מחקר אוסטרלי: חצי מההורים הכו את ילדיהם

השאלה היכן עובר הגבול העדין שבין ענישה לגיטימית לבין שימוש בכוח, מטרידה לא מעט הורים. סקר חדש שהתפרסם בימים האחרונים באוסטרליה, חשף את העובדה שהתופעה של הכאת ילדים היא נפוצה למדי. הסקר האינטרנטי שערך ה"דיילי טלגרף" וכלל מאות הורים לפעוטות, חשף שכמחצית (47%) מההורים לפעוטות הכו בעבר את הילד שלהם. לעומת זאת, רק חמישה אחוז מההורים מודים בשימוש בענישה פיזית. שבעה אחוזים נוספים מהנשאלים אמרו כי איימו על הילדים בענישה פיזית, אבל רק לעתים רחוקות מימשו את האיומים.

ג'נט קייטר, מומחית להורות שהתייחסה לסקר, התייחסה לפער בתשובות של ההורים: "אני לא מופתעת ממנו. אני חושבת שהורים הרבה פעמים חושבים לעצמם 'עשיתי את זה בעבר, אבל אני כבר לא נוהג לעשות זאת'". קייטר מדגישה שהיא אינה בעד הכאה של ילדים, אבל שלפעמים מכה עדינה יכולה להיות אפקטיבית: "לעיתים אנשים משתמשים בפליק קצר ועדין כדי לשבור איזשהו מעגל".

מה המסר שאתם מעבירים לילד?

לעומתה, מיכל אוסרי בן אור, מנחה מוסמכת ויועצת בתחום הורות ומשפחה, אומרת: "בעיניי, ענישה פיזית היא מצב של אובדן שליטה. גם הורים שמצדדים בכך, פועלים מתוך חוסר אונים. יש דרכים אחרות להגיב בזמן מצוקה, חוסר אונים או כעס".

האם יש מצבים שבכל זאת השימוש בה לגיטימי?
"חד משמעית לא. מעבר לשאלת הלגיטימיות, השאלה המשמעותית היא איזה מסר אנחנו רוצים ללמד את הילדים שלנו. אני שואלת הורים שמגיעים אלי לייעוץ, איזה ערכים הם רוצים שיהיו בבית שלהם. כמעט תמיד עולים הערכים: כבוד לאחר, לרכוש, לגוף האדם וכדומה. ואז אני שואלת את ההורים מה הם עושים על מנת להטמיע את הערכים האלו. ילד לא יכול להבדיל בין פליק 'קטן' או 'בינוני' לבין 'מכות של ממש'. השימוש במירכאות נעשה משום שאין שום הבדל במסר בין סוגי המכות השונים".

ומהו אותו מסר?
"מכות מלמדות את הילד שזו דרך לפתירת קונפליקטים, שכשאתה כועס מותר לך להתנהג כמו שאתה מרגיש, שמכות זה דבר לגיטימי ביחסים. מכות מלמדות את הילד שההורה כוחני והוא הקטן וחסר האונים".

מאיפה זה בא לנו?

כמו שתוצאות המחקר מראות, הרוב הגדול של ההורים לא חושב על עצמו כמי שמשתמש בכוח כחלק מחינוך הילדים. ובכל זאת, רבים כן מרביצים מדי פעם. אוסרי בן אור מנסה להסביר את הפער הזה: "אני יכולה להבין את המקום שמביא הורים להכות. הורה מכה כשהוא נמצא ברמת תסכול כל כך גבוהה, שהוא לא מצליח לווסת את הכעס שלו או למצוא דרך אחרת".

מה על ההורה לעשות במצב כזה?
"כשהורה מזהה מצבים של תסכול וכעס, המשימה ההורית שלו היא למצוא דרך אחרת. אין לי ספק שתמיכה בהורים דרך סדנאות, ייעוץ, הדרכות וטיפולים יכולה לשמש כמניעה ולעזור להורים להפחית את מצבי חוסר האונים. צריך לזכור שהורים משמשים כמודל לילדים, והילדים לומדים הרבה יותר מהתנהגות ההורים שלהם מאשר ממה הם אומרים להם. מעבר להיבט החינוכי, גם החוק אוסר על כך".

ואם קרה מקרה חד פעמי ו"ברח" להורה איזה פליק?
"בוודאי שבמקרה כזה יש דרך חזרה. אבל צריך לראות את זה כנורית אזהרה. להבין שאיבדתי שליטה, לשאול מה אני עושה ביחס לכך ולעשות - לקבל ייעוץ, תמיכה ממישהו, אפילו טיפול. לא נכון להסתפק ב'יותר לא אתן לזה לקרות' מכיוון שזה לא תמיד עובד. יש הבדל בין הורה שמכה יום יום לבין הורה שבעשר שנות הורות נתן פעמיים פליק לילד שלו ולמד עצמו להתנהל אחרת, לחנך אחרת. וככל שהורים ייטיבו ללמד את ילדיהם אודות יחסים דרך דרכי תקשורת ולא בעזרת כוח פיזי - בסופו של דבר, תהיה לנו גם חברה אלימה פחות".

האם אתם הכיתם את ילדכם? באילו מקרים לדעתכם זה לגיטימי, אם בכלל? טקבקו לנו.

>> הייתם נותנים לילדה שלכם לרקוד בלבוש מיני?
מה לעשות כשהילד מאונן?

כל העדכונים הכי חמים מהארץ ומהעולם ישירות לנייד
שלחו את המילה מבזק למספר 5000 ותתחילו להתעדכן