ולנטינה צ'יאפארו ובן זוגה פבלו מוינו גלוסמן הגיעו ארץ לפני כמעט שנה בטיסה שבדיעבד הייתה הטיסה הנכנסת האחרונה ממדריד, ממש בתחילת הסגר הראשון. מוינו גלוסמן הוא יהודי, ובני הזוג הארגנטינאים החליטו לעשות יחד עלייה. צ'יאפארו, אמנית ומעצבת פנים במקצועה, ומוינו גלוסמן, רופא שיניים, תכננו להיעזר בקרובי משפחה של מוינו גלוסמן שחיים בארץ, אבל בעקבות חוסר הוודאות ששרר עם פרוץ המגפה, החשש משהות עם אנשים והצורך בבידוד וריחוק חברתי – הם מצאו את עצמם לבד והתגלגלו בין סאבלטים, בלי פרנסה ובלי יציבות.
עוד בערוץ עיצוב הבית:
>> אמילי רטאייקאוסקי מכינה את החדר לבייבי החדש
>> יפו: הדירה המטריפה של בעלי המסעדה
"הייתה לנו התחלה קצת מוזרה, זה לא היה בתוכניות שלנו שתפרוץ מגפה עולמית בסדר גודל כזה בתחילת העלייה שלנו", מספרת צ'יאפארו. ואז, כשבני הזוג כבר שקלו לחזור לארגנטינה, פגשה צ'יאפארו את מור טישלר, אחראית על האמנות ברשת אברהם הוסטלס, שלה סניפים בירושלים, בתל אביב ובנצרת וסניף בהקמה באילת. "אחרי ארבעה חודשים שהיינו בתל אביב לבד, בלי לדעת איך להתמודד עם עצמנו, תיק העבודות שלי הגיע למור, וכאן התחיל הקסם", היא אומרת.
"החיבור עם ולנטינה נוצר די במקרה דרך מכרה משותפת באחת התקופות הכי מבלבלות בשנה האחרונה - לקראת סוף הסגר הראשון, כשהיינו רגע לפני פתיחת ההוסטלים מחדש לאחר חודשים שבהם היינו סגורים ולא ידענו אם ואיך נמשיך. עתידו של ההוסטל היה לגמרי בעלטה", מוסיפה טישלר.
השתיים החליטו על בארטר יוצא דופן: צ'יאפארו תצייר על קירות חדרי השינה בהוסטלים בירושלים ובתל אביב בתמורה למגורים שלה ושל מוינו גלוסמן בהוסטל בתל אביב. "החיבור האמנותי עם ולנטינה היה מידי. אהבתי את הסגנון שלה, הצבעוניות, הדימויים החצי פיגורטיביים-חצי סוריאליסטיים, בעלי ניחוח אקזוטי, וגם את המקצועיות והרציניות שבהן היה אפשר לחוש כבר מאופן עריכת הפורטפוליו שלה והגשת ההצעות היצירתיות", מספרת טישלר. "החיבור האנושי היה אינסטינקטיבי גם הוא - מעבר לחיבור האישי שלי לתרבות ולקהל דרום אמריקאי, אני באמת יכולה לומר שהיה קליק מיידי, הן בתחושה האישית שלי מול ולנטינה והן בזיהוי ה'אברהמיות' שלה. זיהיתי בה את האהבה לאנשים שמאפיינת גם אותנו".
צ'יאפארו התחילה את הפרויקט בהוסטל בירושלים. "זה ההוסטל הוותיק מבין השניים, והוא היה זקוק לבוסט אנרגיה אמנותית", מסבירה טשילר. "מהר מאוד ההתלהבות שלנו, אנשי הצוות, והתגובות של האורחים מהעבודות של ולנטינה הבהירו לנו שכל עוד סידור המגורים מקובל על הזוג, אנחנו נשמח לכסות כמה שיותר קירות בציורים שלה".
זו לא הפעם הראשונה שבה אנשי אברהם הוסטלס משתפים פעולה עם אמנים ומעצבים. אמני הגרפיטי Dioz ו-Faluja ואמנים נוספים ציירו על קירות החללים הציבוריים בהוסטל בתל אביב, ועל החזית החיצונית בסניף התל אביב התנוססה בעבר כרזה ענקית של המאייר עמית שמעוני, שיצירותיו מהוות חלק מהמיתוג של הרשת. "בשנים האחרונות הצלחתי למצב את תחום האמנות כחלק אינטגרלי ומאפיין מרכזי בפעילות ובנראות הרשת, שהיא הרבה מעבר למקום לינה", אומרת טישלר. "גם בימים אלו, לצד הפעילות השוטפת שלנו במאבק על עולם התיירות, אנחנו ממשיכים לקדם את היצירה בתחום התרבות, המוזיקה והאמנות, לפתח עשייה מקומית ומקורית ולתת במה לאמנים מכל הסוגים".
>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק
צ'יאפארו מסיימת בימים אלו את הציורים בחדרי השינה בשני ההוסטלים – פרויקט שהיא גם תיעדה ופרסמה בעמודי הפייסבוק והאינסטגרם שלה – ונמצאת בתחילת פרויקט חדש: ציור במשרדים של אברהם הוסטלס כדי לשדרג את המרחב של העובדים. במקביל, היא מציירת פיזית ודיגיטלית בבתים ובבתי עסק, מעצבת בקתות אירוח בארגנטינה, עובדת על האתר שלה ועוד. מוינו גלוסמן עבד כאסיסטנט וכעת הוא עושה מבחנים סופיים לקבלת תעודת רופא שיניים בארץ. "מעבר לשיתוף הפעולה אנחנו מגדירים את אברהם הוסטל כבית שלנו. הם גם המשפחה שלנו וגורמים לנו להרגיש הכי בבית", מסכמת צ'יאפארו.