המחסור בפתרונות דיור ממשיך, ההוצאות השוטפות על דיור ממשיכות להרקיע שחקים בערים הגדולות, ורעיונות הדיור הקונבנציונליים אינם מצליחים לענות על הצרכים והביקושים. האתגרים הללו הובילו בשנים האחרונות למהפכה שקטה באדריכלות העכשווית, המספקת צורות חדשות של בנייה וחיים קהילתיים. בתחילת יוני תיפתח במוזיאון ויטרה לעיצוב תערוכה שתוקדש לנושא זה ותציג את הדוגמאות העדכניות ביותר של טיפולוגיות חיים חדשות וביטויים שונים למושג הקולקטיב.
התערוכה שנקראת Together! The New Architecture of the Collective ("יחד! האדריכלות החדשה של הקולקטיב") נפתחת בסקירה של תקדימים היסטוריים מהעולם. באמצעות מודלים וארכיון תמונות וסרטים היא מוכיחה כי הגל הנוכחי של תפיסת ויישום רעיון הקולקטיב אינו חדש וההיסטוריה של האדריכלות גדושה בצורות התגלמות שונות שלו; החל ברעיונות הרפורמיסטיים והאוטופיים של המאה ה-19 (ה'פאלאנסטר' של פורייה), דרך קומונות ההיפים של המאה ה-20 ("Make love, not lofts"), ועד לקהילה האוטונומית של כריסטיאנה בקופנהאגן שהתבססה בשנות ה-70.
עוד בערוץ עיצוב הבית:
חיי היומיום בקולקטיב החדש
לרבים מרעיונות הדיור הללו היתה זיקה ישירה לשינויים החברתיים באותה העת, ולכן אין זה מפתיע כי רובם נמצאים מתאימים גם היום. בעידן שבו יותר ויותר אנשים גרים מחוץ למשפחה הגרעינית הקונבנציונלית - הורים יחידים, רווקים או קשישים החיים בגפם, עבור רבים מהם מציעה צורת החיים הקולקטיבית מזור או מפלט מהבדידות שגוזרים עליהם החיים בעיר.
החלק השני של התערוכה מציג 21 דגמים בקנה מידה גדול של ניסויים בדיור עכשווי, שאת "גרסת המציאות" שלהם ניתן למצוא בערים מגוונות כמו ברלין, ציריך, לוס אנג'לס, טוקיו ווינה. מבט מקרוב על המודלים מגלה כי האתגרים הספציפיים והמשאבים המוגבלים העומדים בפני האדריכלים מעוררים אסתטיקה ייחודית. רבים מהפרויקטים הללו מטשטשים את הגבולות שבין מרחב מחיה למרחב עירוני, בין המרחב הפרטי לציבורי. עקרון זה מתבהר עוד יותר בחלק השלישי, שבו מודל בקנה מידה מלא מאפשר למבקרים להיכנס ולחוות את המרחבים הקהילתיים והפרטיים המאפיינים את סוג הדיור הזה. לצידם, סדרת צילומים של Daniel Burchard, שנוצרה במיוחד עבור התערוכה, מתעדת סצנות מחיי היומיום בקולקטיב החדש, בשמונה פרויקטים ממגוון מדינות.
בזמן שהדיגיטליזציה יוצרת אפשרויות חדשות של אורח חיים ושהמושג "הכלכלה השיתופית" מחולל מהפכה ברעיון הבעלות על רכוש, האזרחים והאדריכלים יוצרים יחד את "המעבדות החברתיות" ואת צורות החיים החדשות. מעבר לתפקידן של אלה, לענות על הצרכים המיידים, מספקים המודלים החדשים מענה לשאלה המרכזית של זמננו: כיצד אנחנו רוצים לחיות יחד בעתיד?
פרויקט הדיור הקהילתי Hardturmstrasse בציריך, 2001. אדריכלות: Bünzli & Courvoisier.
דיור שיתופי עממי שהחל כניסוי בתגובה למשבר הנדל"ן בשנות ה-90, שעיקרו ניכוס אזורי תעשייה לטובת הקמת סביבה אלטרנטיבית עירונית בת קיימא. הסביבה החדשה משלבת שטחים מסחריים עם שטחי מגורים וצרכים חברתיים.
בית מוריאמה, טוקיו, 2005. אדריכלות: Ryue Nishizawa.
הגדרה חדשה של חיים פרטיים וקהילתיים בפרברים של טוקיו. מתחם הכולל סדרת "קופסאות" מגורים, יחידות טרומיות, מינימליסטיות, שאינן תלויות זו בזו וגמישות בהגדרת הפונקציות שלהן.
LT Josai, נגויה, יפן, 2013. אדריכלות Naruse Inokuma.
"הבית המשותף" הופך לסגנון חיים פופולרי ביפן. יותר מאשר בניין הוא מזכיר מרכז קהילתי. פרויקט LT Josai כולל 13 חדרי שינה פרטיים זהים המפוזרים בשלוש הקומות, ומרחבים משותפים למנוחה, לשיחה, לבישול ולאכילה. מעבר למענה על הצורך בחיי קהילה, היעילות היפנית מדגימה צורת חיים שבה בחישוב הכללי של שטח הרצפה - לכל דייר יש שטח של 23 מ"ר.
3.6-10.9 מוזיאון ויטרה לעיצוב, גרמניה