יש שלב בו לא משנה באיזו דרך הילד יבחר להכניס את המזון לתוך פיו, גם אם בסוף הארוחה הרצפה כולה תיראה כמו פיגוע רב משתתפים, תספקו כפיים בנחת ותגידו, בעיניים נוצצות: תראו איך הוא אוכל יפה! השלב הזה עובר בהדרגה, ואז נכנסים לפעולה כמה כללי נימוס בסיסיים, כאלה שיבדילו בין האדם לקוף ויעזרו לילד להשתלב בחברה. אז מהם בעצם כללי הנימוס האלה? ריכזנו עבורכם שמונה נורמות אכילה שכדאי להנחיל בילדים עד גיל שמונה.

ילד אוכל ספגטי מתלכלך ומחייך למצלמה (צילום: kickers, Istock)
השלב הזה הוא יופי של רגע של קודאק, אבל בואו נתקדם | צילום: kickers, Istock
מובן שכמה שמתחילים מוקדם יותר כך טוב וקל יותר להתקדם,  וקייט ביילס, סופרת ועיתונאית בנושא חינוך ומשפחה, טוענת שמדובר בדבר שיעשה לילדים רק טוב. ״לא מדובר בנורמה חברתית חונקת ומציקה״, היא אומרת. ״נימוסים ליד השולחן יעזרו לילדים להרגיש ביטחון בסיטואציות חברתיות שונות, ויכינו אותם לחיים. אני התחלתי ללמד את בני סביב גיל שנתיים, וכולנו נהנינו מכך שילדינו מנומסים וניתן לצאת איתם ולאכול ארוחות עם אנשים נוספים. פיתחנו שיטת תלת שלבית ללימוד נימוסי השולחן: מלמדים את מה שיש לעשות, מסבירים למה נוהגים כך ואז מתרגלים. אחים גדולים עוזרים מאוד בדוגמה אישית. לפעמים אחים גדולים גם הורסים הכל, בעיקר בימים בהם למדו לעשות גרעפסים. אנחנו משתדלים לא להיות קשוחים בנושא אבל יש לנו ציפיות ברורות לגבי התנהגות נאותה ליד השולחן״.

ביילס מציגה את שמונת הכללים אותם הנחילה בהצלחה לשלושת בניה הצעירים:

להגיד תודה ובבקשה. נשמע מובן מאליו, אבל במציאות חייבים להנחיל את ההרגל הזה מגיל צעיר מאוד. חשוב לא להרפות ולהזכיר להם שוב ושוב להשתמש במילות הקסם, עד שזה יהפוך לדבר אוטומטי. דוגמה אישית היא הכרחית פה.

להשתמש במפית. זה מסוג הדברים שלנו המבוגרים נראים מובנים מאליהם, אבל צריך ללמד אותם. כשהידיים מלוכלכות, יש מוצר מיוחד שבעזרתו מנגבים אותן, ולא בעזרת שום דבר אחר. בתחילת הארוחה כדאי להזכיר את המפיות, ולמנוע מכמה מהמנגבים בחולצות את המנהג האיום.

להחזיק סכו״ם כמו שצריך. למידת שימוש נכון בסכו״ם היא תהליך. על פי איגוד רופאי הילדים האמריקני, בין גיל שנה לשנתיים הילד אמור לשלוט היטב בכפית ומזלג. זה נהדר, אבל פעמים רבות הילדים לומדים לאחוז בסכו״ם לא נכון, בדיוק כמו עם עפרון. יש לבדוק שהם אוחזים בו נכון, לא באגרופים למשל, והשלב הבא, מגיל 6 בערך, הוא ללמד אותם להשתמש בסכין ומזלג יחדיו.

לא לדבר בפה מלא. חשוב להבהיר לילד שמדבר בפה מלא שאי אפשר להבין אותו, גם אם כן מבינים, ולא להתייחס אל דברי הילד אם הוא באמצע לעיסה. ילדים יבינו מהר, מתוך תסכול קל, שכדאי לסיים ללעוס ורק אז לדבר.

לבקש מאכלים מרוחקים מהשולחן במקום לקחת אותם. על אף שכדאי לעודד עצמאות בילדים, הנסיון לקחת דברים מרוחקים מהשולחן אינו מנומס ויגמר לא פעם בכתמים על המפה, שבירת כלים ושפיכת נוזלים. זוהי גם הזדמנות טובה לילדים להתאמן במילות הקסם מהסעיף הראשון.

ילד יושב בשולחן עם מפה משובצת מחזיק סכין ומזלג (צילום: huronphoto, Istock)
לא מדברים על נפיחות, משתמשים במפית ואומרים תודה | צילום: huronphoto, Istock
לשוחח על נושאי הדיון המקובלים סביב השולחן. שיחות משפחתיות הן כיף גדול והישיבה סביב השולחן היא הזדמנות פז לזמן איכות, אך כדאי להבהיר, כדי להכין את הילדים לחיים, שיש נושאים שלא מנומס לשוחח עליהם בארוחה. ביניהם: יציאות, נפיחות וסיפורים גועליים ומסמרי שיער מהסוג שילדים רבים אוהבים.

להיות מנומסים, גם אם האוכל לא טעים. לא משנה מהו המאכל, הילדים צריכים לדעת שאם טעמו משהו שאינו ערב לחיקם, הם צריכים לדעת להתמודד עם זה, ולא לומר משפטים כמו: ״יש לזה ריח של קקי״, ולעשות קולות הקאה.

להודות למארח. הילדים צריכים להבין שמי שהכין את הארוחה טרח עבורם, להכיר בכך ולהודות לו ולהתייחס לכך, במהלך הארוחה או בסופה. כשסועדים אצל אנשים אחרים העניין הזה ניכר במיוחד, אבל גם בבית הוא חשוב, ופה בן הזוג של בשלן הבית יכול להרים את הכפפה ולעודד את הילדים להגיד תודה ולהחמיא על האוכל.

עוד במשפחה:

>> 10 משפטים שלא אומרים לילדים
>> מה עושים עם הילדים בפסח?

>> איך נראות אלזה ואנה במציאות?