בירה כשרה לפסח. הו, הקונספט. חסל סדר יין אדום ב-22 שקל, החל סדר פסח כהלכתו. עם משקה של גברים. זה אמיתי זה?
אז קודם כל – כן. מבשלת מידן, שחקנית חדשה בשוק בירות הבוטיק הישראליות, מייצרת במקום מושבה בכרמיאל בירות ללא גלוטן. בשורה אמיתית לחולי צליאק, ולא במקרה - המייסד בראיין מידן הוא חולה צליאק בעצמו.
בירה ללא גלוטן פירושה בירה בלי אחד ממרכיבי היסוד שלה: לתת שעורה (ו/או חיטה, כמו שאתם בטח יודעים). כתחליף משתמשים במידן בכוסמת, לתת חומוס וסילאן. לשאלת ה"דה פאק, בירה חומוס?" נגיע במועד אחר, כי במועד הנוכחי כולנו מסובים ומצווים שיהיה כשר – וזה בדיוק הקטע עם אייל התמרים של מידן.
אנחנו מדברים כאן על בירה ענברית לא מסוננת, 5.2% אלכוהול, שמרכיביה הם מים, סילאן תמרים, סוכר חום, כשות ושמרים. אבל האם היא באמת, איך קוראים לזה, בירה? כדי לענות על השאלה הזאת ערכנו טעימה עיוורת, או ליתר דיוק מסדר זיהוי: הטועמים שלנו התבקשו לדגום חמש בירות שונות מאוד זו מזו ולנסות לאתר ביניהן את האחת אפשר למזוג לכוסו של אליהו. ותנו לנו להגיד כבר עכשיו – התוצאות מפתיעות.
ראשונה נטעמה היינקן. חמשת הטועמים יצאו גברים: שלושה מהם ניחשו במדויק מה הם שותים, והשניים האחרים סברו שמדובר בקרלסברג – אולי הלאגר שהכי מזכיר היינקן. התחלה מרשימה, אבל הבה נזכור שככה היה גם עם ג'ורדן פארמר.
הבירה השנייה שלנו הייתה לף בלונד, על 6.6 אחוזי האלכוהול שלה. דבר הטועמים: זאת ווינשטפן! זאת בקס! אין לכם מושג, זאת או טובורג או הבירה הכשרה שאנחנו מחפשים! כולכם סתומים, זה משהו של מבשלת נגב! בסיכומן של צעקות התברר כי שני טועמים שלמים שמים את הצ'יפים שלהם על הלף ואומרים: הנה, זאת הבירה הכשרה לפסח.
כדי לבלבל את האויב, הנטעמת הבאה הייתה האחת שלשמה נתכנסו. הסילאן של מידן. נבחרת הטועמים נחלקה ככה: הראשון אמר "אולי זאת האחת", השני "לא יודע ולא אוהב", השלישי "זה או משהו בריטי או סמואל אדאמס", והרביעית הכריזה ש"זאת בטח האחת שאנחנו מחפשים". ואילו טועם מס' 5, התימני הגבוה, רחרח ומצמץ ולעלע ופסק: "חד משמעית מלכה אדמונית". דונט קוויט יור מלאווח, טועם מס' 5.
בירה 4: נגב אואזיס (4.7%). באורח מופלא למדי, שלושה מהטועמים הימרו בבטחה שמדובר דווקא בוויינשטפן; טועמת 4, או בקיצור הטועמת, סברה זאת טוכר וציינה "אלכוהול נמוך, ממש טעימה". לא באמת אכפת לכם מה חשב טועם 5, נכון?
רגע לפני המועמדת האחרונה, סיכום ביניים: שני טועמים חושדים בלף בלונד כבירה דפסחא, ושניים אחרים זיהו נכונה את האייל של מידן כחשודה שלנו. האם המלכה הבהירה (6.5%( תשנה את התמונה? ובכן, לא: בין הערות כמו "מתוקה מדי", "ישראלית מתלהבת" ורק פעם אחת "היי, אולי זאת ההיא", התיקו נשאר על כנו. אייל התמרים של מידן והבלונדה של לף נפרדו ב-2:2.
אז מה למדנו? ראשית, שקשה לזהות בירה נטולת גלוטן בין בירות עתירות שעורה – וזאת בהחלט נוצה בכובע של החבר'ה מהצפון. מה עוד? בעיקר שאייל התמרים בא טוב לחובבי בירות מתקתקות, ומכאן שהוא אשכרה יכול להחליף את היין המתוק וההו כה נורא שמגישים לנו ארבע פאקינג פעמים.
חג שמח וגרפס כשר!
* אייל התמרים של מידן נמכר במחיר מומלץ של 13 שקלים לבקבוק 330 מ"ל. את הבירות של מבשלת מידן ניתן להשיג בסניפי "יין בעיר", בחנויות בירת הבוטיק הישראליות ("ביר מרקט", "ביר באזאר") וברשתות הסופר המובילות