עינת אקר ויהונתן (צילום: תומר ושחר צלמים)
מבטיחה השנה לא לתת לך מוצץ שנפל לרצפה. עינת אקר ויהונתן | צילום: תומר ושחר צלמים
לקראת השנה החדשה ורגע לפני יום כיפור, לקראת שנת הגמילה ורגע אחרי תחילת "גיל שנתיים הנורא", לפני שנתחיל מחדש עם תפוח בדבש ורגע אחרי שהסתיים החופש הגדול ומתחיל עוד אחד - החלטתי לשבת ולעשות חשבון נפש קטן עם עצמי. לא ניכנס לכל הפרטים, אבל הדבר העיקרי שעשיתי היה להבטיח לעצמי וליהונתן שהשנה הזאת תהיה יותר טובה, לפחות מהבחינה שלנו. להלן המסקנות החשובות שהגעתי אליהן:

1. השנה אני מבטיחה לבשל יותר. וגם שזה ייצא טעים. להבטחה הזאת הגעתי אחרי הניסיון האחרון עם הקציצות שלקח לי 3 שעות הכנה, 2 סירים שרופים, וילד אחד עם פרצוף מוזר שאמר לי: "אמא מה זה?". השבתי לו "זה קציצה יונצוק, ביקשת קציצות אז אמא הכינה!". אבל על ילדים אי אפשר לעבוד כנראה. "זה יו קציצה אמא. זה פיכסה.  אאוץ'". אפשר עדיין להירשם ל"הצילו? אני לא יודע לבשל".

2. השנה אני מבטיחה שנראה פחות טלוויזיה. ואייפד. ואייפון. טוב, אני מודה, הבן שלי אוהב טלוויזיה (אבל רק בגלל שיש שם תכניות לימודיות), אייפד (כי אפשר לראות שם מה שרואים בטלוויזיה גם כשזה נגמר בטלוויזיה) ואת הנייד שלי (כי אפשר לראות בו מה שרואים בטלוויזיה ובאייפד בעיקר כשאמא גמורה). להבטחה שהשנה יהיו קיצוצים בתחום הזה הגעתי אחרי שהתעוררתי שבוע שעבר באמצע הלילה לקול צרחות קורע לב: "אמא! אמא! בואי מהר אמא!". זינקתי כמו לוחם קומנדו, נעמדתי דום ליד המיטה של יונצוק ושאלתי בהיסטריה: "מה קרה מאמי?". הוא חייך ואמר לי: "איפה אייפון של אמא?".

יהונתן אקר (צילום: תומר ושחר צלמים)
אני גם ארחץ אותך באופן יסודי אפילו שאתה לא רוצה | צילום: תומר ושחר צלמים

3. השנה אני מבטיחה להיות יותר סבלנית. גם כשתגיד בפעם ה-8593840 עוד פעם! אתם יודעים מתי ילדים לא אומרים על משהו טוב עוד פעם? אף פעם. להבטחה הזאת הגעתי, אחרי שקניתי ליהונתן בובה של בוב ספוג. הוא נתן לי כזאת נשיקה וחיבוק מנחמים, וכאילו זה לא הספיק הוא חייך ואמר לי "עוד פעם". אמרתי לו "מה, עוד פעם לקנות לך בובה?". הוא אמר לי "לא, עוד פעם נשיקה ונתן לי עוד אחת". עוד פעם ועוד אחת והבנתי שאני לא רוצה שזה ייגמר לעולם. אז פעם נשיקה ופעם שק-קמח בכל תל אביב, אבל זה שווה את המחיר.

4. השנה אני מבטיחה שתאכל פחות שטויות. ואמא תקפיד על תפריט בריא ומזין. להבטחה הזאת הגעתי אחרי שקלטתי את עצמי משקיעה, מקלפת מלפפון ותפוח, רוחצת וקוצצת למקלות מניחה בשקית ואומרת ליונצוק: "הנה, אמא הכינה אוכל לבמבי, בוא נלך להאכיל אותו!". הוא נתן לי את המבט הזה של: אבל מה איתי?

5. השנה אני אסרק אותך פעמיים ביום גם אם זה יעלה לי בחבלות על הפנים. יהונתן לא אוהב להסתרק. כל הקטע הזה של להצמיד חפץ מפלסטיק לראש נראה לו מיותר (האמת שיש בזה משהו כשחושבים על זה ככה). אבל ליונצוק יש שיער ארוך ולהבטחה הזאת הגעתי לאחר שסרבן הסירוק שלי חזר מהגן יום אחד ולפתע קלטתי התחלות של מוש בן ארי בקוקו שלו. עם כל הכבוד לראסטות אמרתי לעצמי, יונצוק אפילו עוד לא בגיל שהוא יכול לנסות שאכטות, אז פרה פרה. תנו לילד לגדול בשקט.

6. השנה אני לא אירדם באמצע הסיפור לפני השינה. כל פעם, בטקס לפני השינה אני סוגרת אורות, מדליקה מזגן, שמה מוזיקה מרגיעה שלא הייתה מביישת את אושו, עוטפת אותו בשמיכה הכי נעימה, עושה לו דמיון מודרך על היום הקשה והמפרך שהוא עבר, ובטוחה שעכשיו הוא בטח גמור מעייפות. אלא שאז אני מתחילה לספר לו סיפור לילה טוב – ומתה באמצע. אבל זהו, השנה אני לא אנצח את עצמי עם המניפולציות הזולות האלה, אני לא אירדם באמצע כיפה אדומה ואשאיר את יהונתן בצד של הזאב. מבטיחה.

יהונתן אקר ואבא שלו (צילום: תומר ושחר צלמים)
השנה אני לא אצעק לידך, גם אם מישהו ממש ירגיז אותי (לא כולל אבא שלך) | צילום: תומר ושחר צלמים

7. השנה אני לא אתן לך מוצץ שנפל על הרצפה. גם אם נהיה באמצע כביש סואן ותצרח כמו החתולה המיוחמת מלמטה וכל האנושות תהיה תלויה במוצץ הזה, גם אז אני אחכה לרגע שאוכל לנקות אותו ורק אז תקבל. להבטחה הזאת הגעתי לאחר מקרה המוצץ האחרון, בו התגלגל רימון הנפץ אל המדרכה, ואומנם הרמתי אותו מהר אבל עדיין הוא נחשב בגדר נפל. אז כדי שלא יהיה מלוכלך או מחויידק הכנסתי אותו לפה שלי (מה חשבתי לעצמי?!) והיה לו טעם כל כך דוחה שהבנתי שלילד שלי זה לא יקרה יותר. הילד שלי יקבל רק מוצצים מורתחים ושטופים, אפילו שהוא בן שנתיים ושלושה חודשים (או שאולי זה פשוט הטעם האמיתי של המוצץ? פיחסה).

8. השנה אני ארחץ אותך הכי יסודי. גם מאחורי האוזניים, וגם אם זה יעלה לשכנים שלי באטמי אוזניים. יונצוק אוהב מים. באמת. הוא ילד מים מהיום שהוא נולד. אבל הוא גם ילד שאוהב להחליט עוד לפני שהוא ידע להגיד את המילה הזאת. בריכה? ברור. ים? לפעמים. מקלחת? רק עם אמא או אבא. אמבטיה? אני מוכן לעשות את זה מהר כי צריך אבל באמא שלך, עזבי אותי מלחפוף פעמיים וכל הקטע הזה של מאחוריי האוזניים. זה מעלה לי את הסימילאק למוח!

9. השנה אני לא אצעק לידך. גם אם מישהו ירגיז אותי ממש (לא כולל אבא שלך). להבטחה הזאת הגעתי אחרי שצעקתי לפני כמה ימים בבית. יונצוק הסתכל עליי, ועוד לפני שהמצפון הביא לי פטיש בלב - כי מה פתאום הרמתי את הקול על המלאך הקטן שלי, אפילו אם הוא קשקש על הספה בטושים - הוא התחיל לצחוק, כי הוא חשב שזה משחק. אז בלי צעקות בשנה הבאה, לפחות בבית.

10. השנה אני לא אבטיח לעצמי הבטחות שלא אעמוד בהן. וגם לך יונצוק. עכשיו, אחרי כל האוברדראפט של חשבון הנפש שלי, הגעתי למסקנה אחת: אני רחוקה מלהיות מושלמת אבל הכי קרובה להיות האמא הכי טובה לילד שלי. אז אולי השנה לא נשב על המרפסת הדמיונית שלי עם דוד גיבור, אבל אני בטוח אשחק עם יונצוק יותר תופסת. אני רוצה לאחל לכולם שנת אמהות טובה ושהילדים יביאו לכם הרבה אושר. תכלס, זה הדבר היחידי שאפשר להבטיח שיקרה בשנה הבאה.  

>> בטור הקודם: יובל המבולבל הוא באמת מר עגבניה, נכון?

לכל הטורים של עינת אקר