קורס אמו!

יומני היקר, וואו, איזה שבוע מטורף היה לי. ביום ראשון הפתיע אותי שמוליק הקצין, והודיע לי שאני יוצא לקורס! אתה שואל מה לי ולקורסים? גם שיראל, הפקידה הלא כל כך כוסית של שמוליק, וגם אני, שאלנו את אותה שאלה. האמת שאני בכלל חשבתי שיש לי פטור מקורסים אבל מתברר שהיה לי פטור רק מקד"צים - אתה יודע, קורסים כאלה שלא נחשבים בפז"מ, אבא שוב עשה רק חצי עבודה, מתברר שאין על מי לסמוך.

יומני היקר, לא ידעתי מה לעשות, אבל לא היתה לי הרבה ברירה. הטלפון הראשון היה לאמא. הרגשתי צורך להגיד לה שאני אוהב אותה. אמא הרגישה שמשהו לא בסדר בקול שלי אבל לא גיליתי לה שאני יוצא לקורס, אמרתי לה שאנחנו עושים נקיון יסודי בבסיס ושלא תנסה לתפוס אותי בימים הקרובים. השיחה היתה קשה, אמנם היתה לי לחלוחית בעין, אבל התאפקתי. רק לך, יומני, אני מגלה שכמעט בכיתי, לשאר אמרתי שחזי הגדול ומיקו הקטן, עובדי רס"ר שלנו, ניקו את השביל מחוץ למשרד והעיניים שלי רגישות לחול.

האמת, רק כשהתחלתי לארוז את התיק לקורס הרשיתי לעצמי להתפרק. אמרו לי שיש נקודות שבירה בצבא, אבל לא האמנתי שהן כאלה קשות. חוץ מזה, רק לפני שנה אבא דיבר עם אלוף פיקוד מרכז שהבטיח לו: "הצבא של הבן שלך יהיה כיפי לא פחות מהמילואים של לירן שטראובר ולא פחות מענג מחיי המין של הפקידה שלי". מי היה מאמין שאחרי הבטחות כאלה, אאלץ לצאת לקורס.

רגע לפני היום הגדול נתקפתי חרדה. לא ידעתי מה לארוז. ואם לא יהיה לי מה לאכול? ארזתי כמה חטיפי בריאות ועוד כמה שהזכירו לי את הילדות, מדהים איך התינוק של במבה יכול לסתום ת'פה שדוחפים אותו עמוק בתיק. ארזתי גם כמה בגדים חמים ללילות קרים. גם אותך, יומני, ארזתי. ידעתי שהסיכויים לכתוב בך במהלך הקורס קלושים, אבל רציתי אותך איתי כדי שאם חס וחלילה יקרה לי משהו, ימצאו אותך וככה יונית לוי תוכל לעשות עלי איטם מכובד.

כשסיימתי את ההכנות, נעמדתי מחוץ למשרד מסורק, מצוחצח ודרוך, חבל שלא היתה לי מצלמה, נראיתי מה זה טוב! חיכיתי שיבואו לקחת אותי. בזמן ההמתנה התפללתי לאלוהים, באותו הרגע, ממש לרגע, האמנתי שהוא קיים, וביקשתי ממנו ומשיירת מלאכי שמיים שישמורו עלי טוב. התפללתי שיחזיר אותי בשלום מהקורס. אמן.

ואז, לפתע, הדלת במשרד לידי נפתחה, ושיראל התחילה לצעוק עלי שמחכים לי ולמה אני מתעכב ושהמדריך כבר הקריא שמות. נשמתי נשימה עמוקה ונכנסתי פנימה, אל הלא נודע.

במבט לאחור, יומני, לא היה כל כך נורא. גם היום עבר מהר יחסית, וגם עכשיו אני יודע Office. לא שזה יעזור לי באזרחות, בעסק המשפחתי של אבא, אבל מה לעשות, הצבא זה לא תכנית כבקשתך.

שלך בהדפסה חצי עיוורת, גל