קחו קופסה לבנה טובלת באור, שמכילה אלמנט חציצה יחיד, וחשבו כיצד ניתן לאזכר את עברה ולשמר את כנות החלל. מילים אלה מנסחות את הרעיון שעמד לנגד עיניהם של האדריכלים מ-Studio Ata האיטלקי בפרויקט חידושה של דירה השוכנת בעיר טורינו, בבניין מגורים עתיק מהמאה ה-19, בקרבת כיכר קוסטלו.
שינוי מופעו של הקיר
בעליה של הדירה, שהתגורר מספר שנים בלונדון, שם עסק באמנות ה-Trompe l'oeil (שיגוע העין) – ציור ריאליסטי של אלמנטים מבניים המשתלבים בחלל תוך יצירת תחושה של "הדבר האמיתי" - דווקא ביקש לעצמו את ההפך גמור במעונו הפרטי. בסוג של ריאקציה מוחלטת למהות עיסוקו, כל רצונו היה בחלל פשוט, בהיר ונקי, קריא ומואר, חף מכל ממד של אשליה או עומס ויזואלי המאפיינים אותם.
הדירה גבהת התקרה כללה במקור קיר לבנים תומך שנוכחותו בחלל הייתה דומיננטית ושיוותה תחושת סגירות מסוימת. לכן, במטרה לייצר חלל פתוח וזורם, את אותה קופסה לבנה המשמרת כנות מרחב, ההחלטה המשמעותית הייתה שינוי מופעו של הקיר: יצירת פתחים שייצרו זרימה ישירה בין האזור הציבורי והאזורים הפרטיים, ועיבוי חלקים ממנו באמצעות עטיפת עץ לכדי חללים שיוכלו להכיל פונקציות שירות: חדר רחצה וחלל אחסון.
שני חדרי השינה מוקמו בעומק החלל, כמו משני צידי הקיר/קופסה המעובה, ואזור המגורים המשתרע בקדמת החלל מכיל בשטחו פינת ישיבה ומטבח עם פינת אוכל. מהלך משמעותי נוסף שביצע התכנון היה ניצול גובהה של התקרה ליצירת מפלס עליון. במפלס זה מוקמו חללי שירות נוספים: חדר כביסה וחדר ארונות, כאשר חזיתו תוכננה כפינת סטודיו/קריאה פתוחה הרוכבת-מרחפת מעל קומת המגורים: מעקה העץ שהותקן בה הינו, למעשה, המשך ישיר של ריצוף העץ שכמו מתרומם ממנו וצומח לכדי תצורה של מסגרת מלבנית החורגת מקו הקיר. בנוסף לתפקודה כמעקה, משמשת המסגרת המלבנית כשולחן כתיבה, והקומפוזיציה התלת ממדית שתלויה מעל חלל המגורים, נוסכת עניין ויזואלי רב.
מדרגות מרחפות כממד פיסולי
ככלל, אור, פתיחות, ומשחק נפחים הם מרכיביו של החלל המחודש והאוורירי, כמו גם המוטיבים המייצרים את חזותו ואת התנועה בו. בהמשך לכך, אף החומריות שנבחרה לשמש בו נועדה להדגיש את קוויו והיא מאופיינת בפשטות וצמצום: קירות שנצבעו בלבן, עץ בוקיצה משומן שמשמש בריצוף ובעבודות נגרות שבוצעו ייעודית, מטבח שעוצב תוך שימוש בשיש קררה לבן, ואבן מקומית המחפה את חדרי הרחצה.
המדרגות המובילות למפלס הגלריה עשויות מתכת בציפוי לבן והן תוכננו כמדרגות מרחפות רתומות לקיר המייצרות ממד פיסולי, כשמאחז היד המלווה אותן נקבע על הקיר. כמו פשטותו התמציתית, כך גם עיצובו של החלל הוא מינימליסטי, משולב בפרטים מעניינים שנהגו ייעודית, דוגמת המעקה/שולחן, מדף עץ ארוך שנקבע מתחת לגרם מדרגות ואינו אלא אחד ממדרכיו שיצא ממנו, או קופסת עץ שתוכננה במטבח על מנת להכיל את אביזרי החשמל ובדומה לפינת הקריאה שבקומה העליונה חורגת החוצה מקו התקרה שמעליה.
פריטי הריהוט והתאורה מעטים, וניכר שהם נבחרו בקפידה אחד לאחד. לדוגמה, בעיצובו הלבן והנקי של המטבח משתלב שולחן נגרים ישן מהמאה ה-19 כשהוא יוצק ממד רומנטי-נוסטלגי לנוף העכשוויות של התכנון, ולעומתו, הכיסא והמנורה בפינת הקריאה הם אייקונים מוכרים ונחשקים - כיסא פנטון של "ויטרה" ומנורת טולומיאו של "ארטמידה".
וכך, אם לשוב לרגע לבעל הבית שביקש לברוח מאמנותו, הרי שעם כל ההבדל בין ניקיון החלל לבין העושר הוויזואלי שמאפיין את ציורי ה-Trompe l'oeil, אפשר בכל זאת לדבר על מכנה משותף לשניהם, שעיקרו פרטים. פרטים שבאמנותו מייצרים אשליה, ובהתייחס לדירה הם פרטים ארכיטקטוניים שמייצרים חלל חי ונושם.
תכנון: Studio Ata
הכתבה פורסמה במגזין "בית ונוי"