אדריכלות היא לא הדבר הראשון שעולה בראש כשחושבים על איראן. בייחוד לא אדריכלות עכשווית פורצת דרך. הסקנציות שהושתו על המדינה בעשור האחרון הקשו את השגת טכנולוגיות וחומרי בנייה שונים וגם הכניסו את המדינה למשבר כלכלי אדיר, וכך אולצו האדריכלים שעובדים באיראן למצוא פתרונות יצירתיים. למרות המגבלות, ובמקרים מסוימים אפילו בזכות האילתורים שנדרשו, צצו בשנים האחרונות באיראן לא מעט מבנים מקוריים ויפים, שרבים מהם משלבים מסורות אדריכליות עתיקות עם קו בינלאומי עכשווי. המתח בין ההשפעות התרבותיות המערביות הבלתי נמנעות מול הבידוד שהושת על איראן על ידי המערב, מתבטא גם כמתח אדריכלי מעניין בין אנטגוניזם לערכיו האסתטיים של המערב והישענות על מסורות מקומיות, לבין אימוץ ברור של הסגנון הנקי והחדשנות הטכנולוגית של האדריכלות המערבית. גם הניגוד שבין העוני האדיר לבין השפעותיה של תרבות הצריכה הבילוי ניכר היטב דרך כמה מהמבנים הללו. טייק א לוק.
עוד באתר לעיצוב הבית:
לה-קורבוזיה בים השחור
הווילה הזאת, שנמצאת בעיר בעלת השם הבלתי ניתן להגייה דארווישאבאד, מושפעת מאוד מהסגנון הבינלאומי הידוע גם בשם באוהאוס ששלט במודרניזם האירופי במחצית הראשונה של המאה ה-20 ושגשג בתל אביב בשנותיה הראשונות. הווילה תוכננה על ידי משרד האדריכלים האיראני Rai Studio, ונראית כמו סיבוב מעניין ויפה במיוחד לווילה סבואה הקאנונית שבנה האדריכל הצרפתי הנודע לה-קורבוזיה בפאתי פריז. היא ממקומת בכפר קטנטנן בצפון איראן, לחופי הים השחור.
הדבר הכי בולט בבית הוא האופן שבו הוא יושב על עמודים ממורכזים ולכן נדמה כמעט כמרחף. כפי שהתאוריה של לה-קורבוזיה דורשת, החלל הפנימי פתוח וגמיש, יש טרסה גדולה בגג והחזית נקייה לגמרי מעכבות של עמודים תומכים וכדומה על מנת להעניק מראה כמה שיותר נקי ואלגנטי. עם זאת, האדריכלים פירקו את הגריד הבאוהאוסי המסודר, עם חלונות שהוצבו במקומות מעניינים ועם משחקים שונים, בין השאר בגרם המדרגות הפתוח לגמרי ונטול המעקה שבכניסה לבית.
בחלל הפנימי של הבית המואר והפתוח אנחנו רואים שילוב מעניין בין הבטון החשוף והמוחלק המינימליסטי, האופייני לאדריכלות עכשווית, לבין הצורות הקשתיות אשר יונקות מהמסורת האדריכלית האיראנית. מסוג השילובים שהופכים את הווילה הזאת מסתם עוד וילה מודרנית למשהו מיוחד.
אפשר גם ליהנות מהסרטוןהפואטי הזה שמתעד את חווית החלל בבית:
HOME from Mehrdad Emrani on Vimeo.
חנות לשום דבר / החנות המסתורית של מר חמידי
אין ספק שהרקע לחנות המושקעת הזו - שכונה מוזנחת בטהרן - הוא מוזר. אבל גם הקונספט מוזר - חנות "ללא שם", שלמעשה אין לה תכלית ספציפית. בעל הבית, אדם עשיר בשם מר חמידי, ידע שהוא רוצה ליצור חלל עכשווי מרהיב, אבל הוא לא ידע מה הוא רוצה למכור בו, מה שהקשה, כמובן, את התכנון עבור האדריכלים. זאת לצד שאר הבעיות שקשורות בהיעדר התשתיות, מגבלות הגובה העירוניות והסביבה המוזנחת.
אז מה עשו? חפרו. רוב החנות בנויה לתוך האדמה, כדי לאפשר חלל משמעותי בלי לעבור על חוקי הבנייה. הפרויקט שם דגש על דינמיות ותנועתיות, וגרמי המדרגות המפוזרים, הפסים האדומים הספורדיים, הקירות הזוויתיים, כמו גם המבט מלמעלה אל עבר החלל התחתי כולו, עזרו ליצור זאת. תקרת זכוכית מכסה על כל המיני-קניון הזה. החלל חולק לארבעה אזורים, שמאפשרים לבעלים ההססן לפצל את השטח לארבע חנויות שונות בארבעה מפלסים שונים, ומי שבא לחנות אחת תמיד יראה גם את החנויות הנוספות. המפלסים אמנם נראים משולבים זה בזה בשל הפתיחות הרבה של התוכנית האדריכלית, אבל הם מאפשרים התייחסות נפרדת מבחינה טכנית. עכשיו רק נותר שמר חמידי יחליט מה למכור.
וילה בטרסות
הווילה הבאה, שממוקמת על צלע הר בפאתי טהראן, תוכננה עבור חבר של האדריכלים, ולכן מכונה בפשטות "וילה לחבר". בעלי הבית, זוג טהרני מקושר, ביקש שהחלל יהיה מיטבי לעריכה של מסיבות ואירועים בקומה המרכזית. לכן, חדרי השינה מוקמו בקומה התחתונה, בעוד המטבח והסלון ב"קופסה" העליונה, שבה גם נמצאים החללים הציבוריים שנשפכים לחצר האחורית.
הבית בנוי באופן מדורג, על בסיס הקונספט של טרסות. התקרה המשופעת של הקומה העליונה נועדה למנוע הצטברות של שלג בחודשי החורף המושלגים של טהרן, וגם כיסויי העץ שמחוברים לקצוות המרפסות נועדו להגן על הבית מפני רוחות, שלגים וגם פורצים.
מסעדה שיקית במרכז טהרן
הקונספט המרחבי של המסעדה הטהרנית השיקית "קפה M" היה לחבר בעזרת מסה אחת משמעותית ובולטת בין הכניסה לחלל המרכזי לדוכן ההגשה, תוך יצירת המשכיות בין התקרה לקירות המסעדה. כל זה בא לידי ביטוי בתקרה המיוחדת שמהווה את האלמנט האדריכלי הבולט של המסעדה. המסה האמורפית הצהובה הזאת היא גם זו שמעניקה את האור לחלל בצורה מפוזרת ובלתי מקוטעת, המאפשרת אווירה נינוחה.
הצורה של התקרה/קיר הזו נוצרה על ידי תמרון של שני עיקולים זה על גבי זה, באופן שיוצר מגוון של פרספקטיבות שונות ביחס לחלל ולסועדים. כדי להימנע מעומס חומרי בחלל הקטן יחסית הזה, שני חומרים בלבד נבחרו לצפות את החלל כולו וללוות את האור המרגיע שעובר בו: ציפוי בצבע צהבהב-קרמי שמכסה את התקרה והקירות, ועץ שחור כהה מכסה את הרצפה, את החלקים התחתונים של הקירות, את הרהיטים, את הכניסה, את דוכן הגשה ולבסוף גם את המטבח.
בטון נותן את הטון
לא, זה לא בית של פיצו קדם בכפר שמריהו. וילה קיאני ממוקמת ליד העיר כאראז', לא רחוק מטהרן, והרעיון של האדריכלים היה לעצב את החללים הפנימיים כאקסטנציה של הנוף שמקיף את הבית, בזמן שהחזית מורכבת כמעט אך ורק מבטון חשוף וזכוכית. הבית מוקף בגן שגודלו ארבעה דונמים, והיקף המבנה עצמו הוא כחצי דונם, מתוכם 150 מ"ר מוקדשים לחללים חיצוניים כמו טרסות, מרפסות והבריכה המגרה במיוחד. בפרויקט הזה החללים החיצוניים לא פחות מחושבים מהחלל הפנימי, והאדריכלים הצליחו להשיג חיבור יפה ביניהם.
המלון שעושה כבוד למסורת
לבנות מלון קיימותי (או בשפה העממית - "ירוק") תחת הסנקציות ובזמן משבר כלכלי גדול הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית, אבל מלון היוקרה אמברגוד שנמצא שעתיים מטהרן, לקח את זה על עצמו. התוצאה: מלון מרהיב שעושה כבוד למסורות הבנייה, המלאכה והאירוח האיראניות, מבלי לוותר על סטנדנרטים מערביים של יוקרה. בקיצור, כשיהיה מותר לנו לבקר לאיראן אנחנו כבר יודעים איפה נלון. לא צריך להכביר מילים, פשוט צפו בווידאו:
בית הקיץ של משפחת אמיר
וילת העץ היפהפייה הזו הפילה אותנו מהכיסא, מודים. מהבריכה הדקורטיבית, דרך הבחירה בעץ העדין וכלה בחללים הפנימיים הנקיים והמוארים - הכל פה מעורר השראה. גם הבית הזה ממוקם ליד העיר כאראז'. במקום להיענות לרצון של הלקוחות, שמשתמשים במבנה כבית הקיץ שלהם, לבנות שתי קומות, האדריכלים בחרו ליצור בית של מפלס אחד, והחללים הפרטיים נמצאים בחלק האחורי של הבית ומחוברים בגשר זכוכית לחזית הבית, שם תוכננו החללים הציבוריים.
הבית הזה נועד להעניק לזקני השבט של המשפחה קצתשקטושלווה מהעיר הרועשת, וגם לשמש על הדרך כמקום מגניב בשבילבני המשפחה הצעיריםלהעבירבואתהסופ"שים. הביתהאחורי כולולמעשהמורם קצת מהקרקע, על מנת להשאיר מקום לרצפת הזכוכית, לתאורה ולמעברי המים, שהחללים הפנימיים הרומנטיים כוללים. כך ישנה תנועה מתמדת עדינה בתוך הבית, והתאורה דיפוזית ורכה ומחלחלת לחללים דווקא מלמטה.
בונוס ליהודים: קבר אסתר ומדרכי
עד סוף שנות ה-70, בימי השאה, היו לא מעט ישראלים שביקרו בקבר אסתר ומרדכי, הקדוש ליהודים. היום אלו בני הקהילה היהודית האיראנית, או תיירים מחו"ל, שפוקדים אותו. לפי אחת המסורות היהודיות, ברווח שבין שתי המצבות של אסתר ומרדכי ניצבת אבן המכסה בור עמוק אשר מוביל לירושלים. מעל למערת הקבורה הוקם במאות ה-16 וה-17 מבנה לבנים, ומעליו מגדל מעוגל. כמו כן, לצד הקברים ישנו חדר קטן המשמש כחדר תפילה, וכן אולם גדול המשמש לעריכת אירועי בר מצווה, בריתות וחגיגות אחרות, כמו גם לקריאה חגיגית של מגילת אסתר בפורים.
כל הבאים לקבר נדרשים להסיר את נעליהם, ולא ברור אם הדרישה נובעת מכך שקבר מרדכי ואסתר הפך למקום קדוש גם עבור המוסלמים או משום שאחד הפסוקים שכתובים על קיר מבנה הוא: "של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת-קודש הוא". ב-2008 הכריזה ממשלת איראן על המקום כאתר מורשת לאומית, אבל כמה שנים אחר כך, לאור מחאה ציבורית, וכגמול על מה שנתפס כתוקפנות יהודית בהר הבית, בוטל מעמדו הממלכתי של האתר.