הסערה סביב היעדר הפיקוח בגנים הפרטיים ממשיכה להכות גלים. דומה שפרשת ההתעללות הקשה של כרמל מעודה טלטלה אותנו כל כך, שהורים היום פשוט לא מוכנים לעבור לסדר היום. ומאחר שהבנו שרק אנחנו יכולים לשמור על הילדים שלנו, מתקיימות בימים אלו הפגנות של מאות הורים שדורשים פיקוח לגנים הפרטים, אותם גנים הסובלים מהפקרות מוחלטת והיעדר פיקוח מינימלי. אחת הדרישות של ההורים היא להציב פתרון בדמות מצלמות בגן, חוץ מאשר פיקוח מטעם משרד החינוך. אבל גם נושא המצלמות הוא שנוי במחלוקת, ובעיקר מעורר הרבה שאלות שהתשובות עליהן לא הכי פשוטות: מי יפקח עליהם? מי יסתכל עליהם? האם זה נכון לתת להורים גישה לצפייה על הילדים שלהם בכל זמן נתון?
יש גנים פרטיים שמותקנות בהם מצלמות, ובחלקם השקיפות הזו עובדת. בגן אמנויות נילי ברמת גן, למשל, יש מצלמות ולהורים מתאפשרת גישה לצפייה מתי שהם רוצים. הגן, שבו שמונה נשות צוות, פועל כבר 18 שנה, והבעלים והגננת נילי יקותיאל (50) מכריזה שמדובר בגן שהוא משפחה. "אנחנו פועלים בהבנה, הערכה, אהבה, למידה, משחק והנאה", מבטיחה נילי בעלת הגן. "כיום פעילים ברמת גן שני סניפים, שהוקמו באהבה גדולה לילדים ובהתחשבות בצרכי ההורים. בין היתר, אנחנו פועלים כגן שקוף – יש לנו מצלמות רשת ודוחות יומיים לתינוקייה. את המצלמות הכנסתי לגן לפני 12 שנה, כשעדיין לא היו מצלמות באף מקום. הרציונל מאחורי זה היה להיות שקופים, להרגיע את ההורים ולתת אפשרות להם את ההנאה מצפייה באוצר שלהם הנמצא רחוק מהם במשך שעות היום, ולהתרשם מהיכולות שהילד מפגין – הן מבחינת ההישרדות החברתית והן מבחינה קוגניטיבית מחשבתית".
מה אומר צוות הגן על נושא המצלמות?
"הצוות שעובד רגיל למצלמות ואין לו אמירה בנושא, כל עובדת שמגיעה לראיון יודעת שהגן עם מצלמות שמתעדות את כל חלקי הגן".
בהרבה מקומות, חלק מההתנגדות להתקנת מצלמות היא בשל החשש ממעורבות יתר של ההורים, והערת הערות לצוות בעקבות צפייה בילד שלהם. "לצערי יש הורים שמעירים על דברים קטנים, אבל צריך להיות אסרטיביים ולדעת מתי להתייחס ומתי לא", מבהירה נילי. "לרוב הם שמחים על שראו פעילות שבה הילד משתתף, שמחים שראו שהילד משחק, רוקד, יוצר, אוכל. לעיתים יש הורים שמציקים, בייחוד הורים חדשים, אבל אנחנו מבהירים להם שהמצלמות נועדו להנאה אך אינם כלי של ההורים לניהול הגן".
אין לגן נתונים כמה ההורים צופים, אבל נילי מאמינה שיש עלייה בצפיות בעקבות מקרי ההתעללות של הזמן האחרון.
תיעוד תמידי גם לא טוב לילדים
אבל לא כולם בעד המצלמות. לפני שנה הייתה זו שלי יחימוביץ' שכתבה פוסט נוקב נגד התקנת המצלמות, מאחר שהן פוגעות בעיקר בעובדות הגן, לרוב נשים פגיעות וחלשות שפרטיותן הפקר. בין היתר בטענה שבגנים המעללים היו מצלמות וזה לא עזר, וכי הרוב המכריע של פגיעות בילדים מתרחש בכלל בבית – ולאיש אין כוונה לשים מצלמות אבטחה בבתים. גם גלי נאור-זידמן, פסיכולוגית חינוכית מומחית בהתמחות התפתחותית, ורותם רוטמן, פסיכולוגית בהתמחות חינוכית וחברה בתנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית, טוענות שלמצלמות בגנים יש השלכות הרסניות. "אנו בהחלט מבינות את הרעיון, מדובר בהורים שמפקידים את ילדם הקטן והפגיע עם אדם זר מבלי כל יכולת לדעת מה הוא עובר ואיך מתבצע הטיפול בו", מסבירות השתיים. "פתרון של מצלמות פתוחות יכול לספק לאותם הורים תחושת ודאות ושליטה, ולהפחית את החרדה. עם זאת, מדובר בפתרון קוסמטי ושטחי לבעיה עמוקה הרבה יותר. ויותר מכך, ההשלכות של יישומו עלולות להיות הרסניות לכל המעורבים".
כשנאור-זידמן ורוטמן מדברות על השלכות הרסניות אפשריות להתקנת מצלמות, הן למעשה מתייחסות לנקודות הבאות:
1. לכל ילד והוריו מגיעה הזכות לפרטיות, לכן הורים לא מורשים לשהות במרחב הגן. מצלמות פתוחות פוגעות בזכות בסיסית זו.
2. הילד עלול לחוות חודרנות מצד הוריו שרואים מה הוא עושה בגן ואולי מעירים, מפרשנים ומתערבים ולשנות את התנהגותו בהתאם (כדי שלא יכעסו עליו/ כדי להתריס/ כדי לרצות).
3. לכל אדם דרוש מרחב ויחסי אמון בסיסיים, שברגע שהם מופרים עלולים לפגוע ולהזיק בחוויה שלו. וכשמדובר בעובד במסגרת חינוכית, זה עלול לפגוע בעבודה עם הילדים. דמיינו לרגע שיש מצלמות פתוחות במקום העבודה שלכם ואפשר לראות כל תנועה וכל תגובה שלכם – עד כמה הייתם יכולים לתפקד במצב כזה?
4. קיים צורך התפתחותי חשוב באינטראקציה ספונטנית עם ילדים, במשחקיות וביצירתיות. קיומן של מצלמות עלולות לעורר חרדה רבה בקרב הצוות שיכול להגיב, מבלי להתכוון לכך, בנוקשות ובחוסר אותנטיות כלפי הילדים.
ומה בקשר אלינו ההורים? כמה זה טוב עבורינו שאנחנו מסתכלים על הילדים שלנו כל הזמן? פה התשובה היא איזון. "בדומה לסוגיות רבות, גם כאן עולה סוגיית האיזון. המצב האידיאלי הוא שעצם קיומן של מצלמות פתוחות והידיעה שאפשר לצפות בהן בכל רגע נתון יספקו תחושת ביטחון והרגעה ויאפשרו להורה להמשיך בשגרת יומו", אומרות נאור-זידמן ורוטמן. "עם זאת, מה שמתחיל בצפייה קצרה רק לשם בדיקה שהכל בסדר, עשוי לשאוב את ההורה להמשיך לצפות באופן שעלול בסופו של דבר להגיע עד כדי צפייה אובססיבית".
מי שצפה בערוץ האח הגדול בוודאי יכול להעיד עד כמה חווית המציצנות ממכרת. אפשר להניח שלצפות בילד שלנו זה לא פחות ממכר, אפילו אם פחות מעניין. "הצפייה הזו עלולה לפגוע באיזון הנפשי של ההורה עצמו, ולייצר חוויית חודרנות אצל הילד במרחב הניתן לו במסגרת הגן", הן ממשיכות. "לדעתנו פתרון המצלמות הפתוחות לא מספק מענה, ואף עלול להזיק לילד, להורים ולמסגרת. לכן, עצם קיום מצלמות פתוחות הוא הגבול הלא טוב".
אז איך מתמודדים עם הפחד מהתעללות בגנים?
"הבעיה העמוקה יותר, ועליה יש לבסס את הדיון, היא היעדר הפיקוח על מסגרות פרטיות בגיל הרך. הפתרון הוא אחריות משרד החינוך על מסגרות חינוכיות מגיל אפס, ולא רק במובן של פיקוח וביקורים בגן. המצלמות הן צעד שנראה מאוד מזמין במבט ראשון, אבל יש לו הרבה השלכות בעייתיות. יש צעדים עדיפים עליו – החל מהכשרת הצוות ועד לפיקוח מקצועי על הגן".
סיוע פסיכולוגי מגיל ינקות
אז מה בתכלס אנחנו צריכים לעשות כדי להפוך את הגנים הפרטיים לשקופים ומפוקחים יותר בצורה יעילה? הנה כמה צעדים שמציעות נאור-זידמן ורוטמן לפתרון המשבר.
1. סינון ומיון קפדניים יותר של הגורמים שעובדים בגנים לפני תחילת עבודתם. כל עובד במסגרת חינוכית אשר בא במגע עם ילדים חייב לעמוד בקריטריונים מסוימים של מאפיינים אישיותיים, ידע רלוונטי, היעדר רישום פלילי ועוד. פעמים רבות מגיעות נשים לעבודות טיפול בילדים ללא הכשרה מתאימה וללא התאמה מבחינה אישיותית, מה שמהווה גורם סיכון להתנהגויות מסוג אלו שנחשפנו אליהן לאחרונה בתקשורת.
2. יש לבדוק ולהתאים את המבנה מבחינת גודל, בטיחות, ציוד, וגם את המזון, התכנים המועברים והיחס בין מספר הילדים ומספר העובדים.
3. עבודה עם ילדים כוללת מתן מענה לצרכים השונים של הילדים בגן והתמודדות עם הורים. מדובר בעבודה שעלולה להיות שוחקת ומלחיצה ומצריכה הכשרה הולמת, זמינות גורמים מקצועיים להתייעצויות וגם החזקה ותמיכה רגשית.
4. השילוב של כל אלה יגרום לכך שיגיעו לתפקיד עובדים מתאימים ומוכשרים יותר, שידעו להתמודד טוב יותר עם האתגרים בגן ולהכיל את הילדים ואת הוריהם. ההכשרה וההחזקה השוטפות יעזרו להם להשתפר בעבודתם ולשפר את המענה שהם נותנים לילדים.
5. גני עירייה שנמצאים תחת אחריות משרד החינוך זכאים לליווי פסיכולוג מהשירות הפסיכולוגי החינוכי ביישוב. שירות זה צריך להיות מוחל גם על מסגרות הגיל הרך. ליווי הפסיכולוג כולל הגעה רציפה למסגרת החינוכית, פגישות קבועות עם הצוות ואפשרות לבצע תצפיות, אבחונים, פגישות עם הורים, התערבויות ממוקדות ועוד.
6. ליווי שכזה יכול לסייע לצוות בזיהוי ובאיתור מוקדם של צרכים מיוחדים, וכך הילד יוכל לזכות לטיפול שככל שניתן בגיל קטן יותר, האפקטיביות שלו עולה.
7. פתרון נוסף שנמצא כיום בפיתוח הוא אבטחה של "צוות 3". מדובר בטכנולוגיה שמזהה תנועות חדות ומרתיעה על כך את בעלת הגן או גורם מפקח אחר. הטכנולוגיה נולדה מתוך צורך ממשי לזהות תנועות חריגות בגני הילדים, ובכך לקבל התראה בלייב. מצלמות האבטחה מחוברות למערכת וידיאו במעגל סגור, שמחוברת דרך רשת אינטרנט לאפליקציה. האפליקציה מאפשרת להורים, באמצעות סיסמה, לגשת לצפות במתרחש בלייב כל הזמן. במקביל, המצלמות מחוברות למוקד רואה, בו נמצאות מוקדניות 24/7 שצופות במתרחש ויודעות להתריע בזמן אמת לכוחות הביטחון. מדובר במערכת אפקטיבית היודעת למנוע את האסון הבא. טכנולוגית התנועה החדה שבפיתוח תזהה תנועות חדות – ביניהן גם אם סייעת שוכבת על יל או אלימות בין ילדים. הזיהוי הסופי ייעשה על ידי מוקדן אנושי שיזהה אם יש צורך בהתערבות.