ויליאם רידל הסקוטי, 8 שנים: "הוא גורם לי לא להשתעל"
מדובר על ויסקי בלנדד שהתיישן מעל חצי שנה בחביות ברבן. מחירו: 167 שקל. הצבע זהוב, הארומה מתקתקה, עם נגיעה קלה (מאוד) של משהו מעושן. נסייני המערכת היו די חד משמעיים בזמן הטעימה: מדובר בוויסקי טוב, אבל ללא טעם ייחודי. להלן התגובות:
"אם אני אוהב את זה, זה כנראה למתחילים" / מ., שטען לראש מסוחרר אחרי שתי לגימות ויסקי.
"אין לזה טעם ייחודי. הוא יורד חלק, אבל יש לו את העקיצה שלו" / ל., שמבין דבר או שניים בוויסקי אבל מעדיף לשתות בירות.
"הוא עגול. אבל אני לא רוצה להגיד עגול. אז אני אגיד שיש לו הרבה טעמים" / א., שניסה להראות לנו שהוא מבין דבר או שניים בוויסקי אבל למעשה מעדיף לשתות בירות.
"בקטגוריית הזולים הוא אפשרות עדיפה על הבלנטיינס והגרנטס. אולי אפילו על ג'וני רד" / ג., שנוהג לשתות ויסקי'ס זולים באופן קבוע.
"שתיתי ויסקי במשך עשר שנים, ואז עברתי לוודקה ולברבן כי הוויסקי היה עושה לי צרבות חריפות. ועכשיו כשאני שותה את זה: אין לי צרבת! מצד שני, אולי כי עכשיו 11 בוקר. או אולי סתם כי הוא חלק. בכל אופן, הוויסקי הזה גורם לי לא להשתעל" / א., שאת כל סיפור החיים שלו כרגע שמעת.
שיעול, שיעול. "לא יודע, לא מתלהב במיוחד. יותר אוהב את ג'וני ווקר" / מישהו אנונימי שבא, לקח כוסית ונעלם.
"מפתיע. הייתי בטוח שיהיה פחות טוב – כי זה 8 שנים, וכי זה נראה כמו הוויסקי הזול ההוא, גרנט'ס" / שוב פעם ג., שלא מצליח לעבוד עלינו. הבחור פשוט אוהב ויסקי זול.
"הוא נחמד דווקא. אבל אין לו כל-כך עומק. קליל כזה. מתוק קצת" / כן, יש לנו גם טועמים לא סטרייטים במערכת.
"למרות שהוא בלנדד והוא רק 8, הוא נחמד. הוא נשאר קצת – ונעלם מהר. בקיצור: טעים, אבל לא מחייב" / מסכם את העניין ל., ונעלם מהר כמו שהכוסית שלו התרוקנה.
קילבגן האירי, 8 שנים: "קצת מתוק, קצת מריר, קצת חזק, קצת זול"
בלנדד ויסקי, מתוק עם סיומת מרירה. מחירו: 130 שקל. הקילבגן הצליח להשאיר רושם מבלבל על הנסיינים שהתקבצו מסביב לשולחן:
"הי, הוא נראה כמו טקילה" / מ., שראה את התגובות שלנו, מלמל משהו על שירותים ונעלם באופק.
"אוקיי. הוא מתחיל מתוק, אבל למעשה הוא קצת כבד, קצת מריר, קצת חזק מדי – אבל מרגיש זול. הבנת?" / ג., שמזג לעצמו כוסית שניה והתעלם מהעובדה שכולם אמרו לו שהם לא הבינו כלום.
"מרגישים פה את האלכוהול יופי יופי – אבל פחות את הטעם" / התלונן ל., שביקש לחזור לוויסקי הסקוטי. ההנהונים מסביב לשולחן סימנו את תחילתה של השורה התחתונה של הכתבה הזאת.
"אני דווקא חושב שאם כבר ויסקי זול, אז זאת אופציה לא רעה בכלל. תשאירו אותו בפה קצת – מרגישים את הטעמים? יש פה עקיצה מסוימת – הוא גורם לך לחשוב שהוא מתוק מדי, ואז פתאום משתחררים טעמים אחרים לגמרי, שגורמים לך לחייך בהפתעה. אהבתי" / את הסיכום הזה נותן ל., אבל הוא בדעת מיעוט. מה שלא מפריע לו להמשיך לשבח את הקילבגן ואחר כך לקחת את מה שנשאר הביתה.
בשורה התחתונה: במבחן ההשוואה הספציפי הזה, וויליאם רידל הסקוטי ניצח את הקילבגן האירי. הרידל הפתיע יותר, היה טעים יותר, והכי חשוב: גרם ליותר משתיין ויסקי אחד להכריז ש"אם כבר ויסקי במחיר הזה, אז אני לוקח אותו".