ב-7 לאוקטובר קרה דבר בישראל, דבר נורא מעבר לכל דמיון, שהביא להתגייסות מיידית של כמעט כל ארגוני החברה האזרחית, כאשר "התנועה לחופש בחירה בלידה״ בתוכם. ואם המלחמה ושגרת הלחימה משפיעות על כולם, ההשפעה על נשים בהיריון, בלידה ואחריה – עלולה להיות חזקה אפילו יותר.
מתוך כך, ועם הקמת מוקד הסיוע (חמ״ל) של התנועה, המיועד לנשים מקרב כלל האוכלוסייה – הובן כי יש קהילה שלמה של נשים בדואיות שלא ממש יכולות להיעזר בחמ"ל המדובר, בשל מחסום השפה, הקשיים הייחודיים ודרכי ההתמודדות השונות, בהן לא מעט נשים בדואיות שנפגעו, שבעליהן גויסו, נפצעו, נחטפו ו/או נהרגו, ושמתגוררות באזור שבו התרעות על ירי, ללא מיגון מתאים. אם בישובים המוכרים אין מקלטים או ממ"דים זמינים לכל התושבים, בכפרים הלא מוכרים אין מיגון בכלל - שם אין בתים, אין קירות, רק צריפים, מה שמקשה על כל התושבים ועוד יותר על נשים הרות או אחרי לידה.
כל זה הוביל אותנו, קהילת נשות המקצוע בתחום ההיריון והלידה משני המגזרים, לשיתוף פעולה ייחודי הכולל מספר ארגונים כמו: ״התנועה לחופש בחירה בלידה״, עמותת ״אדם - אחים ואחיות בדרום״ וקרן פרידמן גדסי מ-T - Birth Oriented Thinking B.O. תקשורת בשדה הלידה״.
כרגע המיזם כולל מפגשי זום בערבית בהדרכתן של נשות מקצוע שונות מתחום ההיריון והלידה. לטובת העניין - הקמנו גם קבוצת ווטסאפ פעילה הכוללת כבר כ-400 נשים בהיריון ולאחר לידה, והמפגשים מביאים נושאים על פי בקשתן של הנשים בקבוצה.
תוכן המפגשים משתנה. כאמור, בשבועות הראשונים למלחמה דיברנו עם הנשים על בריאות פיזית וחוסן רגשי, על החשש ליחס לא הולם מצד מי שלא מבחין בהבדל בין ערבים לבדואים, על החששות והחרדות מהמטחים שנורו לאזור, וגם על הזמן הנכון להגיע לבית החולים ושאר שאלות העולות בתקופת ההיריון ושאליהן יש פחות מודעות במגזר.
עם הזמן החולף אנחנו לומדות לקרוא את הצרכים והרצונות של הנשים ודואגות לתת להן מענה; החל מזכויות נשים בלידה, תזונה נכונה בהיריון, הנקה, בריאות רצפת האגן, תרופות בטוחות בהיריון ובהנקה, ועד למפגש עם אשת דת בחודש הרמדאן, בנוגע לצום בהיריון ובהנקה.
היוזמה הזו מאפשרת לנו להעניק גם תמיכה אישית לנשים הזקוקות לה. במהלך החודשים האחרונים פנו אלינו נשים במצבים שונים, בהן למשל אישה צעירה שנאלצה לעבור את החוויה הקשה של לידה שקטה מתוכננת והיתה זקוקה לתמיכה נפשית כדי לעבד את התהליך ולהשלים איתו. פניות נוספות הגיעו מנשים שהיו במעקב ובירור לגבי מחלות טרום-סרטניות והיו זקוקות לתמיכה רגשית תוך כדי התהליך, נשים בטיפולי פוריות שהתלבטו אם להמשיך או לא, מתוך ההבנה שמצבי לחץ משפיעים על אחוזי ההצלחה ועוד.
אחד הנושאים שתמיד היה לי חשוב להוביל כאישה בדואית צעירה הוא בריאות של נשים בחברה שלנו. לפני שש שנים התחלתי לעבוד כאחות בבית החולים סורוקה אבל החלום שלי היה להיות מיילדת ואת מסלול ההתמחות שלי כאחות מיילדת סיימתי לפני שלוש שנים. הבחירה שלי מגיעה מתוך הרצון להוביל את השינוי הנדרש עבור נשים בדואיות בנגב. אנחנו יולדות, מגדלות ומובילות את הדור הבא ועם זאת לא מעט מאיתנו לא מודעות לזכויות שלנו כנשים יולדות ובכלל.
אני מאמינה שנשים הן הבית והן עמוד התווך של החברה כולה, ושהמעגל הפעיל שלנו כנשים הוא מעגל הפוריות. בריאות הגוף והנפש שלנו עוברת שינוים כל הזמן ומשפיעה על הבית, המשפחה, הזוגיות וההורות.
נשים מכל המגזרים מפחדות לפעמים להגיע לבית החולים, מפחדות ממה שהצוות יגיד ויחליט, מלהרגיש שדחקו אותן לפינה שאין להן יכולת או כוח לצאת ממנה. נשים בהיריון מהמגזר הבדואי מפחדות אפילו יותר. הן דוחות פניה לסיוע רפואי ולפעמים לא פונות בכלל מתוך חשש שייכפו עליהן הליכים רפואיים שהן לא ממש רוצות. למשל, אישה שלא מרגישה תנועות עובר במשך שעות לא תבחר להודיע על המצב שלה או לנסוע לבית החולים מחשש שינתחו אותה, או שיבצעו הליך דרסטי אחר בניגוד לרצונה.
צריך להבין שמיילדת בדואית זה משהו נדיר – למרות האחוז הגדול של יולדות בבתי החולים (כ-67% מהיולדות בסורוקה הן בדואיות). כשאני הגעתי למחלקה היו סה"כ שתי מיילדות ערביות, וכיום אנחנו סה"כ חמש מיילדות דוברות ערבית, המהוות ארבעה אחוזים מכלל המיילדות בבית החולים.
לפני שלוש שנים עברתי הכשרה נוספת בתחום - קורס B.O.T - תקשורת בשדה הלידה ועיבוד חוויית לידה. קרן פרידמן גדסי, מייסדת השיטה, פנתה אליי וסיפרה על יוזמה קיימת לקורס הכשרת מדריכות בדואיות מהנגב כדי שהן יעבירו קורסי הכנה ללידה לנשות המגזר. הקורס הזה הוא פרי שיתוף פעולה עם התנועה לחופש בחירה, ליגת לה לצ׳ה, נשים לגופן וארגונים נוספים.
יחד עם המשך מפגשי הזום, עובדות נשות הקואליציה המיוחדת הזו על הגשמת חלום קורס ההכנה ללידה לנשים בדואיות בנגב. מוזר ככל שיהיה, עד היום לא קיים קורס טוב ומותאם, ומעט הנשים מהמגזר שרצו לעבור קורס כזה נאלצו להתאים את עצמן לאלה הקיימים.