בתי סוהר נוטים לעורר בנו פחד לא רציונלי, או לכל הפחות תחושת עצבנות ואי נוחות. אך יש גם כאלה שדווקא חושבים שהשהייה בהם מוסיפה פן מסתורי ומרתק בקורות החיים. תחושות שונות לחלוטין של פליאה, ואפילו ריגוש וסקרנות, עולות בקרב מבקרים במבחר בתי כלא ברחבי העולם ששינו בשנים האחרונות את ייעודם והפכו למבנים מודרניים מלאי תוכן ועניין מחודשים.
למרות שבתי כלא, על האדריכלות הנוקשה שלהם, אינם מקור טבעי להשראה אדריכלית ועיצובית, הרעיון לשמר את המבנים המקוריים הללו, על ההיסטוריה והאגדות המתלוות אליהם, נכון בהחלט. באחדים מהמקומות, חלקים מהותיים מהמבנים העתיקים נשארים חשופים לעין כל, ואילו באחרים ניתן לגלות את מסתורי התאים החשוכים רק כשנכנסים פנימה או תוך כדי סיורים מודרכים. ברובם, נוספו חלקים מודרניים המשתלבים נפלא עם הקיים במטרה להשמיש אותם מחדש ולהקנות להם מראה עדכני ונכון לעכשיו. מוזמנים להציץ אל שבעה בתי כלא ברחבי העולם שהפכו למבנים יפהפיים בעלי ייעוד מחודש.
עוד בערוץ עיצוב הבית:
דיקנס לא גר כאן יותר
ההיסטוריה של המלון לצעירים Clinck78, ששוכן ממש ליד תחנת קינגס קרוס בלונדון, מרתקת ביותר. מבנה המלון הוקם עוד בשנת 1792, ושימש תחילה כחלל המשרדים שבו כתב הסופר צ'רלס דיקנס את הרומן הידוע "אוליבר טוויסט". לאחר מכן הפך המקום לבית משפט. ב-2008 יצאו ממנו הפושעים האחרונים לטובת הפיכתו למלון המיועד לטיילים צעירים ולתרמילאים.
חלקים רבים מהמבנה המקורי שומרו ובהם תאי העצורים הקטנים המשמשים היום ללינת תיירים, על חלונותיהם המסורגים, הדלתות נטולות הידיות בחלק הפנימי של התא, חיפויי הבטון, הפתחים הקטנים בדלתות המאפשרים קשר קלוש עם החוץ ואפילו שירותי האסירים בקצה החדר, שאמנם אינם שמישים אבל בהחלט מזכירים ימים עברו. עם השינוי הפך אולם בית המשפט הישן לחדר מחשבים ואינטרנט, ואולם משחקים ומרתף בר מהווים נקודות מפגש לצעירים.
גם טוויין לא
מרכז Morrin נחשב ככל הנראה לאחד הסודות הכמוסים היותר גלויים של העיר קוובק בקנדה. המקום, המשמש היום כבית תרבות למופעים והרצאות וכן כספרייה, שימש במהלך כמה וכמה עשורים במאה ה-19 כבית כלא. היום, לאחר שהוכרז כאתר היסטורי לאומי של קנדה, מתקיימים בו, בין השאר, סיורים מודרכים אל נבכי ההיסטוריה, התאים והחצרות המסתוריים ששימשו את אסירי הסביבה.
גם לכאן הגיע הסופר צ'רלס דיקנס, ואף נאם במקום. וכך גם הקולגה שלו הסופר האמריקאי מארק טוויין, מחבר "הרפתקאות טום סוייר" ו"הרפתקאותיו של האקלברי פין". את נאומיהם המכובדים נשאו בספרייה הוויקטוריאנית מחופת העץ בת שתי הקומות, שלה אולם מרכזי תחתון, שמדרגות לולייניות מובילות אל המרפסת הסובבת אותו.
ישן וחדש
המבנה מהמאה ה-17, השוכן על שפת המים בעיירה הציורית לובייה בצרפת, שימש במהלך השנים ככנסייה, כבית כלא וכבית משפט במהלך המאות ה-18 וה-19. החל משנת 1990 שינה המבנה את ייעודו לחלוטין והפך לבית ספר סביבתי למוזיקה, ולפני כחמש שנים שופץ מהיסוד לקבלת מראהו הנוכחי. האדריכלים אמנם נדרשו לייצר מבנה מודרני, שימושי ואטרקטיבי, אך נזהרו מלפגום בחורבות בית הכלא הישן.
היום מכיל המבנה החדשני, המשלב חומרים עדכניים כמו קירות מסך עשויי זכוכית ופנלי מתכת, 24 כיתות לימוד, ספרייה ושני אולמות קונצרטים.
המלון של אקס
המבנה, שהושלם בשנת 1851 בבוסטון מסצ'וסטס, שימש כבית כלא במשך למעלה מ-120 שנה עד שמרד אסירים בשנת 1973 הביא לתהליך סגירתו, ובשנת 1990 פונו ממנו האסירים האחרונים. מבנה הכלא, שאכלס בין השאר אסירים ידועים ובהם מלקולם אקס, פעיל זכויות האדם השחור השנוי במחלוקת, הפך בינתיים לאתר לאומי היסטורי והחל לעבור שיפוצים בשנה שאחרי במטרה להפוך למלון שבו קרוב ל-300 חדרים.
מהלך השיפוצים נעשה בשיתוף פעולה צמוד בין אדריכלים, מעצבים, היסטוריונים ואנשי שחזור, במטרה לוודא שהתוצאה הסופית תהיה שילוב מושלם בין שימור ושימושים מודרניים חדשים. בחלל האטריום המרכזי שוחזרה כיפה עצומה שמטרתה להכניס אור יום למבנה העגול. שלוש מרפסות של מסדרונות החדרים הצופות אל החצר המרכזית שוחזרו גם הן. קירות בנויים לבנים חשופות שחוזרים על עצמם בחלקים שונים של המלון, נברשת מתכת יצוקה ופריטי אמנות שונים מזכירים לאורחים מי היו במקום לפניהם.
אור כסמל לחופש
בסוף המאה ה-19 הוקם בפלנסיה שבספרד בית כלא עשוי לבנים בעל שתי קומות המכילות ארבעה אגפים. כדי לשדרג את המקום למבנה קהילתי ותרבותי בוצעו שיפוצים מקיפים שהפכו אותו למבנה עכשווי, קליל ומואר. כך, הפך בית הכלא למרכז כנסים ומפגשים תוך שמירה וכיבוד הקיים.
ד"ש מימי הביניים
טירה שנבנתה בימי הביניים באוקספורד שבבריטניה והפכה במאה ה-14 לכלא אזורי, שינתה ייעוד למלון יוקרה בן 38 חדרים. הטירה, שרובה נהרס במהלך מלחמת האזרחים האנגלית, הורחבה מאוחר יותר ושימשה שוב ככלא בשנים 1888-1996. מאז 1954 נחשבים שני חלקיה העתיקים ביותר של הטירה כאתרי מורשת, ומכילים מסעדה, כיכר לשווקים ומיצגים.
היום, בחלק גדול של מה ששימש ככלא, משולב מלון ייחודי ועכשווי שבו תאי האסירים הפכו לחדרי אורחים נוחים ומרווחים. חדרי העינויים וחדרי ההוצאה להורג, לעומת זה, הפכו לאזורי משרדים. כחלק מהעדויות לכלא שהיה במקום נשמרו מדרגות המתכת המובילות את האורחים בין הקומות, וכן נראות לבנים חשופות בחדרי האורחים ודלתות מתכת כבדות מפרידות בין מסדרונות ארוכים לחללים הפרטיים.
ההשראה של וויילד
בספטמבר השנה נפתח לראשונה בהיסטוריה לציבור הרחב בית כלא נוסף בלונדון במטרה לשמש כחלל תצוגה זמני לתערוכת עבודות בהשראת הסופר והמשורר אוסקר וויילד. עד תחילת דצמבר, תוכלו להציץ גם אל תאו של וויילד, שריצה שם מאסר בשנים 1895-1897 בגין "מעשי סדום והפקרות רבתי", כלומר על עצם היותו הומוסקסואל. התא הקטן בקומה הראשונה, שבו שולחן, מיטה, אסלה, כיור וחלון מסורג, הוא ששימש השראה לוויילד כשכתב את "בלדה על כלא רידינג" וכן את המכתב "ממעמקים" בן 100 העמודים שיועד למאהבו לורד אלפרד דאגלאס.
הכלא נבנה בשנת 1844 בסגנון התאים האישיים המבודדים. בשנת 1992 הפך לבית מעצר ומרכז לעבריינים צעירים, ומשנת 2013 נותר ריק. השילוב בין אדריכלות ישנה וחדשה, שמקורה בשיפוץ שנערך בשנת 1970, הוא שהופך את המבנה למרתק, כשקשתות, מסדרונות וגרמי מדרגות צרים, קירות לבנים חשופות ואור יום המגיח מהכיפה מתערבבים עם שמות אסירים החרותים על שולחנות העץ ומיני כיתובים על הקירות.
