בזמן רפי סיטון והצוות שלו המתינו להוראה לפרוץ לעיר הוא נקרא למטה שלו במחנה שנלר ושם המתין לו מברק מראש הממשלה לוי אשכול ויועצו יגאל ידין – הוטל עליו להקים צוות מיוחד שמיד עם כיבוש העיר יאתר סוחר עתיקות שמחזיק בידו חלק מן המגילות הגנוזות. אחרי הכיבוש סיטון הקים צוות, אבל בגלל הוראת המושל הצבאי של העיר לא נתנו להם להיכנס והוא היה צריך לגייס את עזרת אלוף הפיקוד עוזי נרקיס כדי שיוכל להמשיך במשימה. הוא וצוותו חיפשו בכל העיר, אבל איש לא הכיר סוחר בשם שניתן להם.
למחרת הם חזרו לעיר, וסיטון הוביל את אנשיו למקום שבו רוכזו אלפי שבויים ליד שער הפרחים. הוא איתר בין כל האנשים שוטר, שהופתע למשמע הערבית הפלסטינאית המושלמת בפיו של סיטון, והבין על איזה סוחר הוא מדבר. תמורת הבטחה שלא יילקח בשבי אלא יוחזר לביתו השוטר הסכים לקחת את רפי סיטון ואנשיו לביתו של הסוחר בבית לחם. קנדו, הסוחר, לא התרגש למראה קבוצת הקצינים במדים ובנשק שעמדו על סף דלתו, והזמין אותם פנימה. הוא ארח אותם בחביבות, אבל הכחיש שידוע לו משהו על מגילות. שעות של ניסיונות שכנוע והבטחות לתשלום מן המדינה תמורת המגילות לא הזיזו אותו מעמדתו, ולבסוף סיטון לקח את קנדו ובנו לחקירה בתל-אביב.
במשך כמה ימים חוקרים ניסו ללא הצלחה לשכנע את סוחר העתיקות ובנו להודות שהם מחזיקים במגילות, אבל הם המשיכו לטעון שלא ידוע להם דבר. לבסוף לחוקרים הצליחו לגרום לבן לחשוב שאביו גילה להם את האמת, והקליטו את העימות של האב והבן בנושא המגילות. כעת הייתה להם הודאה מפי האב שהוא אכן מחזיק במגילות, והוא הוביל אותם לשלוש מגילות שהיו מוחבאות בביתו בתחכום רב, וסיטון שילם לו את ערכן.
מבית לחם נסע סיטון לירושלים, לפרופסור יגאל ידין שהזיל דמעות של שמחה והתרגשות כאשר קיבל את המגילות. כאשר הן נפתחו ונחקרו התברר ששלוש המגילות הן חלקים מחיבור אחד, מגילת המשכן, המוצג היום בהיכל הספר.
מתוך הפרויקט "50 שנים 50 פנים" של מוזיאון מגדל דוד בירושלים. בימוי והפקה: משה אלפי.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן