הדיירים: אני מתגוררת בבית יחד עם שלושת ילדיי, בגילאי 18,14 ו-10. אני מעצבת פנים במקצועי, העובדת מהבית.
הבית: דירת חמישה חדרים המשתרעת על שטח של כ-150 מ"ר, בשיכון דן בתל אביב. הדירה נמצאת בקומה החמישית מתוך שבע קומות, בבניין מתוחזק בן 40 שנה. היא פונה לנוף לכיוון מזרח.
החזון: עברתי עם הילדים לדירה מבית פרטי, והיה לי חשוב להישאר עם החללים המוכרים – חלל ציבורי גדול, חדרים פרטיים לכל אחד מדיירי הבית והפרדה בין אגף ההורים לאגף הילדים. כמו כן, בגלל החלל הגדול רציתי שתתקבל תחושה של לופט.
משך השיפוץ: כל התהליך, כולל התכנון ובחירת בעלי המקצוע, ארך חמישה חודשים. השיפוץ עצמו ארך שלושה חודשים.
עלות השיפוץ: כ-420 אלף שקל, שכללו תשתיות חדשות, מטבח חדש, רהיטים, מוצרי חשמל ועוד.
שולחן מרחף ושטיח מעור
כל פנים הדירה נהרס, והיא תוכננה מחדש. גם עכשיו יש בה חמישה חדרים, אך החלוקה היא שונה בתכלית – יש חלל גדול ומרווח המכיל את הסלון, המטבח ופינת האוכל, פינת עבודה, חדר שינה עם חדר אמבטיה צמוד ואגף ילדים הכולל שלושה חדרי שינה גדולים וחדר אמבטיה.
הסלון: לפני השיפוץ הוא היה מלבני, צר וארוך עם חלון קטן ומחולק. בצמוד אליו היו חדר ומרפסת קטנה. ביטלתי את החדר הזה ואת הקיר המפריד, ויצרתי חלל של 9X7 מטרים עם חלון גדול, המשקיף על אופק מרהיב עם הרבה צבעי ירוק, מה שמשרה אווירה נעימה ומזמינה.
רצפת האבן היא בצבע אפור חאקי. הריהוט הוא בצבע חום מעושן, ואת השולחן העגול הכין נגר. הוא עשוי מפורניר אלון מולבן, כשצורת העיגול נוצרה בטכניקה מיוחדת. הבסיס הפנימי והגבוה שלו יוצרים תחושה שהשולחן מרחף.
השטיח עשוי מעור שנצבע אדום. הרעיון שעומד מאחורי העיצוב הזה הוא להציב אלמנטים מרכזיים – השטיח או התמונה הירוקה – שיהיו יותר דומיננטיים וישלימו את האלמנטים המשניים יותר, כמו הריצוף. המשחק הזה ביניהם מעניק אווירה מעניינת ומסתורית, אך כזו שאפשר לשנות כשמתחשק.
במהלך הריסת הקירות התגלה במרכז החלל המרכזי עמוד בטון שלא ניתן להסירו. חיסרון זה הפך ליתרון – העמוד הוארך באמצעות גבס, ויצר הפרדה בין הסלון לפינת העבודה. על גבי קיר זה נתלה רק מסך טלוויזיה שטוח. כל יתר המכשירים החשמליים, כגון ממיר, DVD ומערכת שמע, מוקמו בקיר שבאזור העבודה. באמצעות עינית אופטית ניתן להפעיל את כל המכשירים האלו מכל מקום בחלל. הטפט שעל הקיר הזה עשוי מנייר מיוחד שהגיע מצרפת.
פינת העבודה: מרבית הריהוט שם עשוי מאלון טבעי מולבן, והוא נבנה על ידי נגר אומן. שולחן העבודה הוא שולחן עתיק שקניתי משוק הפשפשים. מאחורי השולחן מודבק טפט הזהה לזה שעל העמוד המפריד בין הסלון לפינת העבודה.
שולחן נזירים בן 100
המטבח: לפני השיפוץ המיקום שלו היה שונה ולא מרכזי, והיה מדובר במטבח סטנדרטי ישן. הזזתי אותו למרכז הבית, והפכתי אותו לחלק מהחלל המרכזי, כשאי גדול יוצר הפרדה בין המטבח לשאר החלל.
הארונות הם בצבע לבן שמנת ללא ידיות, ובעלי מקרה נקי לגמרי. רציתי שתהיה להם נוכחות מינימאלית בחלל. מנגד, הכיסאות והתמונות מכניסים צבע ועניין. את גופי התאורה שמעל האי עיצבתי יחד עם מעצב התאורה אשר אטדגי, והם עשויים מזכוכיות שראיתי מונחות אצלו בכל מיני מקומות.
פינת האוכל: לפני השיפוץ הייתה ממוקמת בכניסה לבית, וכעת היא נמצאת בין המטבח לפינת העבודה. את שולחן הנזירים, בן למעלה מ-100 שנה, קניתי בשוק הפשפשים. התאהבתי בו בגלל הרגל המיוחדת שלו. מאחר שהשולחן היה צר יחסית, חתכתי את הפלטה ושתלתי באמצע פלטה בצבע זהה, כדי להרחיב אותו. הנברשת מעל עשויה מתכת צבועה בגוון שמנת, והיא בעלת מראה עתיק עם חרוזים בצבע ורוד, שיצרתי יחד עם אשר אטדגי.
בגלל שהיה לי חשוב ליצור הפרדה בין פינת האוכל לחדרים, יצרתי עמודים קטנים בכיוון המסדרון. עם זאת, המסדרון עדיין מהווה חלק מהחלל. מול פינת האוכל יש נישה עם שידה עתיקה מעץ חום, עם טפט על הקיר ותאורה סמויה למעלה.
הטפט "מרגיע" את המיטה
חדר השינה: הרצפה מחופה בפרקט מעץ אלון טבעי מלא. הפריט המרכזי בחדר הוא המיטה העתיקה, שהובאה לארץ לאחר פירוק טירה בדרום אפריקה. המיטה עברה שיפוץ, כשנשארו הגילופים המיוחדים בעץ. היא נצבעה בגוונים של שמנת עם זהב וציורים מסולסלים בצבע שחור. השידה הסמוכה היא חלק מהמיטה.
הטפט מאחורה מכיל את כל צבעי המיטה. יש פסים מאוד עדינים ודקים ש"מרגיעים" את המיטה ומשמשים רקע רגוע. הארונות בצבע אפוקסי, ללא ידיות, והם בנויים בתוך נישות וכמעט בלתי נראים. החלון במקור שייך למרפסת השירות. כדי ליצור סימטריה, בניתי קיר גבס על גבי צידו השני של החלון, והקטנתי אותו מעט.
בחדר האמבטיה יש שירותים ומקלחון גדול ומפנק. על חלק מהקירות יש פסיפס בגוון פנינה, והארון הוא בצבע סגול לילך. הרצפה היא רצפת אבן, כשהקיר המקלחון בנוי מאריחים קטנים של אותה האבן.
חדרי הילדים: יש שלושה חדרים – שניים בגדול 10 מ"ר ואחד בגודל 12 מ"ר. בכל חדר יש מיטה, שולחן וארון בצבע שמנת בתוך נישה, שלא תופס מקום בחלל. בשני מהחדרים יש ארון דו-כיווני – בצד אחד יש ארון, ובצד השני קיר שעליו תלויה טלוויזיה, ולהיפך בחדר השני.
חדר האמבטיה בנוי מחדר האמבטיה המקורי ועוד מקלחון. כאן הפסיפס הוא בצבע תכלת-טורקיז, והארון בצבע תכלת. האריחים בצבע לבן ובצורת מלבן, כשרק באזורים הרטובים יש חיפוי. הרצפה היא מאבן טבעי, כמו בחדר האמבטיה השני ובחלקים אחרים בבית.
דבר המעצבת: פעמים רבות, מעצבים מתקשים לתכנן את ביתם הפרטי, על אף שזו מלאכתם. עבורי זו הייתה חוויה מהנה ומעצימה, שיצר הנאה יומיומית מהמתנה הנפלאה שיצרתי עבורי ועבור ילדיי.
טיפ: בית זה לא בגד, ולכן יש להיזהר מאופנות משתנות. צבע הקירות, למשל, הוא עניין של אופנה, אבל אפשר להחליף אותו כל שנתיים. אבל אם קונים מטבח כתום רק כי זה באופנה, הרבה יותר קשה להחליף אותו כעבור שנתיים, כשהאופנה חולפת.
פריט אהוב: מיטת חדר השינה שלי. סגנונה המוחצן ויוצא הדופן שונה מיתר הבית, שבו שולטים קווים ישרים וסגנון נקי ואלגנטי.
המלצה על בעלי מקצוע: הקבלנים אביהו ועמית כרמי. הם אמינים, מקצועיים ועומדים בלוחות זמנים. אפשר לסמוך עליהם שהעבודה תיעשה בקצב מהיר וברמה גבוהה. בנוסף, הם בוחרים בעלי מקצוע טובים.
המעצבת: תמי שריר | אדריכלות ועיצוב פנים
יש לכם בית להשוויץ בו? יש תמונות לפני השיפוץ ולאחריו? כתבו לנו