מה חשבת לעצמך אז, כשהיית ילדה ושאלו אותך "מה תרצי להיות כשתהיי גדולה?". שתהיי מורה? גננת? ציירת? זמרת? או שאולי מהנדסת או מדענית? ורגע, מה קורה איתך היום? האם אכן הפכת למה שרצית להיות? האם הלכת עם החלום שלך עד הסוף? מה בעצם גרם לך ללמוד את המקצוע שבחרת בו?
מתברר שבכל הנוגע לבחירת תחום לימודים ומקצוע, אצל נשים יש חלוקה מאוד ברורה של התחומים המועדפים עליהן, כמו גם של התחומים שהן מעדיפות כמעט לא לגעת בהם. לפי ממצאי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לגבי מועמדים ללימודי תואר ראשון באוניברסיטאות ובמכללות האקדמיות בשנת הלימודים תשע"ה (2014/15), מקצועות כמו הפרעות בתקשורת, ריפוי בעיסוק, חינוך עיוני ומחקרי, חינוך מיוחד, תולדות האמנות, עיצוב תכשיטים, עיצוב אופנה ועיצוב פנים מבוקשים כמעט רק על ידי נשים. לעומת זאת, הנדסת מכונות, הנדסת בניין, הנדסת חשמל, הנדסה אזרחית והנדסת אלקטרוניקה הן מקצועות שבהם היה ביקוש בעיקר על ידי גברים.
"בחירת מקצוע קשורה גם לתרבות", מסבירה ד"ר עמיה ברק, פסיכולוגית תעסוקתית בכירה, שהקימה את המרכז לייעוץ ללימודים ולפיתוח קריירה באוניברסיטת בר־אילן. "בקרב העולים החדשים מרוסיה, למשל, אין הבדלים כאלה. ברוסיה את שומעת על מהנדסות גשרים ומהנדסות רכבות. שם אין אבחנה בין מקצוע נשי או גברי. היסטורית המקצועות הנדרשים שם תמיד היו אלה שהמדינה הייתה זקוקה להם - וזה לא היה משנה אם מדובר בגבר או באישה. אני גם יודעת מעולים חדשים שהעניין של התחום שבן אדם התעניין בו בכלל לא היה נושא לדיון".
ברק מסבירה שההבדלים בבחירת המקצוע בין גברים לנשים בולטים בעיקר במערב, במדינות ה"שבעות". "במדינות האלה מטפחים אצל נשים יותר חמלה ויותר תכונות טיפוליות מאשר אצל הגברים - וזה בא לידי ביטוי בעתיד גם בבחירת המקצוע", היא מסבירה. "זה קורה דווקא יותר בבית מאשר במוסדות. כלומר, ההורים עצמם עדיין שבויים בכל מיני סטיגמות, למרות שאני שומעת יותר ויותר הורים שאומרים 'שיעשו מה שהם רוצים'. אני גם חייבת לציין שכיום גם בגני ילדים נותנים יותר מקום לבנות להתנסות במשחקי בנים ולהפך. גם חלק מהמורות ומהמחנכים בבתי הספר באמת מעודדים בן או בת לעסוק בתחום שהוא נמשך אליו בצורה טבעית, בלי כל מיני סטיגמות מגדריות ודעות קדומות - ובלי המשקל הזה של ציפיות משפחתיות וחברתיות. ובכל זאת, איפשהו בהמשך הדרך זה לא מתממש בצורה שוויונית".
למה, בעצם?
"כמו שאמרתי קודם: גם היום אני רואה הורים צעירים שעדיין יגידו 'זה של בנים וזה של בנות'. הם יקנו לבנים כל מיני בובות של דמויות שמסמלות כוח כמו בוב הבנאי או הענק הירוק, ומשחקים עם מיומנות טכנית כמו משחקי בנייה עם מברגים - ולבנות הם יקנו בובות ברבי. מבין הנשים שהגיעו אליי לייעוץ, פגשתי לאורך כל השנים שלי בתחום אולי שתיים שפנו לנושאים של הנדסת חשמל. אחת מהן הייתה ריאלית, התעניינה בתחום, אבל הייתה גם עם מניע של אמירה חברתית. כלומר, רצתה להוכיח שגם בנות יכולות. השנייה פשוט אהבה את התחום ואפילו חשבה בהמשך להיכנס לתחום של מדעי החלל".
איך אפשר לשנות את הסטטיסטיקה הזאת?
"אני חושבת שזה מתחיל מגיל צעיר מאוד. שוב: הבעיה היא שלהורים קשה להתנתק מדֵעות קדומות, והם מטפחים אצל הילדות את החלקים היותר רכים. אני עובדת בתחום הזה ארבעה עשורים וחייבת לומר שהתנודה היא מאוד איטית. מצד שני, כן, היא ניכרת יותר ממה שהיה קודם".
ואולם, ברק מדגישה שלא מדובר אך ורק בחינוך, אלא גם בעניין של יכולת. "בעבר היו כמה חוקרים שהתייחסו ליכולת המילולית לעומת המספרית ומצאו שבנות יותר טובות בתחומים המילוליים ושתחומים עתירי מלל הם יותר פופולאריים אצלן - אבל לטעמי זו לא סיבה מספקת למה שקורה היום", היא אומרת. "לכן, אני מציעה להורים פשוט לחשוף את הילדים יותר לשתי האופציות: לתת לבנות יותר משחקי הרכבה, משחקים חישוביים, אפילו ללמד אותן להתעסק בכספים על ידי קופות חיסכון, או לקחת אותן לאתרי בנייה כדי שיראו איך בונים. לעניין אותן בנושאים של חלל, להסביר להן למה תפוח נופל, לחשוף אותן גם לתחומי המדעים ולא רק לתחומים הרכים של הטבע".
במערכת החינוך, לדבריה, דווקא יש התקדמות מסוימת בנושא. היא מספרת על פרויקט בשם "מהנדסות העתיד" שמיועד לבנות מכיתה י"א מרחבי הארץ שמצטיינות במקצועות הריאליים, ונעשה בשיתוף עם נציגות מהמדיה ("ידיעות אחרונות") ובהנחיית מהנדסות ומדעניות מהתעשייה האווירית. נכון שבפועל סביבות העבודה במדעים מדויקים הן בעיקר גבריות והנשים שעובדות שם צריכות להתמודד עם תרבות ארגונית גברית", היא אומרת. "אבל חשוב לזכור שבעבר גם ממקצוע הרפואה וממקצועות נוספים הודרו נשים - אם בגלל המערכת ואם בגלל תרבות חברתית ומסורת. היום כמחצית מהנרשמים ומהמתקבלים ללימודי רפואה הן נשים. אם עלתה ההשערה שמקצועות המדעים המדויקים מרחיקים נשים מהתחום בשל שעות עבודה ארוכות, איך נסביר את האחוז המרשים של סטודנטיות לרפואה? הרי מהנדסת מגיעה לתואר ישים בשטח מהר יותר (אחרי ארבע שנים) וגם יכולה לישון בלילה".
ד"ר עמיה ברק | צילום:
יחסי ציבור, מגזין נשים
היום הכל פתוח
זה נשמע מאוד הגיוני - ובכל זאת, זה לא ממש מפעפע למוסדות הלימוד התיכוניים, לדוגמה. "אחוז הבנות שניגשות לבגרות חמש יחידות במתמטיקה ובפיזיקה נמוך משמעותית מאשר אצל הבנים - וזה קורה גם בסקטור הדתי וגם בסקטור החילוני", אומרת דינה ימיני, ראש מנהל הפקולטה להנדסה באוניברסיטת בר־אילן. "יש סטריאוטיפ שהנדסה מיועדת לבנים כי זה מתפרש כמשהו טכני - ולנשים יש כביכול מגבלות לגבי זה. כביכול, אין להן יכולות להתמודד עם זה. זו כאמור דֵּעה קדומה שבגללה יש ציפייה חברתית שנערה או בחורה תלך למקצועות הומאניים, למשפטים, אפילו לרפואה - אבל לא להנדסה. התפיסה החברתית הרווחת היא שהמקצועות האלה פשוט לא מתאימים לנשים".
אז איך אתם בכל זאת מצליחים לעודד נשים ללמוד הנדסה?
"אצלנו בפקולטה להנדסה שמנו לנו למטרה להתייחס גם למגזר של בנות מוכשרות שיש להן את הכישורים הריאליים, לפנות אליהן ולעודד אותן בכל דרך כן ללמוד הנדסה. קודם כול, יש ימים פתוחים: הבנות באות לכאן, יש להן שיחה איתי, עם חברי הסגל ועם סטודנטים וסטודנטיות להנדסה, שנועדה להראות להן שזה בהחלט אפשרי מבחינתן לפנות למקצוע כזה מרתק ומעניין, שגם שכרו בצִדו. הרצון שלנו לשלב בנות בלימודי הנדסה בא לידי ביטוי גם בנושא של מלגות. למשל, בשנה שעברה חילקנו מלגה מסוימת שהייתה מיועדת לבנות בלבד כדי לעודד אותן ללמוד כאן. כמו כן, לכל בת יש מלווה אקדמי - חבר סגל שמלווה אותה במהלך הלימודים כדי להקל עליה. יתרון נוסף לבנות שבאו לכאן", היא מחייכת. "זה המבחר של חתנים פוטנציאליים. מבחר החתנים כאן הוא גדול מאוד ו־40 סטודנטיות שלנו להנדסה כבר נישאו בתוך הפקולטה - ונישאו טוב".
ימיני מספרת שכיום 20 אחוז מהתלמידים לתואר ראשון בהנדסת חשמל ומחשבים בפקולטה הן בנות - ובתארים מתקדמים אחוז הבנות אפילו יותר גבוה. לדבריה, הבנות מתאהבות במקצוע במהירות ורואות שהוא מדהים ויצירתי. "הבת שלי למשל מסיימת השנה תואר דוקטור בהנדסת חשמל ויוצאת, בעזרת השם, לפוסט דוקטורט בשנה הבאה", מספרת ימיני. "עודדתי אותה לממש את הכישורים הריאליים שלה. אגב, אם היא לא הייתה מתאימה, היא ממש לא הייתה חייבת להיות מהנדסת, אבל ביכולות שלה לא היה הבדל בינה לשלושת הבנים שלי, שגם הם למדו הנדסה".
"לאחרונה כתבתי עבודה בנושא של חסמים ומשוכות בתכנון קריירה, ומסתבר שלבנות דתיות לאומיות יש ידע על עולם הקריירה, על המקצועות ועל מה עושים בכל מקצוע - אבל אין להן התנהגות שמתכננת קריירה", מספרת אילה נחמני, מנהלת המחלקה לשיווק וקבלת סטודנטים במרכז האקדמי לב. "לעומת הבנות החילוניות, הן פחות בודקות לעומק את הנושא של השיקולים בבחירת מסלול הלימודים ופחות עושות חקירה על תחומי הלימוד, על האפשרויות שעומדות בפניהן ויותר מזה - הן פחות עושות חקירה על המסוגלות העצמית שלהן בנושא קריירה. זה גורם לכך שלא תמיד הן בוחרות את המקצוע או תחום הלימודים שהכי מתאים להן. הרבה בנות בוחרות בתחום ההוראה מתוך אזור הנוחות, אבל אולי הן יכלו ללכת ללמוד משהו ריאלי ועדיין לשלב את כל השאיפות המשפחתיות שלהן עם אותו המקצוע".
נחמני בטוחה שחינוך הוא הפתרון. "מכיתה י"א־י"ב צריך לעשות סדנאות בתחום של חלומות, של מה אני רוצה להיות, מה אני יכולה להיות, מהן החוזקות שלי ואיך אני יכולה להוציא את זה לפועל", היא מסבירה. "התנהגות שמתכננת קריירה בנויה משלושה רבדים: הידע שלי על עצמי, הידע על תחומי הלימוד והידע על עולם המקצועות. את הידע הזה חייבים להתחיל לחשוף בפני התלמידים כבר בבית הספר היסודי, ואפילו בגן. למשל לא צריכה להיות שם 'פינת רופא', אלא 'פינת מרפאה'. המסר שלי לבנות הוא שבניגוד לחשיבה המסורתית, אנחנו יכולות לבטא את עצמנו בכל מיני מקצועות, ולא כמו בעבר, כשהיה לאדם מקצוע אחד שבו עסק ובו הוא התקדם באופן ליניארי כמו מורה־רכזת שכבה־מפקחת. בעולם של היום אנחנו יכולות לעסוק בכמה מקצועות שונים ולחבר ביניהם, כמו למשל מהנדסת תוכנה שגם עוסקת בעיצוב, או מרצה למתמטיקה שגם מנגנת בלהקה. היום הכול פתוח".
"אני חושבת שהיום דווקא כן יש יותר בנות שפונות למקצועות ההנדסה, אבל הן פורשות במהלך התעסוקה בגלל שזה לא מתאים לצרכים, להלך הרוח - ובהמשך יותר ויותר מהן פונות בסופו של דבר לתחום החינוך", אומרת לימור לבקוביץ לבאן, מנהלת מסלול כנפי רוח במכללה האקדמית הדתית שאנן. "בנות שבוחרות לעסוק בחינוך לא עושות את זה מתוך נוחות. חינוך זו שליחות, זו עבודה מאוד קשה עם הרבה מאמץ נפשי. חינוך זה לא נוחות. מי שמחפשת נוחות לא לומדת חינוך".
אילה נחמני | צילום:
הלל לדרמן, מגזין נשים
להתאמץ כדי לשנות
את המשיכה של בנות למקצועות כמו תולדות האמנות, עיצוב תכשיטים, עיצוב אופנה ועיצוב פנים על פני מקצועות ההנדסה מסבירה יעל סרלין, ראש החוג לאמנות במכללת אמונה, כסוג של חיפוש וכצורך בקשר בין עולם פנימי לעולם חיצוני. "נשים מחפשות למצוא עבודה שבה אפשר גם להביא לידי ביטוי את הנשמה היתרה שלך", היא מסבירה. "לכן מוצאים לא מעט בנות שלומדות מקצועות שיש בהם יצירה. לדעתי הצורך ליצור הוא לא רק של נשים, אבל אצלן זה כנראה בא יותר לידי ביטוי בבחירת המקצוע מאשר אצל גברים".
תחת הכותרת "מדעים" נכללים היום המקצועות כימיה, ביולוגיה ופיזיקה. בכימיה ובביולוגיה יש אומנם יותר בנות, בפיזיקה ובמדעי המחשב יש רוב לבנים. "האחוז של בנים ובנות במקצועות הספציפיים האלה מוטה לכיוון הבנים, וזה משהו שבעיניי צריך שינוי", אומרת ד"ר עינת שפרינצק, מנהלת מסלול שביט למצוינות מדעית במכון דוידסון - הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע. "אני חושבת שזה קשור גם לאופן שבו המקצועות האלה מועברים בשיעור. מחקרים הראו שיש מאפיינים מאוד חשובים מבחינת ההוראה לבנות, כמו למשל למידה מתוך הבנה. הרבה פעמים, כשבנות לא מבינות משהו בחומר הן גם לא יבינו הלאה ולכן מאוד חשוב להן להבין עד הסוף את הדברים. רק אז הן יתקדמו בחומר. גם תחרותיות זה משהו שבנות פחות מתחברות אליו. כל שיטת הלימוד בבית ספר - של מבחנים, הערכה וכו' - פחות מדברת אליהן.
"למידה מתוך הקשר זה דבר נוסף שמאוד חשוב לבנות. הרבה פעמים בשיעורים - למשל, כשמלמדים פיזיקה - אין את זה, ולכן השיעור פחות מתקשר לבנות, פחות רלוונטי להן. יש אסטרטגיות בהוראה שאם ניישם אותן, הן יתרמו יותר לבנות, מבלי לפגוע בבנים. אנחנו לא רוצים לפגוע בבנים, אנחנו רוצים ששני הצדדים ירוויחו".
ואיך בדיוק עושים את זה?
"הייתי מייעצת להתמקד בעבודה בקבוצות ולחשוף את התלמידים למודלים נשיים שהצליחו בתחום המדעים. הרבה פעמים, היועצות בבית הספר פחות מעודדות בנות ללכת ללמוד את הדברים האלה, כי 'פיזיקה זה קשה' וזה נתפס כמקצוע של בנים. אם הן כבר מגיעות ללמוד פיזיקה, הן מרגישות במיעוט. צריך לשנות את המצב. חשוב שאחוז הבנים והבנות במקצועות המדעיים יהיה שווה, בדיוק כמו שהוא שווה באוכלוסייה".
מתוך גליון 223 של מגזין "נשים".
ד"ר עינת שפרינצק | צילום:
יחסי ציבור, מגזין נשים
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן