עיצוב: החנויות של מתחם נגה ביפו

אני אוהבת את דרום תל אביב ואת סמטאות יפו. במתחם נגה אפשר להסתובב שעות ולגלות פינות חמד מוזנחות לצד פינות מטופחות על ידי כרישי נדלן או סטודנטים צעירים שמטפחים דירה שכורה בבניין מט ליפול. אל המתחם הגעתי לפני כחודש עם לקוחה, ישירות לחנות ברוקנט של שרון, שיחד עם שותפתה מייבאות את הווינטג' הכי אירופי שיש. לא יכול להיות מקום מתאים יותר לחנות שכזאת מאשר מתחם נגה, המכיל בתחומו את כל סגנונות האדריכלות בתל אביב ויפו.

מתחם נגה (צילום: סיון אסקיו) — חצר פנימית של אחד מבנייני המגורים בשכונה שעדיין לא זכה לשימור. משחזר מעט את החיים פעם | צילום: סיון אסקיו

במזרח: נטוש ומתקלף, במערב: התעוררות נדל"נית

מצד אחד נמצאים במתחם בתי העץ של המושבה האמריקאית ומצד שני הסמטאות העתיקות המובילות לשוק הפשפשים, עם מבנים שנשמרו מהמאה ה-19 ומתקופת המנדט הבריטי. צדה המזרחי של השכונה (אבולעפיה, אברבנאל) הוא ברובו נטוש ומתקלף, בעוד שהמערבי (שמעון הצדיק, רזיאל) מצוי בהתעוררות נדל"נית. המתחם עצמו הוקם ב-1936 וכונה פריס הקטנה. במרכזו כיכר סגולה שעוצבה ונבנתה בסגנון הכיכרות הארופאיות.

אז כשסיון הצלמת הניו יורקית בקשה ממנה המלצה לשכונה מתעוררת בתל אביב עבור צילומים למגזין חו"לי -העמסתי אותה אותי את המצלמות ונסענו ליפו. בשנים האחרונות האזור כולו מתעורר. בעלי מלאכה של פעם (חייטים, רפדים) שוכנים לצד מוסכניקים, ואמנים צעירים.

ההיסטוריה של האדריכלות במתחם

השכונה האמריקאית\גרמנית שבאזור, בנויה בסגנון אדריכלי פחות נפוץ בישראל. ב-22 בספטמבר 1866 - קבוצה של 156 איש שיצאו כחודשיים קודם לכן ממדינת מיין, ארצות הברית, הגיעו לארץ והביאו אתם באנייה בתים טרומיים ארוזים עשויים עץ. הם העמידו בשכונה כ-15 מבני עץ. שניים מחברי הקבוצה, האחים דריסקו, אף הגדילו ובנו בית אבן בן שלוש קומות, והפכו אותו למלון בשם "גראנד הוטל". סכסוכים שפרצו בין המתיישבים האמריקנים, מגפות קטלניות והתנהגות בעייתית של המנהיג אדמאס הביאו בתוך פחות משנתיים לפירוק המושבה.

משננטשה המושבה, נמכר השטח ב-1869 לראשי תנועת הטמפלרים (חבורת המקדש) אשר הגיעו לחיפה שנה קודם לכן. מדובר היה אז בתנועה דתית פרוטסטנטית שנוסדה בגרמניה שנים לא רבות קודם לכן. מנהיגי הטמפלרים גיאורג-דוד הרדג והופמן עצמו הקימו בשכונה האמריקאית את מושבתם השנייה, ושנה לאחר מכן, כשיצאו לחפש אדמה חקלאית, הקימו את מתחם שרונה באזור הקריה בתל אביב, הנחשב המושבה הטמפלרית השלישית בארץ.

הטמפלרים החרוצים שדרגו את המקום, ובשנת 1881 כבר היו במושבה 26 בתי מגורים, שמונה מהם מעץ. השכונה הוקפה חומת אבן, ונקבעו בה שני שערים; אלה נסגרו בשעות הלילה. השכונה שקטה במשך כמה עשרות שנים, בראשית שנות הארבעים של המאה הקודמת, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, החליטו הבריטים לסלק את הטמפלרים מארץ ישראל לאחר שרבים מהם הפכו לנאצים פעילים.

היסטוריה היא דבר מרתק, היסטוריה שקרתה פה מתחת לאפנו מרתקת עוד יותר, היסטוריה שגורמת לי להבין דברים שמעניינים אותי כמו אדריכלות, סגנונות, עיצוב וזרמים, הופכת אותי למעצבת טובה יותר.

ועוד מקומות שכדאי להכיר:

קזינו סן-רמו, נחמה 2, צמוד לתאטרון גשר: צופה אל מזרקה חוצלארצית כזאת. אהבתי את הקיר הלא מעובד וגופי התאורה. פחות אהבתי את התקרה האקוסטית -תחליפו אותה! מעוז היפסטרי תל אביבי.

שלי דהרי, סטודיו לתכשיטים ואקססוריז, רוחמה 9: סטודיו מתוק מתוק מעוצב בפרטי וינטאג' מקוריים. עושה חשק לגור שם.

מעטים האנשים שצריך להכיר להם את החנות הוותיקה "חדרים", שלמה 48 (או סלמה לותיקים כמוני): החנות שוכנת במבנה עותומני גדול ומתפרשת על פני שתי קומות ויאמר לשבחם של בעלי המקום כי יש ניסיון נחמד לשמר את המבנה המקורי. זה לא מובן מאליו. כדאי להגיע לחנות ולו רק על מנת לספוג מעט צבע, חלונות מקושתים והמון רהיטים ואקססוריז לבית.

עוד חנות קטנה ומטריפה השוכנת בסטודיו קטן ברחוב רוחמה: נעמי מערבי המעצבת ויוצרת ביגוד אקולוגי מבדים ממוחזרים. החנות מעוצבת גם היא במראה "ירוק" כל המידוף והאיבזור בחנות כולל הרצפה בנוי ומורכב מחומרים ממוחזרים, ללא שום ניסיון להסתיר זאת. יפה.

אחד העסקים הוותיקים באזור: משפחת קסטיאל שהחלה את דרכה כמרפדייה קטנה ב-1942, חולשת על אולם התצוגה בין ה-3,500 מ"ר ברחוב אלפסי, גם פה אפשר להסתובב כמו בגלריה לעיצוב וליהנות מהריהוט והאבזור לבית שאולי לא כולנו יכולים להרשות לעצמו לרכוש, אבל בטח ליהנות מהמראות.