לילך ברמלי ובתה נועה (צילום: תומר ושחר צלמים)
אז היא תלכלך את הרצפה כמה שעות, אז מה? זה שוה את המחיר. לילך ברמלי ובתה נועה | צילום: תומר ושחר צלמים

לאורך ההיסטוריה לימדו אותנו שאסור לשקר. כמובן ששקרים לבנים כמו "מתוק, תעלה למיטה תיכף אבוא לקרוא לך סיפור", הם בגדר שקרים מותרים, אבל מאז שאני אמא גיליתי שיש עוד סוג של שקר - שקר שמספרות לנו חברות החיתולים החד-פעמיים. וזה, חברות וחברים, לא שקר לבן. זהו שקר תעשייתי גדול ומפלצתי שכל מי שאוהב כסף משתמש בו. כולם, כמובן, מלבד מההורים שהשקר הזה הוא על חשבונם.

אנחנו בטח לא פראיירים

החיתול החד פעמי הוא אחד המצרכים החיוניים ביותר לגידול ילדינו, וככזה היינו מצפים שיהיה מוצר שלא יעלה לנו הון תועפות מדי חודש, ושלא יגרום לנו לקנות קרם שיזוף וטמפונים רק כדי לקבל 20 אחוז הנחה על החבילה השנייה (המבצע תקף לחברי מועדון בלבד, כן?).

החיתול החד פעמי אמור להיות מוצר מסובסד כמו הלחם והחלב, או לפחות שלא נשלם עליו מע"מ כמו על ירקות.
כן, כן. כך בדיוק.
אבל משום מה, התרגלנו בארצנו הקטנה להיות פראיירים. שנים הרגילו אותנו להאמין "ששניים במאה" זה ממש מציאה. אבל חייבים להתעורר, כי זה ממש לא.
המחירים של המוצר הזה בשמיים, וכדי שנוכל לקנות חיתולים מבלי לפשוט את הרגל, אנחנו צריכים להשתעבד למבצעים וקופונים שונים ומשונים.

מלבד המחיר, יש בתוך כל הסיפור הזה שקר נוסף – הגודל. בוודאי שמתם לב כמוני, שככל שהסימון של משקל הילד על החבילה גדל, כך קטנה כמות החיתולים בחבילה. כמובן, שהמחיר נשאר אותו מחיר מופקע. והשאלה היא למה?
כשאני הולכת לקנות בגד בחנות אני משלמת לפי הפריט ולא לפי המידה, אז מדוע המצב אינו כך גם בחיתולים?

כנראה שלא נקבל תשובות לשאלות שלנו, ולכן זה הזמן למעשים. לצערנו, שלא כמו במשא ומתן רגיל, אין לנו קלפים צמודים לחזה והצד השני יודע בדיוק מה המשמעות של החיתולים עבורנו ואינו מזדרז לשתף פעולה. לכן עלינו לקבוע בעצמנו פרמטרים קבועים או ציפיות מהחיתול שלנו. לא יכול להיות שימשיכו לעבוד עלינו ואנחנו נשב בשקט מהצד ונמשיך לרדוף אחרי "מבצעים" תורניים ודמיוניים.
לא נשאר לנו אלא למחות, והפעם במקום לשרוף חזיות בואו נשרוף טיטולים.

אין לי מושג איך אני הולכת להסביר לנועה בת השנתיים שהיא הולכת להיות מסמר המחאה בבית כשתתהלך לה כל אחר הצהריים היום ללא חיתול. גם לאחיה הגדול אצטרך להסביר שעליו להיזהר ממוקשים מזדמנים ברצפת הבית. ובאמת שלא אכפת לי אם אצטרך לנקות ולשטוף את הבית שמונה פעמים רצוף. משום מה, הרגשה של רוח מלחמה נושפת בעורפי, וזאת הרגשה, אני חייבת לציין, נעימה ביותר. הרגשה של הנה, אנחנו הצרכנים - אמהות, אבות, סבים וסבתות, יוצאים למלחמה צרכנית צודקת.

הפעם לא יתפסו אותנו באמצע הצום לא מוכנים, אלא עם צבעי הסוואה על הפנים וחבילת מגבונים ביד. טוב, יכול להיות שהקיץ קצת גרם לי להיות קרבית מדי, אבל אני באמת מאמינה בצדקת הדרך ופשוט נמאס לי לחשוב שאם היה לי יותר כסף הייתי יכולה להרשות לעצמי להביא לעולם עוד ילד כמו שתמיד חלמתי. כולנו יודעים כמה יקר היום לגדל ילדים במדינת ישראל, אז הגיע הזמן להאבק למען כך שהתקציב לא יהיה השיקול היחידי.

אז גם אני היום ביום ללא טיטול, כי כמה אפשר לספוג תגידו?

"מחאת הטיטולים" היא קבוצת מחאה שקמה במטרה להוריד את מחירי החיתולים בארץ. הקבוצה הכריזה על יום רביעי, 27 ביוני, כיום ללא חיתולים. מה המשמעות? היום לא קונים חיתולים ובשעות אחר הצהריים נותנים לילדים להסתובב נטולי חיתול במשך שעתיים.

>> אולי הגיע הזמן להיפטר מהם לגמרי? המדריך השלם לגמילה מחיתולים