הדירה ששכרו צליל מדלסי ובן זוגה במטולה, מול ההר, לא הייתה בדיוק דירת החלומות של בני הזוג, אבל תחת ידיה של מדלסי היא הפכה לדירה ייחודית, ביטוי לטעמה ולאהבותיה. מדלסי, 26, היא אמנית עץ שיוצרת מוביילים אינדיאניים ולוכדי חלומות בשילוב בדים אתניים. לפני הקורונה מכרה בירידים, בבתים פתוחים ובפסטיבל הג'אז באילת, וכיום אפשר להתרשם מהעבודות בחשבון האינסטגרם שלה. היא ילידת אילת, ולצפון הגיעה בעקבות לימודיו של בן זוגה, עודד, 28, עובד סוציאלי בעמותת נירים לנוער בסיכון.
לפני כחמישה חודשים, כשבני הזוג קיבלו מפתח לדירה ששכרו, היא הסתכלה על החלל הריק והתחילה לדמיין איך תעצב אותו. תוך יומיים, בעזרת מברשת צבע וכמה מסמרים, סידרו בני הזוג דירה שנראה שהם גרים בה שנים. "מאז שאני קטנה אני אוהבת צבעוניות של בוהו שיק. הסגנון אולי רועש לאנשים במבט ראשון, אבל הוא הכי משקף את האישיות שלי", מספרת מדלסי. "אני אספנית. כמעט שום דבר בבית לא נקנה, אלא נאסף מהמזרח, ממרוקו או מבית ההורים שלי".
View this post on Instagram
הדירה השכורה, ששטחה 90 מ"ר, נמצאת ברוחב ובו בנייני עמידר רבים, השכנים בבניין רובם סטודנטים ממכללת תל חי, והאווירה סטודנטיאלית בהתאם. בדירה שלושה וחצי חדרים, היא פונה לצד דרום ומוארת מאוד במשך היום. בערב מוותרים בני הזוג על תאורה חזקה ומעדיפים להדליק מנורות אווירה, כמו מנורת תקרה עם אהיל קש בסלון או מנורה עם אהיל חרוזים שהביאה מדלסי מניו דלהי ותלויה במטבח. המוביילים שהיא יוצרת תלויים על כל קיר בבית, שטיחים שהביאה מטיול במרוקו עם אמה וסבתה מכסים את הרצפה, וחלקם גם תלויים על הקירות. "כשנסעתי איתן לטיול שורשים, לקחתי לי תיק גב ומזוודה ריקה, כי ידעתי שהיא תתמלא בדברים לבית. בגדים לא מדברים אליי, אבל נוי ובית – זו אהבה. את רוב הדברים בבית מצאתי בטיולים שלי בחו"ל או בטבע, למשל קרניים, ענפים מיוחדים, פרחים מיובשים, נוצות של עיט או שלדג. הייתי מאתגרת את עצמי בטיולים, חוצבת בסלעים ומוצאת מינרלים. תמיד היה לי חיבור לטבע. מאז שאין נסיעות לחו"ל, אני מסתובבת בחנויות בארץ, רואה מסכת עץ, כלי חרס יפה, וקונה", אומרת מדלסי.
את סגנון העיצוב של הבית היא מכנה "סגנון לִילי", כינוי שאימצה לעצמה בנסיעות לחו"ל ונשאר בקרב החברים. לדבריה, לא מדובר בבוהו שיק אלא ב"סגנון יותר שבטי". "פינינו מהדירה שתי ספות שהקטינו מאוד את הסלון והשארנו את הריהוט שבנה בעל הדירה - ארונות עץ, בסיס מיטה, ארונית דובדבן וינטג' וספסל בנוי עם מגירות מעולות במרפסת", היא מספרת.
בכניסה לבית ניצבת תיבה ישנה שמדלסי קיבלה מהוריה בילדותה, ובסלון ניצבות ספת רי"ש עם ריפד אפור שהביאו בני הזוג, שידה מרוקאית שמצא אביה של מדלסי באילת והיא שיפצה, וכורסת במבוק. יש גם קמין שהוא חלק מהדירה. על הקיר תלויות עבודות שיוצרת מדלסי מחומרים טבעיים כמו אבני חן, מושבות קריסטלים וענפים, בדים מהודו ומחנויות בארץ, מסכות ורקמות ממרוקו. על השטיח פרוש שטיח גדול, ומול הספה תלויה טלוויזיה על זרוע מתכווננת.
לצד הסלון נמצאים המטבח והסטודיו המיניאטורי, שנצבע בירוק פיסטוק. בסטודיו ניצבת ספה קטנה שמדלסי מצאה בחצר כשהיא מכוסה עובש. "שיפצתי אותה, שייפתי ומרחתי אותה בשמן פשתן", היא מספרת. לצד הספה ניצבת שידה שמדלסי קנתה ב"מקס סטוק" ב-100 שקל, שייפה, צבעה מחדש ונתנה לה מראה מיושן. בחלל ניצבת גם מכונת הכביסה, המכוסה בבד לונגי, והוא גדוש בסלסילות ובהן חומרים לעבודותיה של מדלסי.
>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק
מהמטבח נכנסים לחדר השינה שנצבע בטורקיז, ושם ממוקמת המרפסת הסגורה, הפינה האהובה על בני הזוג. ליד החלון יש ספסל בנוי, המשקיף לנוף עוצר נשימה, ועליו פיזרה מדלסי את אוסף הכריות שלה. על החלון תלויים מוביילים ועציצים. גם חדר הרחצה אובזר בשטיחים צבעוניים ועציץ.
"רציתי להרגיש שאני נכנסת לעולם שלי, שיש לי בית לחזור אליו, והוא הכי מפנק ומשקף אותי", אומרת מדלסי. "חיכיתי המון זמן להניח את כל הדברים בבית משלי, ולשמחתי עודד זורם עם זה ועף על זה. היה חשוב לי לתת לטבע להיכנס אלינו הביתה. ברוב הבתים שאני רואה העיצוב בקווים ישרים וסימטריים, אבל בטבע אין שום דבר סימטרי, והוא בעיניי הכי יפה. מבחינתי אין כמו להיכנס לבית ולהרגיש את הנפשות הורות בו. מי שייכנס אליי הביתה, ידע מיד מי אני ומה האופי שלי".