התקפי זעם של ילדים בציבור הם אימת כל הורה. אמא אמריקאית לילד אוטיסט נאלצה להתמודד עם הסצנה הקשה בה כולם נעצו בה מבטים וצקצקו בלשונם. כשדמעות בעיניה, מותשת ומובסת, הייתה זו דווקא המוכרת בחנות שהרגיעה אותה בדרך מרגשת במיוחד
נדמה שהתפרצות הזעם של הילד של השכן תמיד ירוקה יותר, והורים רבים נוטים לעוות את פניהם בחלחלה אל מול פעוטות של אחרים כשהם מאבדים את הצפון ועושים בושות במקומות ציבוריים. אם בלוגרית צעירה, ולה שני ילדים אתיופיים מאומצים, יצאה למסע קניות מזון לבית, כשבנה, הנמצא על הספקטרום האוטיסטי, החל בתצוגת תכלית פרועה של תסכול ובכי. האם כמעט התחילה להתייפח גם היא, כאשר הגיעה אליה אחת מעובדי החנות, ובג׳סטה קטנה אחת הפכה את הדמעות שנקוו בעיניה לדמעות של שמחה. מה עשתה העובדת? פשוט הגישה לה זר פרחים.
בפוסט מרגש שכתבה האם, לורן קספר מוירג׳יניה, ארה״ב, בבלוג שלה, היא מתארת את החוויה החזקה שעברה. התפרצות הזעם של בנה הצעיר מרטו הייתה כה קשה, קולנית ומביכה עד שהיא החליטה לוותר על הכל ולרוץ משם כל עוד יש לה את הכוחות. ״הייתי קרובה לדמעות, והתפללתי להיות בלתי נראית לכל האנשים שהצטופפו סביבנו״, היא אומרת. קספר הצליחה להגיע עם הילד המשתולל ועם התינוקת שלה, ארזמה, על הידיים עד לאוטו, כאשר ניגשה אליה העובדת עם זר פרחים ענקי, ואמרה: גם אותי אימצו כשהייתי תינוקת, וזה היה דבר נפלא. אנחנו צריכים עוד משפחות כמו שלך״.
הלוואי שיהיו יותר משפחות יפות כמו זו | צילום:
laurencasper.com
מאותו רגע לא הצליחה לנצור עוד קספר את הדמעות, והודתה לאישה, שטפחה על שכמה של האם, הוסיפה שהמשפחה שלה יפהפייה וחזרה לעבודתה בתוך החנות. ״הצעדים שלי היו הרבה יותר איטיים כשחזרתי אל האוטו כשזרועותיי מלאות בפרחים, ודמעות זולגות לי על הלחיים״, כותבת קספר בפוסט המרגש שלה ששותף פעמים רבות ברשתות החברתיות. ״בדיוק ביום שבו הרגשתי כאילו אנחנו הדוגמה הכי גרועה שיכולה להיות למושג משפחה, יום שבו התפללתי שאיש לא שם לב אלינו, היא שמה לב. אבל היא לא ראתה את מה שהנחתי שכולם רואים וחושבים לעצמם. היא ראתה יופי ואהבה, תקווה ומשפחה. היא חשבה שאנחנו נפלאים ושימחנו אותה״.
לצערה של קספר, היא לא השיגה את שמה של העובדת, אבל עכשיו מקווה לחזור לחנות ולהודות לה, לספר לה כמה משמעותית הייתה המתנה שהעניקה לה. ״לאישה הצעירה והיפה בחניון של חנות טריידר ג׳ו, תודה מעומק הלב״, היא פונה אל הצעירה במכתבה הפתוח. ״את אוצר״.
״החיים מאוד מתוקים ועשירים״ | צילום:
laurencasper.com
קספר ובעלה, כומר במקצועו, נישאו והתכוונו להביא מיד ילדים. אחרי שנה בה כשלו הניסיונות להיכנס להיריון, גילתה קספר שהיא הרה, אך איבדה את העובר לאחר מספר חודשים. תסריט זה חזר על עצמו עוד פעמיים, שנגמרו בהפלות ובצער גדול. ״יש אנשים שלא יכולים להביא ילדים, צריך לקבל את זה״, היא אומרת. הצעד הבא של בני הזוג היה קבלת משמורת זמנית על זוג תאומים בני שנתיים, שאחרי כמה חודשים השופט הורה שהם יכולים לחזור לביתם. ״נאלצתי להיפרד מכל התינוקות שלי,״ אומרת קספר. ״הייתי זקוקה לתינוק שיוכל להישאר איתי. ושלי״. בני הזוג החלו בהליכי האימוץ, שהתנהלו בהצלחה והביאו תוך שנתיים לחיקם את מרטו וארזמה. לשני הילדים יש צרכים מיוחדים, מרטו, כאמור, סובל מאוטיזם, ולארזמה יש עיוות באצבעות הידיים והרגליים, ובכל זאת קוראת קספר למשפחתה ׳חלום שהתגשם׳. ״החיים מאוד מתוקים ועשירים״, היא מסכמת. ״זה כל מה שאי פעם רצינו, ואנחנו ממש מוכנים לקבל את כל מה שיביא המחר״.
