוצרים מהצמח הם צבעי שמן ודפוס, חומרי המסה ודילול, חומצות שומניות, שמני סיכה, חומרי הגנה וציפוי, תחליפי דיזל, דלק מטוסים, שמני בישול ותאורה, ודלקים. ייצור דפים מקנביס יביא לצמצום בירוא היערות ולצמצום כמות הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה, מה שיסייע להילחם באפקט החממה. הצמח אפילו מעולה לניטרול מתכות כבדות בקרקע. לראיה, מגדלים אותו ליד צ’רנוביל, העיר באוקראינה בה התפוצץ כור גרעיני וזיהם את האוויר והקרקע, כדי שיטהר אותה.

מה הגראס באמת עושה? קצת עובדות, הרבה ניפוץ מיתוסים

באתר הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול (כאילו שאלכוהול זה לא סם) מסופר סיפור קצר להמחשת סכנות הגראס: "דמיין לעצמך זאת - אתה נמצא במשחק כדורגל, משחק בצד השמאלי של המגרש. כדור פשוט מגיע עליך ואתה חולם על כך שכאשר הכדור ינחת לתוך רגלך תבקיע גול, קבוצתך תנצח ואתה תהיה גיבור. אך אתה לא מחובר. הכדור מתחכך ברגלך ונוחת מחוץ למגרש. באו על סיומם חלומות התהילה שחלמת". מעבר לעובדה שככה נראו משחקי הכדורגל שלי הרבה לפני שידעתי בכלל מה זה גראס, אני מתחיל לחשוב שאולי גם הרשות עצמה לא מבינה למה הגראס נמצא בפקודת הסמים המסוכנים.

עלים של מריחואנה (צילום: חדשות 2)
יפריח את הנגב ויחזק את הכלכלה | צילום: חדשות 2

בעיקר מפני שסכנות הקוקאין מתוארות כך: "קוקאין מעודד וממריץ את המשתמש לוותר על הכול, כולל מזון, שתייה ושאר פעילויות הכרחיות, כדי לחזור אל הסם ואל אותה הרגשה טובה. הוא גורם לכיווץ ולהיצרות של כלי הדם והוא פעיל מאוד כסם הגורם להרדמה מקומית. הקוקאין עלול להוביל לדום לב, ולפגיעה בכבד ובכלי הדם".

עוד מישהו מבחין בחוסר הפרופורציונליות בין השפעות הגראס לקוקאין? נראה כאילו הרשות בעצמה מוכיחה לנו שיש הבדל – ושהגראס לא צריך להיות על אותו מדף כמו הסמים הקשים יותר. עוד מציינת הרשות כי "ישנם אנשים שאינם מרגישים כלום כאשר הם מעשנים מריחואנה, אחרים עשויים להרגיש נינוחים או היי. לפעמים מריחואנה גורמת להרגשת צימאון ורעב חזקים" – אכן אסונות שיש למנוע באמצעות מלחמה יקרה ופגיעה באזרחים.

לדברי אתר הרשות, "נהיגה לאחר עישון מריחואנה היא מסוכנת". אבל זה נכון גם לגבי נהיגה ללא משקפי שמש, נהיגה במצב של עייפות וגם דיבור בנייד ללא דיבורית בזמן נהיגה. הבעיה בכל ההתנהגויות האלה שגורמות לתאונות היא חוסר אחריות – הרי אי אפשר להוציא את הטלפונים או את השמש מחוץ לחוק.

"בניסויים שנערכו בחיות מעבדה", מציין האתר – וזה ציטוט מדויק: "נמצא ששימוש בהרבה THC במשך תקופה ארוכה עשוי להרוס תאי עצב בהיפוקמפוס. אם זה קורה לעכברים, ישנם סיכויים מרביים שזה קורה גם לבני אדם שמעשנים מריחואנה" – נשמע כמו מסקנה רצינית. רגע, "אם זה קורה לעכברים, ישנם סיכויים מרביים שזה קורה גם לבני אדם"? זה המחקר שעליו מבססת המדינה את המלחמה העיקשת, האכזרית והבזבזנית שלה נגד אזרחי ישראל הנורמטיביים? ניסויים בעכברים אינם מספיקים לאישור אף תרופה הנמצאת כיום בשוק, אז למה זה מספיק בשביל לפסול את הגראס?

חשוב להבהיר כי הגוף אינו מתמכר ל-THC. החומר הפעיל בגראס גורם לשחרור דופמין טבעי המיוצר בגוף ולא משנה את הכימיה של המוח באמצעות תוספת כימית סינתטית. כלומר, הבעיה היחידה שעולה מכך היא שלדופמין - הרגשה טובה טבעית - הגוף יכול להתרגל. במילים פשוטות, אם אתם לא מייצרים מספיק דופמין בצורה טבעית (בשל בעיות בעבודה, ריבים עם בן או בת הזוג או בשל ויכוחים ותסכולים אקראיים), הגראס עלול לגרום לכם להתמכר לתחושת ההנאה הטבעית של הגוף. רק שחס וחלילה לא נרגיש טוב יותר.

פחות מסוכן מאלכוהול, יותר יעיל מאספירין

בדוקומנטרי של ה-BBC, "עשרים הסמים המסוכנים ביותר", הגראס ממוקם במקום 11, כשעשרת המסוכנים ביותר הם (בסדר הזה): הרואין, קוקאין, ברביטורטים (תרופות הרגעה), אופיום, אלכוהול, קטמין (חוקי בישראל), בנזודיאזפינים, אמפטמינים, טבק ובופרנורפין. רבים מהחומרים הפעילים בסמים אלו נמצאים כיום בתרופות חוקיות הנמכרות בבתי מרקחת ועל מידת הפופולריות של האלכוהול אין צורך להרחיב.

זירת פשע. ארכיון (צילום: חדשות 2)
המשטרה תתפנה לטפל בעבריינים האמיתיים | צילום: חדשות 2

"עובדה בלתי מעורערת היא שבמינון מבוקר של 20-60 מיליגרם, המריחואנה היא תכשיר הרגעה רפואי ומשכך כאבים, העתיקים, הטבעיים והבטוחים ביותר שידעה האנושות", מבהיר מוטי ארגמן בספרו "כאנאביס מריחואנה וחשיש". "בטרם הוצאה מחוץ לחוק, היוותה המריחואנה מרכיב מרכזי ב-40%-50% מכל התרופות שנרשמו כפטנט בלעדי". עוד מציין ארגמן כי "תופעות הלוואי של המריחואנה שוליות ופחותות מאלו של אספירין, ואליום ודומיהם. היא עשויה לספק פיתרון זול ויעיל למחלות רבות ולהקל על סבלם של חולי גלאוקומה, טרשת נפוצה, הסתיידות עורקים, איידס, הרפס, ברונכיטיס, אסתמה, אפילפסיה, פרקינסון, אנורקסיה, מלריה, ראומטיזם, שיתוק חוליות, ברי-ברי, פרוריטיס (מחלת עור), שברים, נקעים ויבלות (בשימוש בתחבושות), מיגרנות, כאבי ראש ונדודי שינה".

כיום הממסד מכיר בעובדות אלו ואף מאשר עישון למיעוט מגוחך של חולים מתוך הבנה שהגראס אכן מקל על כאבם, משפר את הרגשתם ומעורר את תאבונם. אם כן, נשאלת השאלה מדוע להגביל את הצמח בצורה קפדנית כל כך, אם תכונותיו החיוביות הרבות מוכחות ותכונותיו השליליות המועטות ידועות לכל ומקובלות על המעשנים?

כן, זאת שטיפת מוח. וכן, אתה יכול לעשות משהו בנידון

המערכת סובלת מבורות שנובעת מתעמולה שקרית ולא רלוונטית, וניתן לשמוע זאת בכל פעם שאיש חוק או פוליטיקאי מתראיין בנושא. הסיבות בגינן הוצא הגראס מחוץ לחוק צריכות לעלות שוב על שולחן הדיונים ולסנגר על עצמן מחדש. מעשני הגראס הנורמטיביים מופלים אפילו ברמת הדיון הציבורי מאחר ואם הם ידברו בגלוי על הרגליהם הם יהפכו לסוטים בעיני אלו שנפלו קורבן לשטיפת המוח, ומצד שני יהפכו את עצמם למטרה של שליחי הממסד, שלא יהססו להשתמש בספר החוקים לסתום את פיהם – גם אם צריך לקחת אותו פיזית ולהכות איתו כל סטלן שרוצה לממש את זכותו הטבעית כבן אנוש, להביע את דעתו, ולדרוש בעלות על גופו.

הדיון לגבי לגליזציה או אי-הפללה של מעשני גראס מתנהל במרץ בכל העולם ומתקדם לעבר ליברליזציה ומתן היתרים, אבל בעיה מרכזית בדיון הציבורי החשוב הזה היא המיתוסים שנוצרו ונופחו במשך שנים, במסגרת מסע הפחדה חסר גבולות וחוצה מדינות, המתנהל במרץ בכל האמצעים העומדים בידי הממסד.

חייבים להבין – אם אנחנו רוצים חוקי גראס הגיוניים שמונעים נזק ולא גורמים נזק, אנחנו חייבים להיפטר מהמיתוסים הללו. בספרו "על החירות" עוסק ג'ון סטיוארט מיל ב"טבעו וגבולותיו של הכוח שיכולה החברה להפעיל באופן לגיטימי על היחיד"‏‏. תזכרו, לכל אחד מאיתנו יש את הזכות המולדת לבחור כיצד לנהוג בגופו ואילו חומרים לצרוך. או במילותיו של מיל: "ביחס לעצמו, ביחס לגופו ונפשו שלו, היחיד הוא ריבון".

200 אלף מעשנים גראס? היי, זה שישה מנדטים

כיום לא קיים אפילו נבחר ציבור אחד שרואה את טובת הציבור בכל מה שקשור ללגליזציה של הגראס. בהגיענו לקיר אטימות כה מוצק, אני באופן אישי מוכן להצביע למועמד הראשון שיביא לאי-הפללה של מעשני הגראס – ולא משנה מאיזו מפלגה.

לא קשה להבין שאת המדינה הזו צריך להבריא מבפנים ולהקים אותה קודם כל על רגליה. להביא לסוף משבר האמון בין הציבור לעומדים בראשו ולקיים דיאלוג אמיתי בין הנציג למיוצג. צריך לקבל החלטה אמיצה, להתנתק מאחיזת האח הגדול באמריקה לרגע ולבצע פעולה אמיתית לטובת תושבי מדינת ישראל.

ג'וינטים וצ'ילום (צילום: jupiter images)
מספיק לתעמולה השקרית | צילום: jupiter images

כל 30 אלף בוחרים בערך שווים מנדט אחד. מנתוני הרשות למלחמה בסמים, בשנת 2009, 203 אלף מבוגרים בני 18-40 דיווחו כי הם נוהגים לעשן גראס. מדובר ביותר משישה (6.76) מנדטים ובמספיק כוח פוליטי כדי להתחיל להזיז עניינים. חשוב לא ליפול בפח ולהאמין לתעמולה שלפיה הבעיה המדינית, הבעיה הביטחונית ותעלולי החתול והעכבר הפוליטיים חשובים יותר מחופש, בחירה אישית וחיים ללא הפחד המתמיד ממעצר שווא ומנידוי חברתי.

קשה להתמודד עם העובדה שערכים שחשבתם שהם נכונים או מוסריים מתגלים במלוא ערוותם ככלים לשטיפת מוח ולדיכוי. מתסכל לגלות שעבדו עלינו בעיניים כל כך הרבה שנים בצורה כל כך בוטה וניצלו אותנו באופן פולשני כל כך. כואב לגלות שזכותנו על גופנו נשללה מאיתנו בכמה משיכות עט והדפסות בכמה עותקים לרשויות הרלוונטיות. אבל חובה עלינו לפקוח את העיניים סוף-סוף - וכמה שיותר מוקדם יותר טוב.

אין חשיבות לזמן שעבר עד כה בחשיכה, אין חשיבות לכמות השנים שבהן התעמולה השקרית הושמעה באוזנינו – חובה עלינו להתנתק מדעות קדומות ולקבל החלטה מושכלת על סמך העובדות והרגשות האמיתיים שלנו. חובה עלינו לשכוח את הדימויים המפחידים שנשתלו במוחנו ולהתעלם מהתמונה המטרידה והשקרית של מאות מסוממים הזרוקים ברחובות מובטלים, משתמטים מהצבא ולא משלמים מסים – מהסיבה הפשוטה שזה לא נכון. חובה עלינו לקבל את רצונותיו של מי שאיננו מסכימים איתו, וחובה עלינו לכבד את זכותו של כל אדם על גופו. אז בחייאת, תנו לחיות בשקט.

>> הוא לא התקשר? כנראה לא מצאת חן בעיניו. סער שיינפיין נגד בחורות נואשות