חומוס מטמטם

בפעם הראשונה שאתה עובר לגור עם חבר אתה מגלה התכלבות מה היא.

זה מתחיל בלקרוא עיתון מלפני שבועיים כי אף אחד לא קנה עיתון חדש, זה ממשיך בלקנח אף עם העיתון, כי אף אחד לא קנה טישו לבית וזה נגמר בלהתכסות עם שאריות העיתון בלילה, כי השמיכה מאוד מלוכלכת, אין צורך להסביר למה.

הנדבך הנוסף בהתכלבות הוא כמובן האוכל. כשנגמר לך הכסף למשלוחים אתה נגרר למקרר ומגלה שם קצת בירות, ביצים וגבינה צהובה מלפני שנתיים. מצרכים פשוטים שאתה יכול להכין ולאכול ברגע. לצידם, תמיד תמצא את החומוס - ממרח מזרחי שהפך עם הזמן מתוספת למנה עיקרית.

אני אישית מת על חומוס. זה אולי נשמע קצת קיצוני, אבל מאז תקופת ההתכלבות שלי, אני לא יכול לאכול שום דבר אם לא קיים בו גם חומוס. פסטה ישר מתערבבת לי עם חומוס. אומלט פטריות מוחלף באומלט פטריות וחומוס. נודלס זוכה לרוטב של צ'ילי מתוק וכן, ניחשתם, חומוס. השיא, אני חושב, היה שאכלתי סמבוסק ממולא בחומוס ודחפתי אותו לתוך פיתה עם חומוס. בקיצור, אפשר לומר שהממרח הפך ממש לסם בשבילי, רק שלא צריך להרחיק עד לוד כדי לקנות אותו והקריז היחיד שיש זה כשנפסקים הגזים שאחרי.

ואז הגיע הטיול לארצות הברית. כשמזמינים אותך לחו"ל הדודים העשירים, על חשבונם, יש רק שתי אופציות לפניך: לטוס או לטוס. אז טסתי. בלוס אנג'לס, יש הרבה מה לראות, השפע שם בהחלט מספק את צרכיו של כל אדם מערבי וגרידי. והאוכל, מהזבל של הג'אנק פוד ועד מסעדות הפאר ברחבי העיר - מצויין. אבל מה, אין להם שם חומוס כמו שצריך, לא כזה כמו של אבו שוקרי המקורי.

ואם זה לא מספיק, המשפחה שלי, זו שאני אמור לגור בביתם, שסך הכל יקרה לליבי, לא מוכנה להכניס חומוס הביתה – עניין של ריח גזים, כנראה. ואני, שכבר יצא לי לבקר פעם או שניים שם (ותמיד על חשבונם), לא הצלחתי להירדם לילה לפני הטיסה. איך אני אשרוד שם בלי החומוס, מלמלתי לעצמי. ואז, ברגע של גאוניות מזוקקת, עלה לי רעיון מבריק בראש.

ניגשתי למטבח, הוצאתי 2 קופסאות חומוס, ידעתי שלא אוכל קחת אותם כמו שהם, אבל מי יגיד לי לא על שקיות קטשופ. למי שלא הבין עדיין, לקחתי את השקיות האלה, שאספתי במשך שנים ממקדונלדס, בורגר קינג ומק-דיוויד (זה חינם, לקחתי הרבה), חתכתי אותם בעדינות, רוקנתי את תכולתם, שטפתי, ומילאתי בחומוס – מבריק, לא?

הטיסה עברה בשלום, גם היומיים הראשונים שם. החבאתי את השקיות עמוק במקרר שלהם וכל לילה התגנבתי ונשנשתי לי חמש פרוסות לחם עם חומוס מהשקית. בלילה השלישי העניינים הסתבכו, כנראה שהמשפחה הריחה משהו, לא בטוח שאת החומוס, יותר את הגזים שלי. דוד שלי נכנס אלי לחדר והודיע לי שהוא מעיף אותי מהדירה. כנראה שריח הנודים של חומוס מהול בקטשופ הרבה יותר חריף ממה שחשבתי.

נו טוב, העיקר שהספקתי להציל את החומוס מהמקרר שלהם רגע לפני שבעטו בי.
מי בא לנגב איתי?