מה קורה כשאדריכלים ומעצבים מתכננים את הבית הפרטי שלהם? מה קורה כאשר אין להם לקוח שמכתיב להם טעם, איזה בחירות תכנוניות ועיצוביות הם מקבלים אז – אסתטיות או שימושיות? דוגמה טובה היא ביתם של זוג האדריכלים הילה רק-ברוידס ורן מ' ברוידס, ברמת גן, שהוא חלק מדו ונבנה על 250 מ"ר.
האדריכלים, שמעדיפים סגנון מודרני בבנייה, התמודדו עם האתגר שביצירת בית מרווח להם ולשלושת בניהם, בשטח מוגבל. 240 המ"ר שבנו מתפרשים על פני שלוש קומות והם נדמים מרווחים יותר משום שבכל מפלס שולבו חללי חוץ שיוצרים תחושת מרחב, מחדירים אור טבעי ואוויר ומייצרים קשר עין בין החללים.
מבחוץ נראה הבית כמו מלבן מבטון חשוף שנגרעו מתוכו חללי פנים ופתחים, בחללים שנוצרו שובצו מילואות לבנות מטיח, ברזל וזכוכית. בקומת הכניסה זוגגה חזית הבית בלוחות זכוכית אסיד לבנה וכשיורדת החשיכה היא נדמית כקופסת אור שנוצרים בה משחקי צללים דו-צדדיים. בצדו הפנימי של הבית יצרו האדריכלים רצועה לבנה שמלווה את החזית ובה מוקמו מבואת כניסה, שירותי אורחים וגרם מדרגות המתקפל בין הקומות כאוריגמי.
עוד בערוץ עיצוב הבית:
עושר באלמנטים אדריכליים
העומד במבואה מביט לעבר חלל פתוח מחופה בפרקט בהנחת אדרת דג (פישבון), חופשי מעמודים הודות לתקרת בטון שנתלתה מקורות הגג העליון של המבנה. מימין המטבח ובהמשכו פינת אוכל שמעליה חלל כפול, ומשמאל הסלון שהמפתחים הגדולים שלו מוסגרו בפרופיל בלגי לבן, והם פונים לגינה כאילו היה החלל קופסה שקופה. בין חלל המגורים לגינה תוכננה רחבה מקורה, סגירה או פתיחה של הצלונים מאפשרת להרחיב את חללי הפנים והחוץ בהתאמה. גם קיר הבטון בצדו המזרחי של המגרש, שנראה כאילו הוסט הצדה מהמבנה, יוצר תחושה של הרחבת חלל המגורים לתוך הגינה, לאורכו נבנה ספסל בטון שמדגיש את תחושת אורך המגרש והוא משולב בפינות ישיבה אינטימיות ובגינון.
הבית עשיר באלמנטים אדריכליים – בשירותי האורחים ובדלתות הפנים של חדרי הרחצה תוכננו חלונות עגולים, צינורות מיזוג האוויר החשופים ותלויים מהתקרה בחלל הכפול ורשתות נירוסטה נמתחו כמעקות. חיבתם של האדריכלים לריהוט וינטג' ניכרת בעיצוב הפנים של הבית: הריהוט צנוע, מתחשב בקנה המידה של החללים וכולל פריטים של חברת דניש; שולחן, כיסאות ושזלונג של ריי וצ'רלס אימס; כיסא פרפר של סורי יאנאגי; וגופי תאורה של אקילה קסטיליוני וסרז' מוּאִיל. גוף התאורה המינימליסטי שמעל לאי במטבח עוצב על יד האדריכלים ותואם את הסגנון.
ציר התנועה החוזר על עצמו
בקומה העליונה תוכננו חדרי מגורים ומרפסת קדמית שמחלקת את מסת החזית מול הרחוב. "ביקשנו להדגיש באמצעות המרפסת את קנה המידה האנושי שחשוב לנו בבית. המרפסת היא ציטוט למרפסות במבנים הוותיקים בשכונה, שנבנו על ידי חברת רסקו בשנות ה-50 של המאה הקודמת", אומרת רק-ברוידס. כדי לייצר פרטיות נתלה וילון חיצוני לאורך המרפסת, שהסטתו באופנים שונים יוצרת דינמיות בחזית המבנה.
במרכז הקומה פטיו שנבנה בחלל הכפול שמעל למטבח, מסדרון צר וארוך שמוגדר על ידי קיר מחופה בנגרות שבתוכו שובצו דלתות כניסה, משמש ציר תנועה שמחבר בין אגף חדרי השינה והרחצה, לבין חדר המשפחה והפטיו. ציר התנועה חוזר על עצמו בכל קומה, הוא מייצר תמיד מבטים לעבר החוץ והפונקציות השונות בבית מאורגנות לאורכו, בקומת הקרקע הוא מוביל מהרחוב למבואת הכניסה, עובר בין הסלון לבין המטבח ופינת האוכל לעבר היציאה לרחבה המקורה ולגינה. במרתף הוא נמצא בין חלל המשחקים לבין הממ"ד וחדר העבודה.
אוורור הבית באופן טבעי מושג על ידי פתחים מנוגדים בכל הקומות לכיוון החזיתות החיצוניות ולכיוון החזיתות הפנימיות הפונות לפטיו בקומה העליונה. הבטון החשוף, הברזל והזכוכית אוזנו ויזואלית, אקוסטית ותחושתית באמצעות רצפת פרקט.
"אין נוסחה אחת לתכנון בית"
בכל קומה הוצבו ספריות: בקומת המרתף נתלתה ספרייה לאורך קיר הבטון; בסלון מוקמה ספריית אלומיניום שחורה כנגד קיר בלוקים חשופים צבועים בלבן ובה אוסף ספרי אמנות ואדריכלות ומזכרות של בני הזוג; ובחדר המשפחה ספריית דניש ובה אוספי רטרו של מצלמות, טלפונים ושעונים. על קירות הבית נתלו עבודות אמנות בעלות אופי אדריכלי של האמנים הישראלים יחיאל שמי, משה קופפרמן ומיכל גבע.
בגינה שתלו האדריכלים עצים בעלי אופי ארץ-ישראלי, כדוגמת חרוב, פיטנה ועצי הדר, בחצר הממשיכה את קומת המרתף נשתלו קקטוסים ששומרו מהגינה של הבית המקורי שעמד במגרש.
"לא האצנו את התהליך, אין נוסחה אחת לתכנון בית", מסבירים השניים, "תכנון הוא תהליך לא קצר של הסתגלות וכולל מערך של החלטות רבות וויתורים עד לקבלת תוצאה מאוזנת בין הפרוגרמה הנדרשת ואיכות החללים לבין נתוני המגרש והתקציב. בית עבורנו זו תבנית משוכללת המגדירה את חלל המחיה, אך בד בבד מאפשרת בו גמישות לפי הצרכים המשתנים".
הבית מופיע בספרה של שרון היבש, "ביתו של אדריכל 2"