הדבר האחרון שאנחנו מצפים לו כשאנחנו עומדים מול המעצב ויקטור וסילב (Victor Vasilev) כדי שיציג בפנינו את הפריטים שעיצב לקולקציה החדשה של נטוצי בדוכן החברה ביריד העיצוב הבינלאומי במילאנו Salone del Mobile הוא שיתחיל לדבר עברית. קולחת, רהוטה, טבעית, למרות המבטא המתגלה כשילוב בולגרי-איטלקי מלא חן. שום דבר בחזות שלו – גבר גבוה שופע שיער בעל משקפיים אופנתיים כמו כל שאר האיטלקים בסביבה – לא מכין אותנו לעברית הזאת. מה פשר התפנית המפתיעה? מתברר שוסילב נולד בבולגריה למשפחה יהודית, שעלתה לארץ ב-1990 כשהיה היה בן 14. הוא למד בפנימייה חקלאית בבן שמן, וגם עשה צבא (במשטרה צבאית, אבל הוא יכחיש אם תשאלו). כשהשתחרר, במקום לנסוע להודו, נסע דווקא לאיטליה. הוא לא חזר מאז.
"הגעתי לפירנצה, למדתי שם איטלקית במשך שלושה חודשים. פירנצה בקיץ זאת מכה מאוד קשה, אתה נופל, אתה מתאהב בה ואתה לא יכול לברוח. נדלקתי", הוא מספר. אז הוא למד ארכיטקטורה בפוליטכניקו במילאנו, עשה גיחה לדנמרק בשנת 99', לשנה באקדמיה לאמנות שהשפיעה עליו מאוד, וב-2004 התחיל לעבוד לבד באיטליה.
בואו נקפוץ שש שנים קדימה, ל-2010, אז נערכה תחרות עיצוב שאורגנה על ידי מעצבי השיש בקררה יחד עם אנטוניו לופי, זה היה בחורף, ולוויקטור לא היתה הרבה עבודה בגלל המשבר במדינה, אז הוא החליט להשתתף בתחרות. מה כבר יכול להיות, אמר לעצמו. להפתעתו הוא זכה במקום הראשון על כיור שעיצב, עבודת שיש וזכוכית. "אמרתי וואלה, למה לא. זה כיף".
בשנה שאחרי השתתף בתחרות של MDF איטליה ושוב זכה במקום הראשון, על mamba Shelf Desk שולחן ייחודי דק ותלוי בעל מנורה מובנית, לבית החדש, שמשאיר את החלל פתוח, מחומר מיוחד הדומה לקוריאן שפותח באיטליה. "אמרתי לעצמי רגע, רגע, רגע, פעם ראשונה זה יכול לקרות, אבל בפעם השנייה - נכנסת פעם ראשונה לכלא – עשית טעות, אם אתה חוזר אתה כבר אמור להיות שם.
עוד בערוץ עיצוב הבית:
- לכל הכתבות בערוץ living
- מתלי בלונים מרהיבים ובית מתנפח. החמישייה
- זה מה שראינו בדוכן הישראלי בשבוע העיצוב במילאנו
החלל הוא הנושא המרכזי
באותו רגע החליט וסילב החליט בתחום העיצוב, וגם שם, כמו באדריכלות, הוא מגדיר את עצמו כוואן מן שואו. לא מוכן לעבוד עם צוות ולהתפשר על הרצונות שלו. "כשאתה שם את השם שלך חשוב שתרגיש שזה שלך באמת, לא שנתת הוראות למישהו אחר. לא עשיתי הרבה דברים עד היום אבל כל מה שעשיתי שלי". וסילב עיצב פריטים שונים לחברות כמו ליבינג דיוואני, MDF איטליה ובופי, מגוף חימום לאמבטיה, דרך מדפים וכיורים ועד שולחנות ומדפים מודולריים שמתגלים ונחבאים לפי הצורך. "העיצוב שלי מאוד מילנזי", הוא אומר, "שחור-לבן, השפעות של מינימליזם אמריקאי של שנות ה-60, פרופורציה, אנדרסטיימנט, אפור, בז', אף פעם לא אדום או צהוב".
לפני שנתיים הגיע גם טלפון מחברת נטוצי. "הטלפון הזה מאוד הפתיע אותי, כי כל העבודות שלי מינימליסטיות, גיאומטריות, שחור-לבן. זה היה נראה לי מעניין, לא פשוט, כי נטוצי ומינימליזם זה בהחלט חיבור מפתיע. נפגשתי עם אחד המעצבים שלהם, קלאודיו בליני, במילאנו, והוא הסביר על המשפחה ועד כמה הם פתוחים, החברה היחידה שנסחרת בוול-סטריט". הפרויקט הראשון היה שולחן האוכל. ויקטור ביקש לעשות מחווה למילאנו, אליה הגיע כדף חלק.
השולחן שהחליט להציג לנטוצי קשור לעבודות של ג'פונטי, שהוא ה-אדריכל של מילאנו, שבמה את גורד השחקים הראשון בעיר. לשולחן קוראים ליזה, על שם בתו.
אבל זה שולחן גברי מאוד.
"כן, נכון, אבל את השם שלו, ג'ו, כבר לקחו. רצו לקרוא לשולחן 'ויקטור', אבל אמרתי לא לא, המעצב צריך לשבת בצד. ג'פונטי בעיני מאוד אקטואלי. הוא רצה להוריד את כל מה שלא צריך, להישאר עם המינימום כדי שיהיה עמיד ושימושי. זה לא משהו שמתחלף עם האופנה, אלא רעיון אבסטרקטי. כמו אמנות הזן ביפן או האמנות במצרים העתיקה. בואו נצא מכל מה שאנחנו לא צריכים. השולחן פשוט מאוד, הוא שולחן נפתח שמה שמאפיין אותו אלה הרגליים הדקות – להגיע לרצפה עם המינימום, כך שהצל יהיה מינימלי וישאיר כמה שיותר חלל. כי הבתים היום הם לא כמו פעם, של תקרות גבוהות. רציתי לתת לחלל להיות הנושא המרכזי בבית".
האנשים בנטוצי היו מרוצים מהשולחן, והציעו לו להכין גם כיסא. "אף פעם לא עשיתי כיסאות, אבל החלטתי לנסות, מכיוון שהרעיון של ג'פונטי מאוד גמיש", הוא מספר, "עבדתי כל החורף על הכיסא. אמרו לי תשמע, גם הכיסא לא רע. יש לך עוד רעיונות?" וסילב חזר עם ה- PLISSE- רהיט שהוא בין ספרייה לפרגוד, כמו קיר נייד שמחלק את החלל המורכב מאלמנט מרכזי ומידוף זכוכית או עץ; וגם עם המנורה הנאה VICO, שנראית ממש כמו פסל, בעלת בסיס צר וזכוכית אטומה.
אתה מחובר למה שקורה בסצנת העיצוב בארץ?
"אני בהחלט עוקב אחרי מעצבים ישראלים כמו רון גלעד, אוהב מאוד את מה שעושים הבייקרי ו-Raw Edges, כל העבודות האלה, רואים שאלה אנשים עם רעיונות, שזה לא גימיק, ההצלחה היא לא סתם".
והמשפחה לא הגיעה לשבוע העיצוב? שמחים על ההצלחה שלך?
"לא נתתי להם לבוא. המשפחה מתייחסת אלי כמו אוהדים של בית"ר ירושלים, ואני חושש מזה, אני אומר 'אמא, די'. אני מאוד מפחד להתנפח כמו בלון, לקחת את עצמי יותר מדי ברצינות. לדעתי זה מאוד מסוכן כי זה מה שהורס אותך. אני אומר להורים, אני משלם מזה את המסים, אני חי מזה, אני נהנה ממה שאני עושה, איט ג'אסט א ג'וב".
נראה שבנטוצי דווקא בעד הכיוון המינימליסטי החדש. "הבתים בעולם כבר לא גדולים, באיטליה הם עדיין לא קטנים כל כך, אבל זה הכיוון", אומר פסקואלה נטוצי ג'וניור, יורש העצר הסטייליסט של המשפחה, הידוע בכינוי פי.ג'יי, "ולכן המוצרים צריכים להתאים בממדיהם למעלית, להגיע לקומות הגבוהות, לא דרך החלונות כמו פעם כי מדובר בגורדי שחקים. כל הטרנדים האלה משפיעים על הצרכנים. גם אם אנחנו חברה מסורתית, ההווה הוא דיגיטלי יותר, של רכישות אונליין, של מגורים בחללים קטנים, של דירות רווקים, ואנחנו מתאימים את עצמנו".
גם פסקואלה נטוצי האב מסכים, "אני לא יודע מה קרה בדור החדש, אבל אני בטח לא רואה אקשן ביצירת משפחה, אין מה לעשות", הוא צוחק, "בזמני הממוצע היה שבעה ילדים, לי יש שישה אחים ולי יש חמישה ילדים, "זאת תקופה שזה צריך להיות כך, וזאת האחריות שלנו בכל אופן לשמח גם את הרווקים, שחיים בחללים קטנים, וליצור רהיטים פונקציונליים באיכות גבוהה הרגילה של המותג".
* הכתבת היתה אורחת של חברת נטוצי ישראל במילאנו