"לעת עתה" – זה הנושא העומד במרכזו של שבוע העיצוב ירושלים שיתקיים בפעם ה-11 ב-30-23 ביוני. כמדי שנה, האירוע יכלול תערוכות עיצוב, מיצבים ומופעים של יוצרים מהארץ ומחו"ל, ויתקיים במבנה המרשים וההיסטורי של בית הנסן, וכן בחצר המקיפה אותו.
בהתאם לנושא הנבחר התבקשו האמנים והאמניות המשתתפים לבחון את זמניותו של העיצוב ועיצובה של הזמניות במציאות של הווה מתמשך, והם שואלים בעבודותיהם איך אפשר לרתום את הזמן ככלי להשתמש בו, לא להימנע ממנו, כדי להשפיע לטובה במרחב חסר ודאות.
"אנחנו מצפים לאירוע מרתק עם כ-160 מעצבים מהארץ ומהעולם", אומר רן וולף, מיוזמי ומארגני שבוע העיצוב ירושלים. "השנה, בהובלת משרד ירושלים והרל"י, פתחנו גם גלריית סאונד חדשה בתוך מבנה ייחודי שהועבר אלינו מחצר וילה שרובר ההיסטורית. אנחנו מצפים כי גם השנה יגיעו עשרות אלפי אנשים לאירוע".
>> לכל הכתבות בערוץ living
בערב הפתיחה ב-23 ביוני ייחשפו התערוכות והמיצבים, וכן ייערכו מופעי פרפורמנס ומוזיקה ברחבי בית הנסן. מעצבים ומעצבות יפעלו בזמן אמת ויזמינו את הקהל לגלות ולהתנסות בשלל התערוכות. הנה כמה עבודות שלא כדאי לפספס:
מוזיאון האבנים המתוקות של אביגיל רובני: האבן הירושלמית הנצחית והאייקונית הופכת לסוכר, הממוסס אותה ממשהו על זמני לכדי זמניות שהולכת ונעלמת. האבן הירושלמית היא אבן גיר שהפכה לסמל ולחלק בלתי נפרד מהעיר. לעומתה, הסוכר הוא חומר ארעי ולא מקומי, המתכלה במהירות. דרך המפגש בין שני החומרים המנוגדים בוחנת היוצרת את מעמדה של האבן הירושלמית כגיבורה ראשית במרחב, ומערערת על תפקידה. רוביני היא מעצבת חוויית משתמש פיזית ודיגיטלית ויוצרת ממתקים, עוסקת בחיבורים שבין קראפט עכשווי לבין מקומיות, תרבות ושפה. בעבודתה היא מחפשת ליצור חוויה מרובדת חומרית וסיפורית, המאפשרת מפגש של הצופה והזדמנות לברר שאלות סביבתיות ופוליטיות.
Debug yourself של ניצוץ סרנגה: זהירות, לא לבעלי לב חלש. בסדרת שוקולדים בצורת חרקים מתווכת סרנגה את האפשרות שבעתיד ניאלץ להתבסס על חלבון חרקים כתזונה יום-יומית. לפי התחזיות, בשנת 2050 תתמודד האנושות עם משבר מזון עולמי, ולכן יש צורך לחפש מקורות מזון חדשים, ואחד הבולטים שבהם הוא חלבון מחרקים. אך בעוד שבמדינות מסוימות אכילת חרקים היא מקובלת ושגרתית, ברוב העולם המערבי נראה שהקפיצה הזו לתזונת חרקים עלולה להרתיע. מה עושים? מרככים את המציאות (העתידית). הפרויקט עוסק בפער של התגברות על החסמים המנטליים והפסיכולוגיים בכל הקשור לאכילת חרקים, ומציג בונבוניירה ובה פרלינים משוקולד שכל אחד מהם מדמה אספקט אחר בחוויה של אכילת חרקים: טקסטורה, מראה, תחושה ועוד. רק השוקולד האחרון בתהליך מכיל באמת חרקים, אך כולם מאלצים את המשתמש להתמודד עם המחשבה על אכילת חרקים.
סרנגה היא יזמת, חוקרת ומעצבת אקספרימנטלית המתמחה במחקר חומרי וצורני, ושואבת השראה מהטבע ומהסביבה ומטיוליה בארץ ובעולם. עבודותיה עוסקות בחקר הטבעי והלא-טבעי, ובהתמודדויות עם נושאים סביבתיים ובבעיות עתידניות מזוויות חדשות ומפתיעות. הפרויקט בוצע במהלך לימודיה של במחלקה לעיצוב תעשייתי תואר ראשון בבצלאל, בהנחיית ליאורה רוזין.
שׁוֹקוּיוֹ של דפנה נועם, מאי קסירר ודידי רגב: שׁוֹקוּיוֹ ביפנית משמעותו אכיל, מושג המתייחס באופן נרחב גם לאמנות הזנת החיים והחיוניות. תקופת הקורונה האיצה את תעשיית המשלוחים וגרמה לעלייה בשימוש בכלים חד-פעמיים לא מתכלים מפלסטיק כלים שעושים בהם שימוש קצר אך הם נשארים פסולת נצחית הגורמת נזק סביבתי משמעותי, גודשת את המטמנות, מייקרת את פינוי אשפה וגורמת לזיהום הים, השטחים הפתוחים והמרחב הציבורי. הצריכה הביתית של כלי פלסטיק חד-פעמיים בישראל גבוהה במיוחד ועומדת על 7.5 ק"ג לנפש בשנה, פי 5 מהצריכה באירופה.
היוצרים מציעים פתרון פשוט לצמצום הצריכה והפחתת הנזק הסביבתי: כלים אכילים. בשבוע העיצוב יוצגו סדרת כלים העשויים אצות נורי ודפי אורז, המתאימים לאכילת מנות אסייתיות. טעמם של הכלים משתלב בטעמי המנה, הם הופכים חלק מהארוחה ולא הופכים לפסולת בסיומה.
מאחורי הפרויקט עומד הסטודיו לעיצוב, אדריכלות ואמנות (HASTUDIO) המחבר בין מעצבים צעירים בתחילת דרכם למעצבים ותיקים יותר, לצורך יצירת עבודות עיצוב חדשות. המעצבים הצעירים נחשפים להתנהלות מחוץ לאקדמיה ותהליך העיצוב נעשה בשיתוף פעולה מלא. בפרויקט הזה שיתפו פעולה דידי רגב, סטודנטית במחלקה לעיצוב תעשייתי, האקדמיה לאומנות ועיצוב בבצלאל; דפנה נועם, מעצבת תעשייתית וחזותית, בוגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי, המכון הטכנולוגי חולון, מייסדת שותפה ב-HASTUDIO ובעבר מעצבת בכירה PELEG DESIGN; ומאי קסירר, מעצבת וחוקרת עיצוב, בוגרת התואר השני בעיצוב תעשייתי, האקדמיה לאומנות ועיצוב בצלאל, מייסדת שותפה ב-HASTUDIO.
Happily Ever After של אילור טפר קירשנר ושירי שקד: העבודה עוסקת בפער שבין חללי פנים מעוצבים לעילא, כמו שרואים באתרים ובמגזינים, לבין המציאות, וכוללת סדרת ספרים אנימטיביים (פליפבוקס) המשחקים על המתח שבין הדימוי העיצובי המושלם והמהודק של חלל הפנים, כפי שיוצא מידי המעצבים בתום פרויקט, לבין היום-יומיות של השימוש בו.
הפעולה העיצובית של ייצוג הבית כהדמיה או כתמונת מגזין היא גם פעולה שיווקית המנקה מתוכה את האדם, הגוף והפעולה, כדי ליצור מצג שווא של שלמות אסתטית. הזמן קופא ומזוקק לרגע סטרילי אחד חף מטעויות וחף מפעולות אנושיות, ונדמה כי יש מרדף אחר הסצנה הביתית המושלמת, כהשתקפות לאידאליזציה של חיי האנשים. העבודה Happily Ever After מציעה לשבור את תפיסת קטלוג העיצוב ולהציג מרחב המכיל בתוכו שכבות של זמן, חומר, פונקציות ופעולות שנכלאות בתוך לופ אינסופי של דחיסויות. הצופה בסדרת הספרים מוזמן לקחת חלק בשינוי המרחב ולהציץ לעולם חדש של עיצוב פנים, שלא מנסה ליפות את חיי היום-יום או להסתירם, אלא הוא חלק בלתי נפרד מהם.
את הפרויקט יצרו שירי שקד (מעצבת, בוגרת תואר ראשון בעיצוב פנים, בעלת STUDIO SHIN המתמחה בתהליכי מחקר, עיצוב פנים ותכנון של סביבות קבועות וזמניות) ואילור טפר קירשנר (מעצבת, בוגרת תואר ראשון בעיצוב פנים, מרצה לעיצוב פנים ותקשורת חזותית במרחב, בבית הספר לעיצוב וחדשנות של המסלול האקדמי המכללה למינהל. לעיצוב הגרפי של הספרים אחראי Studio Happy Accident והצלמת היא לואיזה סלומון.
Clean motion של Takeshi Yamamura, Natalia Sanz, אריה רוזן ונועם לוינגר: פרויקט משותף של מעצבים מיפן וישראל העוסק בטקסים וכלים המוקדשים לניקיון בחברה היפנית - חברה המקדשת את הטקסיות של פעולות ההיגיינה של היום-יום בנחישות דתית כמעט. ניקיון הוא מרכיב מרכזי בתרבות ובחברה היפנית והכלים המעורבים בתהליכים אסתטיים אף הם. החיבה לניקיון ולסדר ניכרים לא רק בכל טקס דתי ותרבותי, אלא גם בכל פינת רחוב, רכבת וכמעט בכל מרחב ציבורי ופרטי ביפן. אפשר לומר כי הגישה היפנית לניקיון חורגת ממה שמקובל ברוב העולם המערבי. ניקוי בחברה היפנית הוא תהליך בלתי נגמר ומחזור טבעי מתמשך של תנועות ארעיות אך חוזרות על עצמן. התערוכה שתוצג בשבוע העיצוב היא תוצאה של חוויות ואינטראקציות אישיות. באמצעות הכלים, התנועות והצלילים המוצגים רצו המעצבים ליצור תובנה של האלמנטים השונים שהם חלק מתרבות יפנית מרתקת. ארבעת השותפים בתערוכה הם אנשים יצירתיים שחיים ועובדים בטוקיו, יפן. הם חולקים תשוקה עמוקה לגלות, לספר ולשתף סיפורי התרבות היפנית, הפכם בדגש על טקסי ההיגיינה המוקפדים.
עבודות של אלדו ג'יאנוטי: אלדו ג'יאנוטי האיטלקי הוא אמן חזותי, שחי ועובד בווינה מאז 2000. על חזית בית הנסן ייוצג במהלך שבוע העיצוב שלט ניאון שיצר ובו הכיתוב unknown כשהאותיות היוצרות את המילה now מסומן בעיגול, וברחבי הבית יוצגו רישומי קונספט ועבודות ניאון נוספות. ג'יאנוטי אף ישתתף בפרפורמנס העוסק בלופים בשיתוף אמן סאונד ורקדנית במהלך כל השבוע, שייערך בחדר ייעודי.
זמן מאדים של עידן סידי וגל שריר: פרויקט העוסק ביום שבו יצטרכו בני האדם למצוא פלנטות נוספות למגורים. בטכנולוגיות הקיימות כיום נדמה כי הפלנטה הנגישה ביותר לתרחיש הזה היא זו שקרובה אלינו ביותר – מאדים. היממה במאדים ארוכה ב-39 דקות ו-35 שניות מהיממה בכדור הארץ, ולכן בכל יום שעובר הפער בין השעה בשני כוכבי הלכת הולך וגדל. הזמן בשני כוכבי הלכת מסונכרן בכל 37 ימים. היוצרים חושבים בפרויקט שלהם על היום שבו אנשים מכדור הארץ ינהלו מערכות יחסים עם אנשים ממאדים, ומציעים הצצה לעתיד בעזרת שעון המציג בו זמנית את הזמן בשני כוכבי הלכת, ומאפשר לצופה "להיות" בשני המקומות בו זמנית.
עידן סידי וגל שריר הם צמד מעצבים החיים ופועלים בתל אביב. סידי הוא אדריכל ומאייר, ושריר היא מעצבת ומתכנתת, שניהם בוגרי האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל.
מארגני שבוע העיצוב הם סמדר צוק ורן וולף שאחראים על הניהול; ענת ספרן, המנהלת האמנותית, והאוצר הראשי טל ארז. שבוע העיצוב הוא יוזמה של משרד ירושלים ומורשת ושל הרשות לפיתוח ירושלים.