אם אתם הורים לפעוטות, יש להניח שאתם מדקלמים כבר את הסצנה הבאה: אתם יורדים עם הילד לגינה, ומביאים איתכם משחק אהוב שהוא לא יוצא מהבית בלעדיו. ילדכם משחק להנאתו עם החפץ, עד שברגע מסוים, זונח אותו לטובת טיפוס על הסולם. ילד קטן שחולף במקום חומד את המשחק היקר ובנונשלנטיות לוקח אותו לידיו. ילדכם קולט אותו בזווית עינו, והנה זה מתחיל: מאבק כוח עיקש ומתיש בין השניים כשלאף אחד אין כוונה לוותר בקרוב.
מצד אחד אתם שמחים על כך שילדכם עומד על שלו, כי אתם לא רוצים לגדל "פראייר", ומצד שני חשוב לכם שילמד לחלוק. בלב חצוי אתם מבקשים ממנו לתת לילד השני לשחק קצת עם הצעצוע האהוב, אבל אתם לא בטוחים אם אתם פועלים נכון.
אז הנה שאלה שתסדר לכם קצת את הראש: אם יבוא אליכם עכשיו איש זר, ופשוט ייקח לכם את הטלפון הסלולרי, המחשב הנייד או את טבעת הנישואים? האם תסכימו? אני בכל אופן לא הייתי מסכימה. היי, אפילו הילדים שלי יודעים שהסלולרי שלי מחוץ לתחום, אז למה נראה לכם לגיטימי שהילדים שלכם יחלקו בכזאת קלות את הצעצועים שלהם?
הדרישה לשיתוף מלווה את הילדים שלנו במהלך כל היום. גם בגן ישנן סיטואציות רבות כאלה במהלך היום, איתן צריכים אנשי הצוות להתמודד. אלא שההבדל הוא, שבגן הצעצועים שייכים לכולם, ולכן הסוגיה נפתרת על ידי עמידה בתור או הקצבת זמן משחק לכל ילד. במקרה של משחק חופשי בגינה הציבורית אחר הצהריים, אי אפשר לשכוח שמדובר במשחקים פרטיים שהילדים מביאים מביתם הפרטי. מה עושים אז? קובעים עבורו? בוחרים בשבילו? או משאירים אותו בשלו?
תזכרו שזה נורמלי לחלוטין
כאשר מדובר בילדים קטנים, בני שנתיים – שלוש, חשוב להבין שמדובר בשלב מאוד אגוצנטרי בחייו של אדם ולכן הקטנטנים מאוד רכושניים וטריטוריאליים לגבי כל דבר ש"בבעלותם": מעגלת בובה ועד האבן שמצאו הרגע בגן השעשועים. אז לא צריך בכוח, ואם הילד שלכם לא מעוניין לחלוק - תזכרו שהוא נורמלי לחלוטין.
אבל מה קורה כשהילד הוא כבר יצור חברתי שמזמין אליו חבר הביתה והוא מסרב לשתף ולחלוק? אני מציעה, שלפני הביקור - הכינו את הילד והסבירו לו שכאשר מזמינים חבר - חייבים לעשות אתו דברים כדי שיהיה להם כיף ביחד. תשאלו את הילד שלכם באילו משחקים הוא מסכים לחלוק, ואילו היה רוצה לאפסן באיזו מגירה עד שהחבר יעזוב.
ומה עושים בגינה? ובכן, כאשר ילד "חוטף" משחק שהבאתם מהבית, בקשו תחילה מה"חוטף" להשיב את המשחק ושאלו את ילדכם האם הוא מוכן לחלוק לכמה דקות את המשחק שהביא מהבית ואפילו תציעו להסתכל על השעון. אתם יכולים כמובן להסביר לילדכם את ערך השיתוף ואת ערך הנתינה, אך בשום אופן אל תכריחו אותו אם הוא מתנגד ואל תקבעו עבורו. זכרו שגם אתם לא הייתם רוצים, שבן זוגכם יחליט עבורכם מה אתם מוכנים לאפשר לאיש זר לקחת ומה לא.
ומה אם הילד שלכם הוא ה"חוטף"? קודם כל היו רגועים, כי זה רק אומר שהוא נורמלי גם. ילדים לעד יחשבו שהמשחקים של האחר אטרקטיביים יותר משלהם. זה עושה אותם יותר שווים, כי יש לזה ערך חברתי (כך בגן ילדים אפשר לראות ילדים, שרוצים דווקא את המכונית שהילד מחזיק, וזאת למרות שיש עוד 10 מכוניות פזורות). זו עוד דרך ליצור אינטראקציה.
עם זאת, עזרו לילדכם להבין שזהו המשחק של אחר, ונסו לדובב את הילד השני לחלוק. אך אם הוא מתעקש שהוא לא רוצה - אל תכעסו עליו, ואל תגידו לילדכם שהוא לא בסדר. נהפוך הוא. הסבירו לילדכם שגם הוא לא תמיד רוצה לחלוק את צעצועיו, והציעו לו להביא איתו את אותו הצעצוע בפעם הבאה שתלכו לגינה.
*יש לכם עוד שאלות שמטרידות אתכם בהורות? אור ייני היא יועצת משפחתית, מדריכת הורים ושינה. מסייעת להורים לראות את העולם דרך עיני הילד, להבין אותו, לשפר את היחסים והתקשורת ולהחזיר את השקט והרוגע לבית. מתמחה במתן כלים להתמודדות עם התפרצויות זעם ותסכול, שימשה גננת ובעלת גן במשך 15 שנים. 052-5350096