ראשית, חשוב להבין מה מעורר את ההתנגדות אצל הילדים. כשילד מגבש את הזהות העצמית והעצמאית שלו, ובונה את ה"אני" שלו , הוא רוצה לעשות כמה שיותר דברים באופן עצמאי. הוא שואף לנהל את חייו, ולהרגיש שהוא בעל יכולת והשפעה גם על הדמויות הכול יכולות שמסביבו. זהו תהליך התפתחותי חשוב המסייע ליצירת נפרדות מההורים, וגיבוש אישיותו, והוא מתפרש על גילאי שנה וחצי עד סביבות גיל חמש (ולא רק עד גיל שנתיים כפי שהיה נהוג לחשוב בעבר).
>> לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?
ילד מרגיש באופן הכי מובהק את ה"אני" שלו בא לידי ביטוי, כשהוא עושה הפוך ממה שמבקשים ממנו. אצל כל ילד הדבר בא לידי ביטוי בנושאים שונים, וסביב תקופות שונות. הסממן שמצביע על כך שילד נמצא בשלב הזה יהיה מאבקים שקשורים ישירות לגוף שלו כמו אוכל, גמילה, היגיינה. אצל בנות התנגדויות ודרישות יעלו גם סביב בגדים ותסרוקות. "אני" מתנגד משמע "אני" קיים.
לכבוד חג השבועות והמים, פנינו לשתי מומחיות בתחום ההורות: רננה מישורי-צימבליסטה, מנחת קבוצות הורים בשיטת אדלר ויועצת משפחתית וסמדר סלע, מנחת קבוצות הורים, מאמנת ומרצה, חברת סגל במכון אדלר. שתיהן נותנות שפע של טיפים, איך לעבור את הדרך למקלחת בשלום.
סדר יום. צרו לילדים לוח זמנים יומי קבוע עם גמישות לשינויים. למשל, אחר הצהריים נשארים בבית או יוצאים לגינה, אחר כך ארוחת ערב ואז מקלחת. או הפוך, קודם מתקלחים ואחר כך אוכלים. סדר הפעולות הוא החשוב כאן. כך הילד יכול להתכונן לכל האירועים.
הזמנה למקלחת. חשוב לא לדבר לילד בפקודות וציווים, אלא ליצור הזמנה לאמבטיה. כך יש סיכוי שהוא ייענה. במקרים מסוימים תיאלצו לסבור בכי ותסכול כדי להגיע אל המטרה. דווקא כאן זה לא המקום לרחם על הילד ולחשוש מטראומות עתידיות, אלא להבין שהילד זקוק לאמירה ברורה ועקבית. חשוב מאוד להגיד את הדברים בנימה מכבדת. לא להטיח ביקורת או להעליב. בנוסף, חשוב להכיר בחוויה של הילד עצמו בעזרת משפטים כגון "אני שומע שאתה לא רוצה להתקלח". מנגד, אסור לוותר על הכוונה המקורית שלכם, לזכור שאתם מובילים את המהלך ולממש את ההחלטה תוך כדי הבעת אמפטיה.
עוד כתבות בערוץ בית ומשפחה:
כל אירועי חופשת חג השבועות
מתכוננים לשבועות: מה ילבשו הילדים בחג?
שמעתם על בגד ים שהוא גם מצוף?
תנו להם לבחור. לא אם כן או לא להתקלח, אלא בחירה בתוך הגבולות הנוגעים למקלחת. לתת להם לבחור אם אימא או אבא יעשו להם מקלחת, אם לפני האוכל או אחרי האוכל, אמבטיה או מקלחת. ברגע שילד יכול לבחור משהו ההתנגדות שלו פוחתת, ויש לו נכונות גדולה יותר לשתף פעולה. מנקודת המבט שלו - הוא מרגיש שסומכים עליו. זה מסית את כל הדיון משאלה של "מקלחת – כן או לא?" לשאלה של "איך נתקלח?". במקום הזה אפשר לגלות גמישות
שם המשחק: עקביות. אם מקלחת יומיומית חשובה לכם, ואתם מנסים לקבע את השגרה הזו בביתכם, אל תזגזגו. לא לוותר בכל פעם שמאוחר או כי עייפים. ברגע שיהיו זיגזגים יהיו גם יותר ויכוחים. כשהורה מוותר זה עשוי לבלבל את הילד אם הדבר באמת חשוב או לא. זוהי בדיוק הפרצה שילדים נכנסים בהם. לא הייתם מוותרים על חגורות בטיחות, נכון? באותה מידה על תוותרו על המקלחת. הישארו עקביים ונחרצים, אבל מבלי להיכנס למאבקים סביב זה. רק אחרי שהמנהג מתקבע אפשר לגלות גמישות.
אמבטיה זה כיף. אפשר ליצוק לשגרה הזו כל מיני תכנים והנאות קטנות: משחקים, תחרות, מקלחת משותפת עם ההורה או עם אח נוסף. ממילא ההורה נמצא בזמן הזה עם הילד, וזה יכול להיות זמן האיכות שלהם: כל אחד יכול לספר מה קרה לו היום. ברגע שהדבר הופך לטקס יומיומי, כל התהליך הופך להיות נעים יותר לכולם.
לחשוב קדימה. העייפות היא אחד הגורמים המרכזיים לוויכוחים. במצב כזה ייתכן שכדאי להקדים תהליכים. אולי לעשות מקלחת ברגע שחוזרים מהגן. אם יוצאים לפעילות מחוץ לבית כמו ביקור אצל חבר, או יציאה לגינה, אפשר לחזור הביתה כשהילד יחסית ערני.
לימוד עקרונות. לא לשחד את הילד או להסיח את דעתו, כי זה למעשה להפעיל עליו מניפולציות ולא לכבד אותו. נכנסים למקלחת כי יש דברים שצריך לעשות. נקודה. לא להשתמש בפתרונות של כיבוי שריפות כמו לערוך תחרות בין האחים מי נכנס ראשון למקלחת. תמיד יהיה מנצח אחד ומפסיד אחד. וצריך לתת את הדעת על מה זה יכול לעשות ליחסים בין האחים. מבחינה טקטית זה אולי עובד, אבל אסטרטגית זה מהלך שגוי עם תאריך תפוגה קצר.
מילות עידוד. כשילד רק מראה סימנים שהוא בדרך למקלחת, כשהוא עושה את הצעד הראשון לקראת זה חשוב לעודד אותו מיד. כבר בהתחלה ולפני שהוא נכנס למקלחת. זה יגרום לו להתקדם לצעד הבא. גם כשהילד מסיים את המקלחת חשוב לשאול איך הוא מרגיש. להעריך את הדרך שעשה: שהצליח להסתבן לבד, או להתנקות בצורה יסודית. חשוב להקפיד לא להעריך אותו על התוצאה אלא על הניסיון שלו, ועל מה שעשה, כדי לחבר אותו ליכולות שלו.
של מי האחריות? לאחר שסדר היום התקבע, אפשר להעביר את האחריות לידיים של הילדים, אפילו בגילאים צעירים. כל עוד האחריות בידי ההורה, כמובן שלילד הרבה פחות איכפת. התפיסה הזו נכונה באופן כללי מבחינה ערכית: אם אנו רוצים לגדל ילד אחראי אנחנו לא יכולים להיות אחראים על הכול. זה ייתן לילד אפשרות לחוות את התוצאה של הבחירה שלו, את המחיר והרווח וללמוד דרך זה. הילד צריך להבין שזה הגוף שלו, ההיגיינה האישית שלו, והמקלחת עובדת רק לטובתו.