הדירה עצמה, שממוקמת באזור הגדה הימנית של אזור Opéra Garnier בפריז, הייתה שייכת למאדאם דה פלוריאן, שחקנית ואשת החברה הגבוהה דאז. בשנת 1942, תקופת מלחמת העולם השנייה, ברחה המאדאם לדרום צרפת והשאירה את כל רכושה מאחור. היא מעולם לא חזרה לפריז, אבל משום מה המשיכה לשלם שכר דירה על הנכס עד שנפטרה בגיל 91.
רק לאחר מותה הגיע לדירה איש המתעסק במכירות פומביות, פתח את הדלת ודרך במקום לראשונה מזה 70 שנה. "היה ריח של אבק ישן", הוא מתאר את החוויה, ומספר שבזמן שסייר בדירה הבחין בתקרות עץ גבוהות, תנור עץ ישן, כיור אבן במטבח ולמרבה הפלא גם בפוחלץ של יען ובובות צעצוע של מיקי מאוס, שאריות מלפני פרוץ המלחמה. בימינו זה אולי נראה מוזר להחזיק פוחלץ כה גדול בדירה אבל בתקופה ההיא, מתברר, היה מדובר בסמל לייחוס ומעמד כלכלי.
כמו כן נמצא בדירה ציור של ג'יובאני בולדיני, פורטרט תקופתי של אשה צרפתייה אלמונית. רק לאחר שמצאו החוקרים כרטיס ועליו משורבב מכתב אהבה בכתב ידו של בולדיני, הבינו כי מדובר במקור השראתו הישן - לא אחרת מאשר בעלת הדירה, מאדאם דה פולריאן עצמה. מאז הספיק כבר הציור המקורי להימכר בסכום של 2.1 מיליון יורו.
שאר הדירה, למעט האבק והריח, נראית בדיוק כפי שהשאירה אותה המאדאם, ומלמדת לא מעט על חיי היום יום של צרפתים בני התקופה. הדירה, למרבה הצער, לא פתוחה כיום למבקרים, כיוון שהיא וכל תכולתה שייכים לקרובי משפחתה של המאדאם. כנראה שגם בפריז של 1942, מי שהצליח למצוא נכס שווה, לא שש לשחרר אותו כל כך מהר.
ומהעבר לעתיד: כך ייראו הבתים שלנו אוטוטו?
פרטיות? לא בבית נטול הדלתות שלפניכם