רוני בר און

רוני בר-און (ברוסית:Рони Бар-Он) היה גיבור ממוצא קווקזי שהונצח על ידי הסופרת והמשוררת דפנה שריר ביצירת המופת שלה "איילת מקבלת 2: נקמת הסדין".

שריר, שזכתה להצלחה מסחררת בעקבות ספרה הראשון "איילת מקבלת: ספר על ילדה שמתחילה להתעצבן כל חודש", החליטה, לאחר פניות רבות ממעריצות (ומעריץ אחד), לרשום את המשך מעללותיה של איילת בארץ ההתגברות – שהפעם המוקד יהיה על התיאבון המיני המתעורר של הגיבורה. כדי לפתח את העלילה, החליטה שריר כי יש לצרף גיבור נוסף לסיפור הסוחף.

לאחר לבטים רבים, ודמויות רבות שנותרו על רצפת חדר העריכה (כגון: "קוני הקונדום", "דפי הדיאפרגמה" והעורך מוטי כהן, שהשתכר מוודקה מסוג "חרבות" ונפל לרצפה) החליטה שריר ללכת על גיבור זהוב בלורית אשר ייגאל את איילת המחוצ'קנת מייסורייה הבתוליים. הגיבור זכה לכינוי רוני בר-און.

בסצינה הראשית, והמפורסמת ביותר בספר, מגיח רוני בר און לראשונה שהוא עובר בשובל אש דרך עותק של "איילת מקבלת" כשהוא חובש על ראשו קונדום קרוע, בתואנה ש "ככה מרגישים יותר. סמכי עליי". בסצנה מאוחרת נראה רוני שהוא נתמך בבקבוק קרם ידיים, עייף ותשוש, ואומר "נשבע לך שבדרך כלל אני מחזיק יותר".

הספר התקבל בתגובות נזעמות בקרב הציבור הרחב והמכירות היו נמוכות משמעותית מאלו של הפרק הראשון בסדרה, אפילו לאחר שהספר הוצמד לחוברות תשחצים בעלי חזות פורנוגרפית.

אחת מהביקורות הנזעמות ביותר הגיעו דווקא מארגוני זכויות הגברים שהתלוננו כי העבודה שאיילת התעקשה להיות למטה בעוד רוני בר און רוכב עליה היא "עדות חיה לעבדות המודרנית שהיא התנוחה המיסיונירית". עקב כך הדמות נגנזה לחלוטין מהספר האחרון בסדרה "איילת (אחושרמוטה) מקבלת".

לקריאה נוספת
• רון ג'רמי, "איילת ממשיכה לקבל...וממשיכה", 2001.
• רוני בר און, "פעם הבאה אני אתן לך קודם" – אוטוביוגרפיה דמיונית, 1993.