בכניסה לבל ווד עמד אחד המלצרים ועישן. הייתה לו חולצה עם בדיחת אלכוהול מאחור והוא נראה די מבסוט מעצמו. שאלנו אותו מה הקטע של המקום והוא אמר, בלי לחשוב, "המקום הזה הוא כמו משפחה".
את המקום מילאו קבוצות של חבר'ה צעירים, אבל היו כמה אנשים בחליפות שנראו כאילו הם סוגרים מיזוג של חברה גדולה. המוזיקה הייתה מוזיקת רוק רגועה שאפשרה לנו לדבר בלי לקרוע את הגרון. העיצוב שם במרכז את מבחר המשקאות הגדול, כשביניהם ניתן לראות הרבה עץ חום וחם ועוד כמה בדיחות אלכוהול שתלויות בכל מיני מקומות אסטרטגיים. אה, וגם קסדה עם קרניים ועיניים ירוקות זוהרות.
המומחיות של הבר היא וויסקי. לא בדקנו את כל הברים בירושלים, אבל אכן מדובר בוואחד מבחר מרשים, וטווח המחירים בהתאם. לפחות מבקר אחד ציין שהסיבה שהוא מגיע לכאן היא שהם היחידים שמחזיקים את הוויסקי שהוא אוהב.
מעבר לזה, התפריט כולל גם מבחר יפה של קוקטיילים מקומיים, כמו "קוקטייל יוסי" שעליו אנחנו יכולים להמליץ בפה מלא. הברמנים יודעים להתאים לכם קוקטייל באופן אישי, ואפילו מסוגלים לתת לכם מבחר יפה של קוקטיילים גבריים. מבחר הבירות לא רע, ונראה שאנשים פה לא שותים את הגולדסטאר וההייניקן הסטנדרטיים, אלא מעדיפים בארבאר וגורדון ושאר בירות פחות נפוצות. התפריט כולל גם כמה מנות אנגליות קלאסיות, כמו פיש אנד צ'יפס לא רע (שבהחלט לא מיועד ליותר משני אנשים). באופן כללי לא תצאו מפה רעבים אם יש לכם כסף.
מבקרים אחרים נותנים לנו כמה סיבות אחרות לבוא לפה. כמה מהם מציינים תכונה לא מוסברת של המקום: אנשים יפים. אחרי שאמרו לנו את זה, החלטנו לתת מבט שני מסביב וגילינו שאכן, אנשים פה נראים יותר טוב. ההפתעה היא בכך שאין אף שמץ של סלקציה בכניסה מלבד הגבלת הגיל. ובעוד שהבל ווד הוא בהחלט לא פיק אפ, אנשים מספרים לנו שלא חסרות להם הצלחות פה ושם – והם גם אומרים לנו שזה המקום שאליו הם אוהבים לקחת דייטים שהם מצאו פה או בכל מקום אחר. חלק מהמבקרים מספרים לנו שהמוזיקה היא בדיוק מה שהם אוהבים – פלייליסט על טהרת הרוק.
אבל השורה התחתונה אצל כולם היא פשוטה: זה מקום משפחתי. אנשים נותנים סיבות שונות לכך שהגיעו לפה בפעם הראשונה, אבל הרבה אמרו שהם ממשיכים לבוא כבר שנים בגלל חברי צוות ספציפיים, וברור שהברמנים מכירים את מי שבא לפה, ואפילו זוכרים מה המשקה הקבוע שלך. נוצרת אווירה של חבר'ה – אבל לא החבר'ה שאתה בא איתם מהבית, אלא החבר'ה שאתה מכיר פה. זה משהו מאד נדיר בסצינה הסגורה יחסית של ירושלים, ובאמת שברור שאנשים פה מרגישים בנוח – מדי פעם יש פרצי אנרגיה בחלל הבר, אנשים מתחילים לשיר לצלילי המוזיקה או מריעים ללא סיבה, והברמנים מצלצלים בפעמונים שתלויים מעל הבר.
ככל שהשעות מתאחרות, האווירה מתפתחת לאווירה של מסיבת בית – יחסית רגועה אבל עם התפרצויות נלהבות מדי פעם. המבקרים מספרים לנו שהגענו במוצ"ש יחסית רגוע, בעוד שבמוצ"ש פרוע יותר הקהל היה מגיב לעליית הווליום בהזזת כיסאות וריקודים. שוב, רואים שאנשים מרגישים בנוח להנות ובגדול, שהם מרגישים בבית ויודעים שזה המקום שבו הם יכולים להתפרע בכיף.
בסוף הערב כבר הרגשנו שאנחנו יכולים לדבר בכיף עם הרבה מהאנשים שסביבנו, החל מהירושלמים שיושבים לשמאלנו ומתייחסים למקום כאל הבר השכונתי שלהם ועד לבנג'י הצלם שהציע לשלוח לנו תמונות לכתבה וגרר לפה קבוצה גדולה של חברים מעבר לים. הברמן מזמין אותנו למסיבה לחברים בלבד, ומאחורינו מישהו מחליט ליילל ואפילו לא נשמע מוזר מדי. אחד מאיתנו נכנס לשירותי היוניסקס לפני שהוא יצא, ונתקל שם במישהי שהחליטה להוריד חולצה כדי לוודא שהחזייה שלה יושבת כמו שצריך. נראה שבאמת מרגישים פה בנוח.
בל ווד בר, בר משפחתי, רח' יוסף ריבלין 5, פינת הסורג, מתחם נחלת שבעה, ירושלים
פתוח כל השבוע, 19:00 עד אחרון הלקוחות, בשישי מ-14:00 עד אחרון הלקוחות
מחירים: סטנדרטיים, אבל עם טווח רחב שיאפשר לכם לשרוף הרבה כסף
חנייה: אם אתם עדיין מתפלאים שאין חנייה בירושלים, זה מאוד מפתיע
הגבלת גיל: 22, אלא אם אתם כתבים של מאקו או בחורות שנראות מצוין