משפיע גם על ילדים גדולים
המחקר מעורר המחלוקת מגיע מאוניברסיטת טורונטו, ממחלקת הפסיכולוגיה וההתפתחות האנושית, והוא מציע להחליף את הספרים על פו הדב ודומיו בספרים עובדתיים על עולם הטבע. "הקריאה בספרים שבהם החיות מדברות ומתלבשות כמו אנשים גורמות לילדים להאמין שחיות באמת יכולות לנהוג כך", טוענת החוקרת והפסיכולוגית פטרישה גנאה. "העניין משפיע לרעה על היכולת שלהם לרכוש ידע כללי על החיות בטבע, ועל תהליכים טבעיים של עולם החי". במחקר השתתפו ילדים בגילאי 3-5, שלחלקם קראו ספרים על חיות שעברו האנשה, ולחלקם האחר ספרי טבע. לאחר מכן, נבחנו הילדים על הידע שלהם בעולם החי. אלה ששמעו את הסיפורים על החיות המדברות נטו יותר להאמין כי חיות אמיתיות גם הן יכולות לשוחח. "ספרים שמציגים את העולם האמיתי מובילים ללמידה נוספת, ולתפיסה יותר מדוייקת של הביולוגיה. הופתענו לגלות שגם הילדים הגדולים, בני החמש, היו רגישים מאוד להנפשה, ונטו לייחס לחיות יותר תכונות אנושיות שאין ברשותן, לאחר שנחשפו לספרים הלא ריאליסטיים".
חיות מדברות הן חלק מספרות הילדים מאז משלי איזופוס העתיקים, ותמיד מופיעות כדרך קבע באגדות וסיפורים. נדמה שאין ילד בעולם שלא גדל על זהבה ושלושת הדובים או כיפה אדומה, ולאחר מכן על דיסני, פו הדב, וחיות מואנשות מופיעות כמעט בכל סרט מצוייר לילדים. המחקר מייצר הרבה תגובות נרגזות, מאחר שחוסר חשיפה לתוכן כזה הוא כמעט בלתי אפשרי. "אני לא רוצה שההורים יפסיקו עכשיו לקרוא לילדים את הספרים הללו", מבהירה גנאה. "אלא פשוט שיוסיפו לרפרטואר גם ספרים ריאליסטיים, שישלימו עבורם את התמונה ויראו להם כיצד נראות ומתנהגות חיות אמיתיות, ומה מקומן בטבע".
במחקר, שהופיע בכתב העת "עמודי תווך בפסיכולוגיה" נכתב כי "אנו מציעים למורים והורים להשתמש במגוון רחב של אינפורמציה, ובספרים שאינם מומצאים. אנו מעודדים אותם להשתמש בשפה ישירה וגבוהה ולהעביר להם את האינפורמציה על העולם הביולוגי כפי שהוא. ספרי ילדים שמציגים חיות מדברות או מואנשות בדרכים אחרות מובילים להבנה פחות ריאליסטית של עולם הטבע. התוכן הזה לא רק מעכב התפתחות לימודית אלא מפריע ליכולת החשיבה האבסטרקטית של הילדים, והיכולת שלהם להביט בעולם החיות והטבע בריחוק ובהסתכלות אבסטרקטית".
"העולם שרובנו חיים בו כיום, בייחוד אלה מאיתנו שגרים בעיר, רחוק מאוד מעולם הטבע", אומרת סיון דור, יועצת חינוכית ומדריכת הורים. "הרבה פעמים כשמלמדים תינוק שפרה עושה מו, הפרה היחידה שידע לקשר אליה את המו הזה תהיה מצויירת או בובה, לרוב היא תחייך, והיא תהיה רחוקה מאוד מפרה אמיתית. במובן הזה אני מבינה על מה מדבר המחקר, אך לומר שמיקי ופו עושים את ילדינו מטומטמים זה לא נכון. פו הדוב למשל, או הסרט פנטזיה, הן רק שתיים מאלפי יצירות אמנות נהדרות שמעשירות את חיי הילדים וחלילה שהורים יוותרו עליהן בגלל מחקר כזה. זה נכון שחשוב מאי פעם לקרב את הילדים לטבע, כי הם אלה שיצטרכו ביום מן הימים לשמור עליו. כדי לעשות את זה כדאי לבקר הרבה בגן החיות, לראות יחד סרטי טבע המותאמים לילדים, כי עולם הטבע יכול להיות אכזרי וגרפי מאוד, ולקרוא יחד ספרים. אני מכירה ילדים רבים שמשוגעים על עולם הזוחלים או על דינוזאורים, וזו הזדמנות נהדרת לחבור אל ההתלהבות שלהם ולהרחיב אותה לנושאים נוספים".