הדיירת והמעצבת: דניאלה כהן (46) תל אביבית בלב ובנשמה, שעשתה הסבה לעולם עיצוב הפנים רק בשנים האחרונות."הייתי מורה לספרות, הגשתי תלמידים לבגרות, ומאוד אהבתי ללמד ולעסוק בכל מה שקשור לספרות, לטקסטים וליצירות. כשיצאתי לשנת שבתון, העשרתי את זמני הפנוי בכל מיני קורסים, ביניהם גם קורסים בתחום העיצוב - תחום שתמיד משך אותי. אחרי הכל גדלתי בבית עם אמא ארכיטקטית ממנה ינקתי את האהבה לאסתטיקה, לפינות מעוצבות ופדנטיות. מאוד מוזר לי שלא נשאבתי לעולם הזה באופן טבעי כבר בתחילת דרכי".
דיירים נוספים: שלומי כהן (46), עומר (17), איתמר (14.5), נגה (9)
הפרויקט הראשון: "במשך השנים תמיד נגעתי בעיצוב, בין אם בצורפות ובעיצוב תכשיטים וגם בעיצוב אירועים - תחום שאני מאוד אוהבת ועוסקת בו במקביל. בעיצוב אירועים ישנה גישה דומה לזו של עיצוב הפנים. התייחסות לקונספט והתחשבות בטעם וברצונות הלקוח. בעיצוב האירועים שלי אפשר לראות את החיבור לעולם הספרות שבאה לידי ביטוי בסממנים כמו טקסטים ופונטים.
"עד שהפכתי את תחום עיצוב הפנים למקצוע ופרנסה, עשיתי בעיקר לביתי שלי ולחברים שתמיד התייעצו איתי ורק עזרתי ולא הסכמתי לקחת אחריות מלאה או כסף, כי חששתי. המעבר היה ממקום מאוד מפרגן מבית. בחגיגות יום הולדתי ה-40 בן זוגי וכל החברים חיברו ברכות וציינו את הדרך החדשה שלי, כך שלחלוטין הייתה לי תמיכה, עידוד ופרגון במה שאני עושה ובוחרת. הפרויקט הראשון בעיצוב פנים בו עשיתי הכל מ-א' ועד ת', תכנון ועיצוב, היה הקליניקה של בן זוגי שלומי וכמובן הבית הנוכחי שרק בסיומו הבנתי שאני יכולה לעסוק בזה באופן פורמאלי. הרגשתי שתרגמתי כישרון לעיסוק, ואין דבר יותר כיף מזה. למרות שגם את כל הבתים הקודמים שלנו גילחנו מבפנים ותכננתי מחדש עד לרמת ההלבשה".
הבית: 260 מ"ר בנוי בשכונת ביצרון בתל אביב. משתרע על פני שלוש קומות ונבנה על מגרש צר וארוך. הבית בן שלוש שנים, ומשך הבניה ארך כ-11 חודשים.
"אני מאמינה שכדי לעשות דברים יפים לא צריך תקציב גדול והדברים הכי יפים יוצאים מאילוצים מבניים ותקציביים. אז היצירתיות פורצת החוצה".
בקומת הכניסה: "ממוקמים הסלון והמטבח שהוא לב ליבו של הבית, בו קורות כל ההתרחשויות, החל מהקפה של הבוקר, ארוחות משפחתיות בערב או בצהריים בסופ"ש, הכנת שיעורי בית ועבודה. אנחנו משפחה שאוהבת לארח וערוכים לכך גם בחלל הפנימי וגם בגינה, שהיא חלק בלתי נפרד מהבית. גם הממ"ד מוקם בקומת הכניסה, ומשמש כחדר עבודה.
"לא כל הריהוט בבית חדש. מהבית הקודם הבאנו ספה, פינת אוכל וכמובן אביזרים עם ערך סנטימנטלי כמו כלי הזכוכית של אמא שלי שלצערי כבר לא אתנו, שקיבלו מדף של כבוד בסלון, כמו גם סט פורצלן מהשושלת המשפחתית עוד מפולין עם ראשי תיבות של שמות המשפחה הממוקם בארונית דקורטיבית במטבח.
בקומה השנייה: "ממוקם חדר השינה שלנו והקיר שתכננתי יוצר חדר הלבשה לכל דבר והפרדה מוחלטת משאר החדר. מהצד הפנימי של הקיר אפשר לתלות בגדים.
"גם החדר של נגה, בתנו הקטנה, ממוקם בקומה זו ותוכנן כך שהוא יוכל לגדול יחד איתה. אפילו החלון ממוקם כך שתתאפשר מיטה וחצי בעתיד מבלי לחסום אותו. הכל נעשה עם מחשבה ותכנון קדימה כדי למנוע כמה שפחות שיפוצים ושינויים בהמשך. בנוסף, מאחר שאנחנו נגד טלוויזיות בחדרי השינה, יצרנו פינת טלוויזיה משפחתית. בקומה זו יש גם חדר אורחים וחדר כביסה. בקומה העליונה ממוקמים החדרים של שני הבנים שיש להם שירותים ומקלחת משותפים".
עבודה של מעצבת מול אדריכלית: "היה לי ברור שבבניה של בית מאפס שמצריך תכניות מקצועיות ומדויקות, אני אקח ליווי מקצועי. הארכיטקטית היא מהשכונה ומאוד מוכשרת, מדויקת ועושה דברים יפים. יאמר לזכותה שהיא מעריכה אותי ונתנה לי את המקום שלי. היה בינינו שיתוף פעולה מצוין".
פילוסופיית העיצוב שלי: "עיצוב עבורי לא נגמר רק בנראות של הבית - אני מאמינה שעיצוב הוא דרך חיים. כל שישי אני קונה פרחים ומסדרת אותם ברחבי הבית ורק אחרי זה מתפנה לדברים אחרים. עיצוב צריך להתאים לנשמה של האנשים שחיים בו. אדם שיוצא כל בוקר וחוזר בערב שמח הביתה, זו הצלחה של מעצבת וזה אומר שהבית נכון לדיירים שחיים בו. כך גם עשיתי ותכננתי את הבית שלנו. בבית אחר שעיצבתי בשכונה, אחד מבני הזוג בשלן ואוהב ללכת לשוק, בשלב ההלבשה אשים לו ארגזים דקורטיביים ומקום לשים את כל הירקות והפירות כך שישמשו גם לעיצוב וגם לבישול. כמו כן, אני מקפידה לשמור על קשר עיצובי ותכנוני בין החוץ לפנים. הם צריכים לדבר באותה שפה של חומרים וצבעים.
"בשורה התחתונה, מה שהנחה אותי בעיצוב ותכנון הבית היה מי שאנחנו. משפחה שמארחת הרבה, סוג של בית פתוח ולכן הייתי חייבת לאפשר לבית להכיל פינת אוכל וסלון גדולים. חילקתי את החללים כך שלכל אחד יהיה המקום והפרטיות הנדרשים, תוך אפשרות לייצר את הביחד."
מה את אוהבת בבית ומה היית משנה: "אני אוהבת את המטבח כי הוא מייצר את התחושה שרציתי. הוא מזמין ומתפקד כלב ליבו של הבית. כמו כן, אני שמחה שמצאתי מקום לכל הפריטים של אמא שלי ז"ל. את הספה למשל הייתי רוצה להחליף במשהו בהיר. ברמה התכנונית הייתי מוסיפה מרפסות בחזית של הבית, אבל אני עוד אעשה את זה".
חלום להמשך: קלישאתי ככל שיהיה, אבל להמשיך לקום בבוקר ולעשות מה שאני אוהבת. לשלב בין עיצוב פנים לעיצוב אירועים. להמשיך ביצירה ועבודה עם אנשים. זה הכיף שלי".
עצה של מעצבת: "להיעזר באיש מקצוע אבל לא לוותר על הרצונות והצרכים האישיים. בסוף היום אתם הולכים לגור בבית ולא המעצב".
אדריכלות: דוידי רוזין אדריכלים
עיצוב פנים: דניאלה כהן
הכותבת הילה עפרי-סולימאני, מתכננת, מעצבת ומלבישה חללים, לפייסבוק שלה.
במדור הקודם: איך בית יכול להעשיר את מערכת היחסים הזוגית?
לכל הכתבות במדור "קופצות לביקור"