ביישוב הררי בדרך העולה לירושלים הוקם בית האבן הקסום. נוף הקדומים, האקלים והטופוגרפיה זכו להתייחסות בכל שלב משלבי התכנון והעיצוב של המבנה. והתוצאה: עיצוב מרשים שמשלב בין ישן לחדש, בין אבן וברזל לטבע.
מטבח מודרני ופתוח אל הנוף | צילום: שי אדםבין העבר להווה מחבר דק עץ
על המגרש עמד מבנה ותיק מאבן מבוקעת (אבן ירושלמית), שהוחלט מראש לשמר אותו ולהתייחס אליו כאל נתון בשטח. הבית נבנה כתוספת בנייה בצורת קובייה פשוטה, והחיבור בין הוותיק לחדש נעשה באמצעות מפרק מחומרים קלים – ברזל, זכוכית ועץ. כך באה לידי ביטוי ההתייחסות אל העבר מתוך ההווה תוך הסתכלות אל העתיד. בין שתי היחידות – זו הקיימת וזו המוקמת - הוקם דק עץ "צף", כעין מרפסת מרחפת, הצופה אל הנוף הפתוח ומשמשת גם כחצר משחקים ואירוח או פינת התרגעות.
מרתף פתוח שנהנה מנוף ההרים
המבנה הקיים הוא חלל אחד, המתנשא לגובה של 5.5 מטרים ובו מוקמו השטחים הציבוריים - המטבח, פינת האוכל והסלון. בזכות גובהו, תוכננה בו גם גלריה המשמשת כספרייה. בחלק החדש נמצאים השטחים הפרטיים - חדרי השינה והרחצה. חדר השינה של ההורים, שחולק את הדק הצף עם הסלון, פונה גם הוא אל הנוף המערבי. מהטופוגרפיה ההררית המשופעת נהנה גם המרתף, מקום המגורים של הילדים הבוגרים; בזכות שיפועי הקרקע נחשפה כל החזית הצפונית של המרתף לנוף הפתוח.
אגף לכל דור
הבית תוכנן לתת מענה לצורכי משפחה רב-גילית: הורים, ילדים בוגרים וילדים צעירים. עבור הילדים הבוגרים תוכננה, כאמור, קומת המרתף עם יציאה נפרדת לחצר צפונית; לילדים הצעירים יוחד אגף בקומת הקרקע עם יציאה לחצר מזרחית, וההורים שוכנו במערב. לכל אחד מובטחת פרטיות, וההתכנסות של כל בני הבית נעשית בחלל המרכזי, ליד שולחן האוכל הגדול או בסלון.
מערכת מים אקולוגית
ניצול הטופוגרפיה אינו רק בחשיפה אל הנוף. הבית, שתוכנן באוריינטציה ירוקה, מנצל את הפרשי הגבהים גם לטובת האקולוגיה. חיבורו אל המבנה הקיים נעשה באופן המאפשר טיהור ומִחזור של מערכת המים בבית. המים מובלים בעזרת כוח המשיכה אל אגנים מיוחדים, שבהם שתולים צמחים מסננים ומטהרים, ובהמשך אפשר יהיה להשתמש במים המטוהרים להשקיית הגינה.
אור וצל, וחיסכון באנרגיה
האקלים ההררי תורם אף הוא לאקולוגיה ולחיסכון באנרגיה. לבית נבנו קירות כפולים לצורכי בידוד מפני קור וחום. הפתחים תוכננו באופן המאפשר אוורור טבעי בקיץ ותאורה מקסימלית לאורך כל שעות היום. אלה, בשילוב החצר המשנית, המוצלת בשעות אחר הצהריים, מספקים מרחב נעים ונוח לשהייה ולמגורים במשך כל עונות השנה.
אדריכלות: אסנת וניר ממון
צילום: שי אדם
עיצוב כלי קרמיקה: עינת כהן
התמונות מתוך ספר בתים של אורלי רובינזון, הוצאת מודן.
היכנסו לאתר הבית של אורלי רובינזון
איך נראית דירת 75 מטר שהפכה ללופט?
אהבתם את בית האבן? תעבירו הלאה