בשעה שאנחנו מדברות, רן, השותף לחיים וליצירה, כבר מתרגל את האיטלקית שלו במילאנו. גילי נשארה הפעם עם הקטנות בבית, תומכת מרחוק בבייבי הנוסף ששלחה אל העולם הגדול. והוא גדול. בהחלט גדול. השבוע, במסגרת Salone del Mobile – שבוע העיצוב במילאנו, יציג מותג העל האיטלקי קפליני (Cappellini) את קולקציית 2017, שחלק ממנה הוא "Composition Chair" של גילי קוצ'יק ורן אמיתי מסטודיו בייקרי הישראלי. חברת קפליני, לטובת אלה שהחמיצו את הפרקים הקודמים, היא מחברות הריהוט המובילות בעולם. המוזיאונים הנחשבים בניו יורק, בפריז, בלונדון, ברומא ועוד, מחזיקים באוספים הקבועים שלהם ייצוג נאה לפריטים שלה. ג'וליו קפליני, שאליו עוד נחזור, הוא הארט דיירקטור של החברה, וידוע כצייד כישרונות שכבר חתום על הקריירה של כמה מהשמות הגדולים ביותר כיום בעולם העיצוב, ובהם טום דיקסון, מרסל וונדרס, ג'ספר מוריסון, מארק ניוסון, האחים בורולק, ננדו ורבים נוספים.
עוד בערוץ עיצוב הבית:
תעודת הבגרות של מעצבים
Composition Chair שיוצג השבוע הוא למעשה המשך לפרויקט של הסטודיו משנת 2014. הקונספט של הכיסא המקורי היה חיבור מחושב בין שני אלמנטים וצבעים שונים שיוצר מבנה ישיבה פונקציונלי וקונסטרוקטיבי וקומפוזיציה גרפית תלת-ממדית. הכיסא המקורי עוצב ויוצר מכיפוף צינורות ברזל. החידוש השנה הוא ברמת החומר: זוג רגליים עשוי הפעם מעץ, וכך נוצר שילוב ייחודי בין המסורת של כיפופי ברזל וכיפופי עץ בכיסא אחד. השילוב בין שתי הטכנולוגיות והחומרים מאפשר לנצל את התכונות והאיכויות של כל חומר באופן חכם ואסתטי. המראה המינימליסטי של הכיסא, האיכויות הפונקציונליות שלו והחדשנות שהוא מגלם משתלבים היטב בקולקציה המוקפדת של המותג האיטלקי.
"הכיסא", אומרת גילי, "הוא, במובן מסוים תעודת הבגרות של כל מעצב. כרטיס הכניסה שלו או החותמת הרשמית על שלב התפתחותי מחייב בדרך למגרש של הגדולים". מבחינתם, קפליני הוא השותף האידאלי שיכלו לבקש לעצמם בתהליך הזה. "יכולות הייצור שלהם", אומרת גילי, "והטכנולוגיות המצוינות שהם עובדים איתן אפשרו את הייצור המורכב". הבונוס היה היחסים המצוינים שנוצרו בינם לבין Stefano Barbazza, איש הפיתוח של החברה ("איש טכני מדהים, יצירתי, וברמה מסוימת – שותף ליצירה"), וכמובן, בינם לבין ג'וליו קפליני ששומר איתם על קשר הדוק.
מעבר לכימיה הנהדרת, קפליני, כפי שמעידה עליו גילי, הוא אדם נטול אגו ויוהרה. התקשורת איתו זורמת והוא יודע לכבד את המעצבים. "כשצריך לעשות אדפטציה של הכיסא לשוק האמריקני, צוות הפיתוח יבקש מאיתנו אישור ברמת הסנטימטר". עוד היא מספרת כי הוא חד מאוד, קולט בשניות, נותן להם חופש פעולה ומטפח את הקשר איתם, שתחילתו אי אז בשנת 2010.
לא יד המקרה
גילי, בבגרות השמורה למעצבים מנוסים, מספרת כי כבר מתחילת הדרך הבינו שלא נכון ולא מכבד יהיה "לירות לכל הכיוונים". בדומה לתסריטאי שמלהק את השחקן עוד לפני שנכתבה המילה הראשונה, גילי ורן כבר ידעו שהם רוצים לעבוד עם קפליני. "למעשה", היא מספרת, "כבר בסיום הלימודים, כשאחד המרצים שאל אותנו על מה אנחנו חולמים, השם קפליני עלה".
וזה לא לקח הרבה זמן. גילי ורן, שקורצו מהחומר הנדיר שמשלב יצירתיות ומעוף עם מיקוד, יזמות וחיבור עמוק לקרקע, נסעו לתערוכה במילאנו מיד עם סיום הלימודים שלהם. הם השאירו קטלוג שלהם בביתן התצוגה של קפליני ועזבו את המקום. אם בכל זאת תרצו אלמנט של "סיפור סינדרלה", תצטרכו להסתפק בפגישה המקרית ברחוב, שהזדמנה להם ביום המחרת עם לא אחר מאשר ג'וליו קפליני. הוא זיהה אותם מתוך התמונה שהייתה מצורפת לקטלוג, והשאר כבר היסטוריה.
הפרויקט הראשון שעליו עבדו יחד היה NOM (Nature of Material) – סדרת רהיטי אלומיניום שקפליני רכשה את זכויות הייצור שלה. מאז הרבה מים זרמו בנהר, ובעיקר – מודלים, תכתובות, ניסיונות משותפים, חקירה ויצירה. לפני כשנה וחצי נסעו גילי ורן למילאנו, למטה החברה, ומשם עברו להילוך גבוה והעבודה על ייצור הדגם החדש של Composition Chair החלה. קפליני עצמו התייחס לשיתוף הפעולה החדש עם סטודיו בייקרי ואמר כי הוא "אוהב את הגישה הקפדנית שלהם, שהיא מלאת כבוד לחומרי הגלם שאותם הם מפרשים במומחיות ובאופן אירוני".
השניים הגיעו מהר מאוד למגרש של הגדולים, כשבארץ לא בטוח שהם מוכרים כל כך. כשאני שואלת מה מעסיק אותם בארץ, גילי עונה מיד: "בארץ אנחנו יותר מוכרים במרחב המוזיאלי. אם זו תערוכת סולו שלנו שאצרה גלית גאון במוזיאון העיצוב בחולון, או תערוכת 'מבט על משקפיים' שמוצגת שם בימים אלה ו'תערוכת פועל יוצא' שהשתתפנו בה בשנה שעברה בבית בנימיני. בצד הפחות מוכר אנחנו עובדים הרבה עם תעשיית ההייטק והסטרטאפ בארץ, והבסיס המשותף לכל העשייה הזו הוא החדשנות, החיפוש, הסקרנות שמניעה אותנו לפתור בעיות. בישראל זה אולי פחות מקובל בהשוואה לחו"ל, אבל אנחנו מאוד אוהבים את העבודה המולטי דיסציפלינרית שלנו שמאפשרת לנו לבטא את החשיבה השכלתנית-תעשייתית לצד היצירתיות והחופש המחשבתי של עולם העיצוב הניסיוני".
החלום הבא: ויטרה
גילי מאוד מפוכחת, יודעת מאיפה היא באה ולאן הולכת. מקפידה להישאר עם רגליים על הקרקע, למרות שיש לה לא מעט סיבות לעוף אי שם בגובה 10,000 רגל. מסלול שהתחיל בהצטיינות בבצלאל (היא ורן שניהם בוגרים מצטיינים של המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל), המשיך דרך שיתוף הפעולה הלא מובן מאליו עם אחד מקובעי המגמות החשובים בעולם העיצוב (סטודיו Bakery הוא הסטודיו הישראלי הראשון והיחיד, עד כה, שזכה לעבוד עם החברה), בדרך עבר גם תחנה נחשקת בדמות פרס "Best of the Best" של תחרות העיצוב היוקרתית "Red Dot" (האוסקר של העיצוב) – מסלול שהוא בהחלט לא שגרתי עבור מעצבים מתחילים מהמידל איסט.
אז על מה אתם עוד חולמים בשלב הזה?
"ויטרה", שולפת גילי ללא היסוס. ומיד מוסיפה בצניעות אופיינית: "להמשיך לעסוק במה שאנחנו אוהבים". כשאני מנסה לשמוע ממנה על חלומות ברמת הפרויקטים או החומרים אני מופתעת לקבל את התשובה שריפוד הוא משהו שמעניין אותם. הם מעולם לא עסקו בו והיו רוצים לבסס שיתוף פעולה מעניין בתחום, כזה שיאפשר להם לגעת בעוד חומר, בעוד ממד. איכשהו, זה לא יהיה פרוע להניח כי בקרוב נשמע על פרויקט כזה. מי יודע? אולי אפילו בשת"פ עם ויטרה.