לחיות מסטטוס לסטטוס: פייסבוק הרס את חיינו?
הכתבת הצעירה שלנו קרן זוהר על האובססיה שיש לנו עם לייקים, סטטוסים ותשומת לב. אז צאו מהמחשב ותתחילו לפגוש חברים אמיתיים
אתמול שוטטתי לבדי בבית חסרת מעש. השיעורים הוכנו, החדר סודר, והטלוויזיה כובתה. ואז כמובן עשיתי את הדבר המתבקש ונכנסתי לפייסבוק.
תחשבו על זה, בטח קרה לכם פעם שאישרתם מישהו\מישהו כי ראיתם אותה\אותו בבית הספר. מישהו שהוא שכבה מעליכם או מתחתיכם, לא? פשוט אישרתם מישהו שאתם לא סובלים כדי להמשיך במרוץ הנצחי של "למי יש יותר חברים". אבל ברצינות, לא נמאס לכם? חצי מהאנשים האלו לא רק שהם לא חברים שלכם אלא שאני בטוחה שאת חלקם לא הייתם מעוניינים לפגוש.
בתקופה שבה אנחנו חיים אנשים חיים מ"לייק" ל"לייק", מתגובה לתגובה ומסטטוס לסטטוס, אנשים לפעמים לא מבינים מה הם מפרסמים. ילדה מהשכבה שלי פרסמה משפט חכם מאוד כדי לקבל כמה שיותר לייקים ואפילו לא שמה לב לאירוניה: "אומרים שהשנאה היא ההפך לאהבה אבל זה לא נכון, אדישות היא ההפך לאהבה כי כשאתה שונא עדיין אכפת לך".
אבל לפייסבוק יש גם צד טוב: הוא עוזר לשמור על קשר מרחוק, לפרסם דברים חשובים במהירות, וליצור הזמנות קטנות לאירועים גדולים בי הרבה מאמץ. אפילו אובמה (נשיא ארצות הברית!) ניהל חלק מן הקמפיין שלו דרך הפייסבוק.
אבל מה שאני אומרת הוא: צאו לרחוב תפגשו עם חברים, תתנדבו, תאהבו, תרכשו חברים, תעשו דברים חשובים.
כי ללחוץ like על קבוצה שאומרת שהיא תחזיר את גלעד שליט, לא באמת יעזור למטרה.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
