הבית נבנה בשנות ה-20 של המאה הקודמת. בשל אופיו הערבי, הוא מתרכז סביב חלל גדול שממנו נפתחים שלושה חדרים גדולים ומטבח מרווח. החלונות הגדולים והרבים מאפשרים זרימה נהדרת של אור ואוויר טרי המגיע מהים. התקרות הגבוהות, ריצוף הדוגמאות המקורי, המרפסות הסובבות את הבית ומשקיפות אל הנוף הם שמעניקים לו את קסמו המיוחד.
עוד באתר לעיצוב הבית:
מינימום כסף, מקסימום תוצאה
"כבר בפעם הראשונה שנכנסתי הרגשתי שהגעתי הביתה", מספרת גבעון, "למרות העזובה והמצב הירוד של הבית, תחושת האתגר והרצון לחדש את המקום ולהכניס בו חמימות ביתית אתגרו אותי מהרגע הראשון. היה לי ברור שאני רוצה לשמר את אופיו הים תיכוני של הבית, לא לבצע שום שינוי מבני ולהשאיר את המבנה הערבי הקלאסי בעל חלל האירוח המרכזי והחדרים המסודרים סביבו.
"לא הרסתי כלום ולא בניתי כלום. רק הוספתי נגיעות קטנות שמיצו מכל דבר את מלוא הפוטנציאל. הדבר היחיד ששיניתי היה להניח לינוליאום דמוי פרקט על הרצפה המוזנחת במטבח ובפרוזדור וכן להזמין איש תיקונים שיסדר את כל החלונות והדלתות ששכבות הצבע שעליהם מנעו מהם להיסגר כראוי".
משך השיפוץ היה שלושה חודשים, ובהם, בעיקר בגלל אילוצי זמן ותקציב, עשתה גבעון את העבודה בעצמה. "הבית עדיין לא נחשב גמור בעיני", היא אומרת, "יש עוד ניואנסים קטנים שאני רוצה להכניס כמו תמונות ומציאות שאמצא בשוק הסמוך".
התקציב הנמוך והאמונה באקולוגיה ובמיחזור הנחו את גבעון לייצר סביבה עשירה ומרשימה דווקא מתוך הקיים, בעודה נאמנה לעיקרון שאומר: כמה שפחות עבודה, כמה שפחות כסף ומקסימום תוצאה.
טורקיז בכל חדרי הבית
אל הבית נכנסה גבעון כשהיה במצבו האותנטי לאחר שנצבע לבן והוחלפו בו כלי הסניטציה. שום דבר לא נשבר, שום דבר לא הוזז, ואפילו הנברשת המהממת שבעלי הבית תלו נשארה, וכך גם ההספסל המקסים שהשאירו בו ושאחרי צביעה וחיזוק הפך להיות פריט מרכזי במרפסת הגדולה. רהיטים ואוסף ספרים גדול הובאו מהבית הקודם, ואילו פריטים אחרים נרכשו בשוק התקבלו בירושה או ניתנו מאנשים שונים.
"בחרתי בטורקיז האהוב עלי, המזכיר את מרחבי הים הסמוך, כצבע מוביל שיופיע בכל אחד מחדרי הבית ויקשור ביניהם", היא אומרת, "אבל מה שללא ספק עושה את הבית זו אומנות השבלונות שלי, שאני יוצרת כבר שנים רבות ושמתאימה כל כך בהשראה האיסלאמית שבה לאופי הבית. באמצעות שיטות צביעה תואמות, מאפשרות השבלונות שינוי מראה של חומרים כמו בד, עץ, זכוכית, מתכת ואבן.
"אני בעיקר מוצאת המון דברים. יומיים לפני הכניסה מצאתי חמישה מתוך ששת כיסאות פינת האוכל שנזרקו. רחצתי אותם, צבעתי והחלפתי ריפוד. גם שידת המגירות שבמטבח נמצאה על המדרכה כשבוע לפני המעבר, ופשוט הסרתי את הפורמייקה, שייפתי וצבעתי מחדש. את כל הארונות התחתונים במטבח צבעתי בטורקיז, ואילו את השידה הגדולה עיטרתי בעזרת שבלונה. גם על הקרמיקה הפשוטה בחדר הרחצה הטבעתי את אחת מדוגמאות השבלונה שלי, שבה השתמשתי גם לקישוט דלת השירותים. את צדה הפנימי של הדלת צבעתי בצבע שמן בגון מוקה דומה לצבע האריחים שמצפים את הקירות, ותליתי מראה בשביל להוסיף אור, מרחב ועניין. אלו הן רק דוגמאות מעטות".
אוסף אקלקטי של ריהוט ואביזרים
הכניסה לבית מתבצעת ישירות אל החלל המרכזי. מימין, ניצבת פינת האוכל שבה ארונית ויטרינה קטנה שבתוכה אוסף אקלקטי של חפצים ומעליה תצלומי המשפחה שנתונים במסגרות שונות ושלוש תמונות. מעבר לפינת האוכל נמצאת אחת הדלתות הכפולות המובילות לחדר הילדה ודלת נוספת פונה לכיוון הפרוזדור.
מצדו השני של השולחן נמצא עמוד שבו ממוקמים פתחים לסטודיו ולחדר השינה. על העמוד מוקמה שידה עתיקה שמעליה תלוי שעון ברונזה שנקנה על ידי אביה של טל כשהיתה ילדה. הסטודיו נפתח למרפסת גדולה שמשמשת גם לעבודה.
חדר השינה הוא מקום המפלט, על נוף המפרץ הנשקף ממנו. כולו מרוהט אוסף אקלקטי של ריהוט ואביזרים ובהם ארונית שנמצאה ברחוב, כיסא שקיבלה המעצבת מאמה ומראה שקיבלה מחברה. גם את מדפי המתכת ששיפצה קיבלה, ועליהם הונח אוסף קופסאות קטן. שתי קופסאות תכשיטים מצוירות בעבודת יד הן ירושה מהסבתא, וככל הנראה מבין הפריטים הבודדים שהביאה איתה כשעלתה לארץ. הרקמה ותמונת הנוף האנגלי הם ירושה מדודה של אבא, שהיתה רוקמת ואספנית עתיקות. שולחנות פשוטים ניצבים לצדי המיטה, ארון עתיק לכאורה נקנה לפני שנים בעוספייה ושתי מזוודות וינטג' שנמצאו ברחוב משמשות לאחסון והונחו מעל. המראה הגדולה, מתקן חגורות, לוחות המחרוזות, פמוטי אור שנעשו בשיתוף פעולה עם האמן עופר רובין וציור הן עבודות של טל שמפוזרות בחדר.
בסלון שתי פינות ישיבה, אחת מרכזית והאחרת משמשת יותר לרביצה. גם כאן יש ערב רב של פריטים, ובהם כיסא שנמצא על המדרכה, מזוודה שמשמשת כשולחן ופריטי נוי. על שולחן כתיבה בסגנון אנגלי קולוניאלי, ששימש פעם כשולחן העבודה במשרד של אמה של טל, הונח אחד הפריטים האהובים עליה ביותר בבית - ארונית כלי תפירה של סבתא מצד האם. רפרודוקציות, מכתב הוקרה לסבא על שירות בהתנדבות בבריגדת הנדסה יהודית, כריות שתפרה טל, ספה שהתאימה, שטיח מירושה, ארונית שנמצאה ומזכרות שחלקן נוסטלגיות וחלקן בעלות ערך, משלימים תמונת סלון הרמונית ומרתקת.
"מעל לספה המרכזית בסלון תלויה 'הנשמה של הבית'", טל מספרת, "ציור שלי שממנו לא אפרד לעולם. ההרמוניה, הצבעים והזרימה שבו משרים שלווה ורוגע למרות הממדים העצומים שלו. מעבר לכך, כל הפריטים הקטנים שהגיעו אלי מירושות וכמובן הצמחייה העשירה שיש במרפסות שמחברת אותי לאדמה ולצמיחה שאני כל כך אוהבת".
נוף פתוח מהמם בכל שעות היום
לצד הספה נמצאת הדלת הכפולה המובילה אל המרפסת המעוגלת שבאחורי הבית שבה נוצרה פינה אינטימית ורומנטית. הנוף הפתוח הנשקף ממנה מהמם ביופיו במהלך כל שעות היום. את הצמחייה המגוונת והצבעונית שותלת טל בגבהים שונים ליצירת מדרג כהותי עשיר ומעניין.
המעבר אל המטבח, שהיה במצב מזעזע, מתבצע דרך הסלון. גודלו היה הדבר היחיד המנחם, אך נדרשו פתרונות יצירתיים לאחסון. ראשית, נצבעו הדלתות והרצפה כוסתה בלינולאום. הוספה ארונית לאחסון, הוכנסה פינת ישיבה שנמצאה ברחוב, ארון הילדות של טל מוקם כמזווה, נתלה מדף ארוך מעל השיש, הוספה תמונה מבית סבתא ונרכשה עגלת ירקות מאיקאה.
בחדר השינה של הבת מוקמו רהיטים פונקציונליים שנצבעו במראה אחיד בגוני תכלת ושמנת ומשחקי טבעות בצורת ורדים. את הלונג הענק שכולו עבודת רקמה ידנית יפהפייה של עץ החיים קנתה הבת בתחילת הטיול בן שבעת החודשים שלה בהודו, שממנו חזרה לא מזמן.
"הדבר העיקרי שלמדתי זה שאפשר להגיע לתוצאות נהדרות בלי להסתבך בהוצאות גדולות", אומרת גבעון. "צריך ראש פתוח, חשיבה מחוץ לקופסה, קצת מזל ולא לפחד מאתגרים. תמיד אפשר לעשות אחרת או יותר אבל תמיד יהיה גם זמן להשלים חוסרים. הכלל הגדול והחשוב ביותר הוא לא להתפתות להחליף הכל בחדש אלא לנצל טוב טוב את המשאבים והדברים הקיימים".
עיצוב: טל גבעון Tal Art Design