רבים מתעניינים באבחון ובפענוח של ציורי ילדים ויש היום קורסים והשתלמויות בנושא במכללות רבות ובאוניברסיטאות. להורים רבים ולאנשי חינוך יש תחושה, בראותם את ציורו של הילד, כי חבויים בו רמזים רבים אודות אישיותו ומצבו הרגשי. אולם אין זה קל לפענח את הציור: הוא כתוב בשפה מיוחדת שיש לרכוש ולהתנסות בה ככל שפה אחרת, זו השפה הויזואלית, שפה של צורות ודימויים חזותיים, לא מילוליים.
שנים לא מעטות אני מסתייע בציורים באבחון פסיכולוגי של ילדים ומעביר השתלמויות וקורסים אקדמיים בנושא. השפה הויזואלית אינה פשוטה. יש להכיר ולזכור פרטים רבים וקל מאוד להגיע לאבחנות שגויות. לכן חיפשתי אחר דרך פשוטה וישירה יותר לפענוח, דרך שקל יחסית לרכוש אותה ושהיא יעילה ואפקטיבית להבנתנו את הילד.
לשם כך פיתחתי את שיטת הגרפו-דרמה. ייחודה בכך שבה מסתכלים על הציור כמכלול, בצורה הוליסטית, ומנסים כאילו להקשיב לאמירות הפשוטות של הילד בשפתו, שהוא מביען בעזרת ציורו. שיטת הגרפו-דרמה מבוססת על התבוננות בציור. במקום לנתח ולחקור מתוכו מה הוא מלמד אודות הילד, בגרפו-דרמה מפעילים את הדמיון החזותי ושואלים מה הילד מספר לי בציורו. מבחן פענוח ציורי ילדים אמנם מורשה מבחינת החוק לשימושו של כל אדם, אולם חשוב להיות מודעים לכך שאבחון שגוי עשוי לגרום לאי הבנות ואף לעורר קשיים.
עשרה כללים שאני ממליץ לזכור ולאמץ כאשר מפענחים ומאבחנים ציור של ילד:
1. אבחן ציור של ילד רק אם יש לו בעיה שפענוח ציורו עשוי לסייע לפתור. אל תאבחן סתם מתוך סקרנות או משחק.
2. רצוי שלא ליידע את הילד שבכוונתך לאבחן את ציוריו. הפענוח נתפס כבקורת או כציפייה ועשוי להרתיע את הילד מלצייר.
3. אל תעיר לילד דבר לגבי ציורו, בשעה שמצייר או אחרי כן. הערות כגון: שכחת לצייר ידיים, למה הראש כל כך גדול, תוסיף עוד צבעים וכד' – אינן רצויות. מצד שני, כן אפשר לשאול: מה רואים בציור? או לומר: הציור נראה בעיני מאוד יפה.
4. בחר לפענח ציור שהילד השקיע בו והתאמץ להצליח. רצוי שיהיה ציור שיש בו דבר מיוחד, יוצא דופן. אין טעם לאבחן ציורים סתמיים שהילד צייר או שירבט בלא התכוונות מיוחדת, או שהוא טוען לגביהם: זה לא הצליח לי.
5. אל תנסה לנחש מתוך הציור את עובדות המציאות של הילד (אם אינו מוכר לך). הדבר כמעט בלתי אפשרי ורק יחידי סגולה חוננו באינטואיציה מיוחדת לעשות זאת. מתוך הציור בלבד כמעט בלתי אפשרי לדעת האם דמות הגברתן הגיבור בציור משקף את המצייר, או להיפך את משאלתו של ילד חלש. וכן למשל, האם כל בני המשפחה שבציור אכן קיימים במציאות.
6. הסתכלות ראשונית בציור. בטרם תבחן פרטים שונים ראה את הציור במבט כולל ונסה להשיב: מה היא התחושה הראשונית שמעורר בי הציור? כאילו הרושם האם הוא רגוע או עצבני? האם חביב או תוקפני? האם שמח או עצוב? רושם ראשוני זה הוא ראשיתו של האבחון.
7. אל תסיק דבר מהציור לגבי אישיותו או יכולתו של המצייר בטרם בחנת את רמתו הגרפית. ציורו של ילד שיש לו בעיה בתחום הגרפי עשוי לתת תמונה מוטעית אודותיו.
8. היה ער לגילו של הילד: בן ארבע שלמשל אינו מצייר צוואר או בגדים לדמות, אינו יוצא דופן. בן שש או שבע שמצייר כך - זה יותר משמעותי.
9. אם מופיעים בציור אברי מין שמקובל להצניעם כשהם חשופים או מובלטים, יש להיות ער לכך ולברר מדוע הילד מדגיש זאת.
10. כפי שוודאי נוכחת מהכללים - פענוח ציורי ילדים אינו משחק ילדים. לציור שפה מיוחדת, השפה הוויזואלית, שמועברים בעזרתה מסרים מרתקים כשהם לעתים מוצפנים וחסויים. הפענוח מסקרן ומאתגר, אולם זהו כלי רגיש העלול גם מאוד להטעות.
עשרה כללים שאני ממליץ לזכור ולאמץ כאשר מפענחים ומאבחנים ציור של ילד:
1. אבחן ציור של ילד רק אם יש לו בעיה שפענוח ציורו עשוי לסייע לפתור. אל תאבחן סתם מתוך סקרנות או משחק.
2. רצוי שלא ליידע את הילד שבכוונתך לאבחן את ציוריו. הפענוח נתפס כבקורת או כציפייה ועשוי להרתיע את הילד מלצייר.
3. אל תעיר לילד דבר לגבי ציורו, בשעה שמצייר או אחרי כן. הערות כגון: שכחת לצייר ידיים, למה הראש כל כך גדול, תוסיף עוד צבעים וכד' – אינן רצויות. מצד שני, כן אפשר לשאול: מה רואים בציור? או לומר: הציור נראה בעיני מאוד יפה.
4. בחר לפענח ציור שהילד השקיע בו והתאמץ להצליח. רצוי שיהיה ציור שיש בו דבר מיוחד, יוצא דופן. אין טעם לאבחן ציורים סתמיים שהילד צייר או שירבט בלא התכוונות מיוחדת, או שהוא טוען לגביהם: זה לא הצליח לי.
5. אל תנסה לנחש מתוך הציור את עובדות המציאות של הילד (אם אינו מוכר לך). הדבר כמעט בלתי אפשרי ורק יחידי סגולה חוננו באינטואיציה מיוחדת לעשות זאת. מתוך הציור בלבד כמעט בלתי אפשרי לדעת האם דמות הגברתן הגיבור בציור משקף את המצייר, או להיפך את משאלתו של ילד חלש. וכן למשל, האם כל בני המשפחה שבציור אכן קיימים במציאות.
6. הסתכלות ראשונית בציור. בטרם תבחן פרטים שונים ראה את הציור במבט כולל ונסה להשיב: מה היא התחושה הראשונית שמעורר בי הציור? כאילו הרושם האם הוא רגוע או עצבני? האם חביב או תוקפני? האם שמח או עצוב? רושם ראשוני זה הוא ראשיתו של האבחון.
7. אל תסיק דבר מהציור לגבי אישיותו או יכולתו של המצייר בטרם בחנת את רמתו הגרפית. ציורו של ילד שיש לו בעיה בתחום הגרפי עשוי לתת תמונה מוטעית אודותיו.
8. היה ער לגילו של הילד: בן ארבע שלמשל אינו מצייר צוואר או בגדים לדמות, אינו יוצא דופן. בן שש או שבע שמצייר כך - זה יותר משמעותי.
9. אם מופיעים בציור אברי מין שמקובל להצניעם כשהם חשופים או מובלטים, יש להיות ער לכך ולברר מדוע הילד מדגיש זאת.
10. כפי שוודאי נוכחת מהכללים - פענוח ציורי ילדים אינו משחק ילדים. לציור שפה מיוחדת, השפה הוויזואלית, שמועברים בעזרתה מסרים מרתקים כשהם לעתים מוצפנים וחסויים. הפענוח מסקרן ומאתגר, אולם זהו כלי רגיש העלול גם מאוד להטעות.
*הכותב הוא פסיכולוג ילדים ומשפחה, הוא מחבר הספר החדש "פיענוח ציורי ילדים - מה מספר לנו הילד בציוריו?" העוסק בשיטה שפיתח ד"ר שתיל לפיענוח ציורי ילדים: הגרפו-דרמה. בהוצאת איפבליש, לרכישת עותק דיגיטלי