רבות דובר על הפער האידאלי בין אחים. לרוב מדובר על היתרונות והחסרונות של התנהלות ההורים מול הצרכים הרגשיים של הילדים ובכלל - עוד כל מיני עניינים שוליים כמו הוצאות כלכליות, מקום בבית, פניות ו...חשק? אבל בעוד הפסיכולוגים והציבור חלוקים, יש מי שלא מבזבזים את הזמן ובוחרים להביא את הילדים שלהם צפופים צפופים. כמה צפופים? בואו נגיד שיש פה בכתבה 17 ילדים מתחת לגיל 10 (והיד עוד נטויה). הם שומעים לפעמים הערות, לכאן או לכאן - אבל אנחנו רק יכולים להעיד שאנחנו פשוט מעריצים על הכוחות ועפים על התמונות. תשפטו (או יותר נכון - אל תשפטו) בעצמכם:
משפחת צברי מגני תקווה
מוריה (41) מנהלת כספים בחברת תוכן, מושיק (47) סאונדמן, אבישי (10) עומר (8) ועדן ושני (6)
לא הרגשת צפוף?
"זה לא היה מתוכנן אבל זו הפתעה מדהימה. אבישי בן 10, עומר בת 8 והתאומות בנות 6: עדן ושני. ההפרש בין כולם הוא שלוש שנים ותשעה חודשים. אני חושבת כשאת בתוך זה את לא מרגישה, היום אני אומרת ואו איך עשיתי את זה. פתאום היום אני קולטת, כשאני עומדת מבחוץ ורואה כל מה שעברנו. חטפתי הלם כשגיליתי כשאני בהיריון של תאומות, הופתעתי מאוד, אין לנו עזרה ואנחנו עובדים שנינו ופחדתי שלא נצליח אבל אנחנו עושים זאת".
אילו הם לא היו צפופים את חושבת שהיית יכולה להשקיע יותר באחד מהם?
"חד משמעית כן. לפעמים גם היום מרגיש לי שאין לי זמן להשקיע בכל אחד וכולם רוצים את תשומת הלב באותה המידה. אני משווה את עצמי למחנכים, איך הם עושים זאת עם 32 ילדים, איך לעשות זאת עם ארבע. אם הפערים היו גדולים היה לי יותר זמן מצד שני העובדה שהם באותו גיל זו חוויה מהממת, הם חברים טובים. האטרקציות זהות כי הם באותו גיל, אני מאמינה שככל שיגדלו רמת החברות רק תתגבר. יש יתרונות ויש פעמים שפחות כיף".
איך סדר יום שלך נראה?
"בבוקר קמים בשבע, כבר מתארגנים לבד... אני כבר יוצאת ב-6:30 בבוקר לעבודה, כדי להספיק לחזור סביב ארבע. מושיק מפזר בבתי הספר, 2 הגדולים חוזרים לבד ב-13:30 ומחממים לעצמם ארוחת צוהריים, אני חוזרת בארבע לאסוף את הקטנות מהצהרון ואז חוגים וכו', ב-19:30 כולם כבר במיטות, ואז מתחיל היום שלי".
האם יש לכם עזרה כלשהי?
"אין לנו עזרה. אני ירושלמית. אנחנו גרים בגני תקווה, ההורים של בעלי מאוד מבוגרים, הם נוכחים אבל לא יכולים כל כך לעזור. אני עובדת לרוב עד הצוהריים, בעלי לרוב יוצא בצוהריים ומסתדרים".
לא היה לך קשה בהריונות להיות אמא צעירה טרייה ולעבור הריונות במקביל?
"זה קשה, מצד שני. הגוף כאילו התרגל לזה. אהבתי להיות בהריונות, ההריונות עברו בקלות. הלידות אחת קיסרי, אחת ואקום ודווקא התאומות רגיל. ואחרי שסיימתי הייתי גם פונדקאית, לצערי זה לא עבר בלידה, כי היה היריון מחוץ לרחם והפלות. אבל היריון לא מפחיד אותי. לא נעים לי לומר, אבל ישנו טוב. הם כמעט ולא נכנסים אלינו לחדר. גם אם הם לא מרגישים טוב, אני באה למיטה שלהם. תמיד יש רעש בבית כדי שלא יתרגלו לשקט. בלי עין הרע. מאוד קשה כשאתה לא ישן בלילה, אבל מכיוון שישנו יחסית תפקדנו. עם התאומות היה יותר מורכב. הייתי מעירה אחת השנייה כדי שלא יעירו אותי. היום הן יותר גדולות, כאשר הן גדלות יותר, אני נהנית מהפער. אבל שיעורי בית זה קשה שאני לא יכולה להיות טוטאלית עם כולם".
יש לך טיפים עצות שיכולים להקל על אימהות אחרות?
"לקחת בקלות ולחייך. בהתחלה הייתי בהלם ובכיתי הרבה. כשגיליתי על ההיריון. צריך להנות מכל רגע אבל זה שווה את זה לגמרי. לקחת דברים בפרופורציה, אני לא אמא היסטרית".
היו תגובות כלשהן מהסביבה?
"כשהודעתי על ההיריון של התאומות היו קצת הרמות גבה, זה הפתיע ולא היה מתוכנן. מה את משוגעת, איך עשית את זה. אבל רואים את זה אחרת כיום ויש לנו משפחה גדולה וזה תענוג ואושר גדול".
משפחת בן הרוש מלשם
מרב מלחי בן הרוש (31) צלמת ועורכת, ומתן בן הרוש (32) דובר שר העלייה והקליטה - השר אופיר סופר, אריאל (4.5) עומר (2.10), התאומות אלה ושי (1)
לא הרגשת צפוף?
"מיד אחרי שנולד הילד הראשון שלנו (אריאל) כל כך התאהבתי בעניין ואמרתי וואו אני חייבת עוד אחד כזה, זה הדבר הכי מדהים שקרה לי בחיים! ולא נעים לומר אבל אפילו לא לקחתי אמצעי מניעה, חיכיתי וחיכיתי ולא נכנסתי להיריון- מסתבר שההנקה במקרה שלי גרמה לזה לא לקרות, ואחרי 7 וחצי חודשי הנקה מלאים החלטתי שאני מצמצמת כדי שאצליח להיכנס להיריון, לקח עוד בערך חודשיים, ובגיל שנה ו-7 של הראשון נולד לנו הילד השני והמתוק עומר. אחרי שהגיעו שניהם פתאום נהיה הרבה יותר סזיפי, והיו באמת רגעי שפל קטנים של עייפות ואי וודאות איך אפשר לתפקד עם שני תינוקות במקביל, אבל לאט לאט שניהם גדלו ואתה מתרגל לעניין ולומר איך לחיות עם זה. כמובן שכבר חשבתי על הבאים, אני באה ממשפחה של 7 אחים והייתה לי הילדות הכי מדהימה שיש בעולם וזה מה שרציתי לילדים שלי ולי תמיד, אבל לעומת הגיל בו התחלתי ללדת (26) זה קצת מאוחר מידי בשביל הכמות שחלמתי עליה, למרות שיאמר לזכותי, אני לא יוצאת בהצהרות, אלא רק אומרת שאני רוצה הרבה ילדים ואולי 7 אבל תחזרו אליי אחרי כל היריון ואתן תשובה בהתאם למצב.
"בקיצור, מפה לשם אמרתי לבעלי שאם לא מתחילים לנסות עכשיו שוב, אני כבר עוברת את גיל 30 ויש לנו 2 ילדים, וזה ממש לא עומד לצד החלום שלי, הילד השני היה כבר כמעט שנה ו-10 חודשים, ובפעם הראשונה אחרי שהתחלנו את התהליך באורך ניסי נקלטתי, לא היה אפילו המתנה של חודש אחד, האמת? זה תפס אותי ממש לא מוכנה. אבל לא הספקתי לעכל ותוך שבוע כשעוד לא ראינו דופק אלא רק שק, התחלתי לדמם בלילה וידעתי שהפלתי, התחלתי לבכות, כי למרות שבבוקר אתה בכלל לא שלם עם ההיריון אתה כבר מתחיל לדמיין את העתיד ופתאום כשאתה חושב שזה נגדע, לקחתי את זה קשה. למחרת הגענו למיון וחיכינו המון זמן, כל הזמן הזה רק חיכיתי שיכניסו אותי לרופא ויגידו לי כבר מה התהליך שאני צריכה לעבור בשביל ההפלה הזאת. נכנסים לרופא, ואז הוא אומר "תראו הנה הדופק" . הייתי בשוק, שהתינוק עוד קיים, שלא הייתה הפלה. אבל באותו משפט הוא אומר, "יש לך המטומה - במילים אחרות זו הפלה מאיימת וכל דקה גוש הדם הזה מעל הרחם מסכן את העובר שלך, אז תיקחי בערבון מאד מוגבל את ההיריון הזה, מעכשיו את היריון בסיכון", אוקיי, לפחות התינוק עוד פה, גם אם בסוף תהיה הפלה, בינתיים הוא פה לא מוותר עלינו.
"אחרי כמה דקות פתאום מתן בעלי מצביע על המוניטור ושואל את הרופא מה זה שזז שם? הרופא מתקרב ואז המשפט הבלתי ייאמן: "יש כאן עוד דופק, יש כאן עוד עובר! מזל טוב, יש לך תאומים" אבל גם אז הסיפור לא נגמר, הוא אומר שהתאומים בשק אחד, זה אומר שהסיכוי שהם ישרדו, או יישארו שניים קטנטנה. בקיצור, תוך שבוע גיליתי שאני בהיריון מיידי, דימום מפתיע, הפלה מאיימת, תאומים! ואז תאומים בשק אחד, זו הייתה רכבת הרים בלתי הגיונית.
"אחרי כמה שבועות שוברים, קשים ועם הידיעה והתקווה שההיריון הזה ייגמר, כבר חיכיתי לרגע שיגידו לי שהפלתי כי בכל מקרה לא ייצא מהיריון כזה כלום, אני מגיעה לביקורת נוספת, בה אומרים לי שההמטומה נעלמה, אין יותר הפלה מאיימת, יש לי 2 בנות מדהימות בבטן, והטופ- יש מחיצה ביניהן. לא ידעתי איך לצרוח את זה לעולם, זה היה הדבר הכי הכי מרגש ששמעתי בחיים, ואז אחרי כמעט 13 שבועות מורטי עצבים, הרגשתי שסוף סוף, התחיל לי ההיריון באמת".
אילו הם לא היו צפופים את חושבת שהיית יכולה להשקיע יותר באחד מהם?
"לצד 2 ההריונות שלי, אחותי וגיסתי ילדו בדיוק כמוני, אז חווינו הכול ביחד וכמובן גם ההשוואות זה משהו שקורה בטבעי. אבל אז פתאום הבאתי את שי ואלה התאומות, והרגשתי שהזמן שיש לאחותי מול בתה שבגיל של הגדול שלי הוא כפול 3, ושמתי לב שהיא מצליחה ללמד אותה דברים שגם אם יוסיפו לי עוד יממה בשבוע אני לא אספיק ללמד אותו, ובאיזה שהוא מקום זה יכול לתסכל, מצד שאני אני מסתכלת על זה שאני מגשימה את החלום שלי בתקווה שאצליח לתת לילדים שלי את הביחד שאני קיבלתי מהמשפחה המדהימה שלי, ומהכוח שיש לאחים צמודים שתמיד יישארו איתך כל החיים, בתקווה שניתן להם את הכלים הנכונים, ואין מאושרת ממני. מה גם שאני מרגישה שאני נותנת לכל אחד את האהבה הכי גדולה שאני יכולה לתת, ואני יודעת ורואה, שהם הילדים הכי מאירי פנים ומאושרים שיש, אחים טובים ודואגים ומלאי רגש, ועל זה אני מלאת תודה".
איך סדר יום שלך נראה?
"וואו, אני כל בוקר קמה והאמת? מרגישה בלופ אין סופי, הכול כבר קורה על אוטומט, ההלבשות, המקלחות, אתה לומד את הכלים איך להתמודד עם 4 תינוקות ביחד, ובמקביל הילדים גם כל יום גדלים ורוכשים כלים קשים שעוזרים לך להתמודד עם המצב, בין אם זה שהגדול כבר לומד להתקלח ולהתלבש לבד, והשני הולך ועוזר ומביא, ברגעים האלה שאת יודעת שיש מישהו מול שכבר מבין ויכול לתת יד, זה כבר לא כמו לדבר אל הקיר ורק להאכיל ולנקות ולקלח, יש פה ממש מפעל קטן שכולם עוזרים לכולם, מה גם שבעלי ואני שותפים מלאים בבית, על אף שלשנינו יש משרות מאד מאד דומיננטיות ותובעניות, אנחנו עובדים קשה, אבל בכלל לא מוותרים על החיים, על האירוח, על יציאות, ממשיכים לחיות, ללמוד ולהתקדם, לא עוצרים את החיים.
האם יש לכם עזרה כלשהי?
"בחודש הראשון אחרי שהבנות נולדו, אמא של מתן ממש גרה אצלנו והיא ממש הצילה אותי, הייתה לי נחיתה רכה ברמות, מה גם ששי ואלה היו תינוקות מדהימות, וטפו טפו, באמת קיבלתי את זה טוב. וכמובן יש לי משפחה גדולה, אז אחותי הקטנה הייתה אצלי המון, ההורים שלי הלכו וחזרו, וכולם ממש נתנו יד בהתחלה. בהמשך שהבנות קצת גדלו, נשארתי לבד, אבל בגלל שאני עצמאית, ממש די מהר חזרתי לעבוד ואחותי הייתה המטפלת של הבנות, אז למשך כמה חודשים הייתה לי עזרה מדהימה. אבל באיזו שהוא שלב היא טסה, והבנות נכנסו למעון, ובעלי ממעט להגיע אחר הצוהריים, אבל מארגן את כולם בבוקר ומפזר למסגרות, ושיכול מנסה להגיע מוקדם לפחות פעם או פעמיים בשבוע. אז יוצא אומנם שאני רוב השבוע מוציאה את הילדים לבדי, משחקת, מבשלת, מקלחת אותם ומשכיבה 4 תינוקות לבדי, אבל את פשוט לומדת שזו השגרה שלך וזה מה יש, ומפיקה מזה את המרב, וכל יום שלא התרגזתי על הילדים, ושהצלחנו במשימה, זה יום שמרגש אותי, ומלמד אותי המון על היכולות האנושיות שלנו, שבסוף מתרגלים להכול".
לא היה לך קשה בהריונות להיות אמא צעירה טרייה ולעבור הריונות במקביל?
"לטפל בשני תינוקות במקביל להיריון תאומות היה סזיפי מאד, אבל גם הילדים המתוקים לומדים איך להתנהל עם אמא בהיריון, עוזרים לך איפה שניתן, אבל ברור שבסוף היום את מתפרקת וכאובה, אבל כאב ועייפות זה לא דבר שאי פעם עצר אותי, אני תמיד במחשבה שהייתי יכולה להספיק עוד ועוד דברים ותמיד חיפשתי איך אני בכל זאת יכולה לארח אנשים, לצאת ולהנות, אבל כמובן שהיו שבועות קשים מאד. הריונות זה משהו שלגמרי הייתי יכולה לפסוח עליהם, אני ממש לא מהאלה שאוהבות להיות בהיריון, וחוץ מזה שאפשר ללבוש כל דבר ולא לתת דין וחשבון לאיך שאת נראית במקרה, הלוואי והייתה דרך להביא ילדים בלי היריון".
יש לך טיפים עצות שיכולים להקל על אימהות אחרות?
"אני חושבת שלהבין שלכולם קשה, גם אם זה ילד אחד, גם אם זה 2 (בעיקר אם זה 2!), וגם אם 4 ומעלה, לכולם קשה, כולנו עוברות ריבים עם הבעל, לכולנו קשה ההתמודדות הפיזית, הנפשית, של לדאוג לבית שלם, לפרנסה טובה, ועדיין לשמור על שפיות. ברגע שהבנתי שלכולם! קשה, משהו קצת נרגע בי, ברגע שידעתי שהדברים בסוף חולפים, אתה נושם עמוק ואומר, יהיה בסדר, ואיזה אושר שאני מגשימה את החלום שלי, ובסוף הכול יניב פירות.
"העצה הכי טובה שקיבלתי ואני רוצה להעביר זה ללמוד לבקש עזרה, וכמובן לקבל עזרה. אני הבן אדם האחרון שאוהב להטריח אנשים, אבל יש מצבים שאם לא תבקש, את פשוט יכולה להשתגע, וזו ממש לא המטרה. תלמדו לבקש עזרה! ותדעו שהכול בסוף חולף, ובסוף אפילו מצליחים לישון לילה שלם!".
היו תגובות כלשהן מהסביבה?
"האמת התגובות והפידבקים מהאנשים זה משהו שמאד מחזיק אותי וזה בעיקר מה שנותן לי את הכוחות, אני מדי יום מקבלת תגובות בין אם זה מהעוקבים באינסטגרם (אני אוהבת לחפור ולשתף על החיים המטורללים האלה) ובין אם זה חברים ומשפחה או סתם אנשים אקראיים ברחוב. את מרגישה שאת סופר וומן, אבל תמיד התגובה שלי היא שכולנו סופר וומן, לא כקלישאה, אלא גם אמא לילד אחד, זה פשוט מאמץ בלתי רגיל, ואחריות בלתי פוסקת, ששואבת ממך הכלה כל הכול, ולכן אני מצדיעה לכל הורה באשר הוא הורה! זו העבודה הכי סזיפית ולא תמיד מתגמלת, אבל בסוף, פשוט ממלאה אותך ונותן לך את כל הדרייב של החיים האלה, והמשמעות שלהם".
משפחת גויטע מאבן שמואל
עמוס (46) צלם טלוויזיה, רחלי (45) מפיקת כנסים רפואיים, נועה (10.5), אוריה (9), מאיה (7.5), שירה (5), אביתר ונבו (עוד חודש בני 4)
לא הרגשת צפוף?
"הרגשתי צפוף, אבל התחתנתי בגיל 32 ולא הצלחתי להיכנס להיריון. עשינו טיפולים וילדתי את נועה רק אחרי שנתיים נישואין בגיל 34.5 ואז כבר לא ידעתי מה יהיה. פשוט הפסקתי להניק נכנסתי להיריון. רצינו 4 ילדים וידענו שהזמן לא לטובתנו. ילדתי את שירה שלי בגיל 40 וחשבתי שזהו.. בעלי רצה בן בכל מאודו אבל כבר לא חשבתי שזה יקרה... הנקתי ולא שמרתי ולהפתעתי הרבה גיליתי כשהילדה הייתה בת 7 חודשים, מיד לאחר שחזרתי לעבודה, שאני בהיריון וביום למחרת התגלית - גיליתי שיש לי 2 בבטן ואני בשבוע 12... הייתי בשוק .. אחרי כמה ימים כבר גילינו שיש לנו 2 בנים זו הייתה מתנה גדולה... ילדתי אותם שבוע לאחר יום הולדתי ה 41.. בשבוע 33+3".
אילו הם לא היו צפופים את חושבת שאולי יכולת להשקיע יותר באחד מהם?
"אני לא יודעת אם הייתי משקיעה יותר בכל אחד אבל יש יתרון לגדל ילדים צפופים. הם מלאי אהבה ושמחה. יש לנו בית כייפי. הרגשתי צפוף מאוד אבל ידעתי שזו האפשרות היחידה שיהיו לי הרבה ילדים בגלל גילי".
איך סדר יום שלך נראה?
"סדר היום שלי קמה ב 6 מתארגנת מעירה ומארגנת את כולם למסגרות ונוסעת למשרד שנמצא בתל אביב אנחנו גרים באבן שמואל".
האם יש לכם עזרה כלשהי?
"עד לפני שלוש שנים גרנו ליד אמא של עמוס בעלי... שעזרה לי תמיד בכל הילדים.. ההורים שלי גם מגיעים לעזור . אבל בסופו של יום הם שלי.. ואני אוהבת את הגידול שלהם".
לא היה לך קשה בהריונות להיות אמא צעירה טרייה ולעבור הריונות במקביל?
"ההריונות הראשונים זה היה יותר פשוט.. למרות שהקאתי בכולם.. אבל ידעתי להתגבר... בשנתיים האחרונות הגיל כבר השפיע.. וזה היה יותר קשה... התאומים זה היה הרבה יותר קשה עם רעלת היריון אבל המשפחה עזרה ותמכה.. והאמונה באל ידענו שהכול יהיה מושלם".
יש לך טיפים עצות שיכולים להקל על אימהות אחרות?
"הצעה שלי להיות תמיד אופטימיים לתת לכל אחד את המקום שלו .. האהבה מנצחת תמיד את הכול. הטיפ הכי גדול וחשוב זה לשמור על אופטימיות".
היו תגובות כלשהן מהסביבה?
"היו תגובות כמו למשל 'שוב את בהיריון', 'מה יש לך עוד בת?', 'כן, זה שלי' - תמיד עניתי למי ששאל 'מישהו מגדל לי או מפרנס אותם?, הם שלנו ותודה לאל כולם מיוחדים'".
משפחת שריד בר שקד מחדרה
ענבל (37) קריקטוריסטית ומאיירת ספרי ילדים, דודי (47) קריקטוריסט, זוהר (5.8), עדן ואיתן (3.10) ונדב (1.3)
לא הרגשת צפוף?
"אנחנו ניסינו להיכנס להיריון איזו שנה. הלכתי למטפלת שתנסה לעזור לי, היא אמרה לי שכדאי לבדוק את הפוריות שלנו. גילינו שיש בעיה, ועשינו תהליך של הזרעות. זריקה, שאיבה וכל העסק. הצלחנו עם זוהר על הפעם הראשונה, והיה נהדר ואז בגלל שזה היה בהפריה, אמרנו אוקי בוא לא נתעכב עם הזרעות הבאות, כי אנחנו לא יודעים מה צפוי לקרות בעתיד. היו לנו ארבעה עוברים מוקפאים. עשינו הפריה כשזוהר הייתה קצת לפני שנה וניסינו פעם אחת, פעם שנייה לא הצליח, שאלו אותנו אם אנחנו רוצים להכניס את שניהם. אמרנו שנכניס את שניהם וזה הצליח. לא רק שזה הצליח באולטרסאונד הראשון ראו שיש שלישייה, אבל היינו חייבים לקבל החלטה מה לעשות עם זה.
"לגדל ארבעה ילדים ששלושתם בגיל כלום ועוד ילדה בת שנה ועשר לא הגיוני, קיבלנו החלטה לעשות דילול וכך נשארנו עם התאומים. אנחנו מבחינתנו היינו מסתפקים בזה אבל נדב הקטן הוא הגיע בהיריון ספונטני, בגלל שאני בעצמי ילדה רביעית, ואני בעצמי לא מתוכננת. אבל החליטו להשאיר אותי. אמרתי שאני חייבת ליקום ואני לא מתכוונת להפסיק את זה. והלכנו עם זה עד הסוף".
אילו הם לא היו צפופים את חושבת שהיית יכולה להשקיע יותר באחד מהם?
"אני בהחלט חושבת על זה. כמה זמן היה לי להשקיע אם היו יותר גדולים אם היו לי פחות ילדים. עכשיו אנחנו בדיוק עושים הדרכת הורים ומתחילים להבין איך לסדר את העניינים איך לתת לכל אחד את הזמן לעצמו".
איך סדר יום שלך נראה?
אנחנו מתעוררים בבוקר. בדרך כלל יש ימים שאנחנו קמים מוקדם, מקלחת, כולם מתלבשים. יש להם בקשות שונות בבוקר פעם זה היה מיץ, אחר כך היה שוקו. עכשיו הם בתקופת הקורנפלקס. אחרי שמסדרים ומתלבשים, או לבדם או שעוזרים להם, אני מכינה קופסאות לארוחת בוקר ואז אנחנו לוקחים את כל התיקים, הולכים לגן, אחר כך מקפיצים את נדב ואז יש לי זמן. בגלל שאנחנו עצמאים יש לנו את הזמן שהם בגן יש לנו את הזמן להיות בזוג כי בערב אנחנו עייפים. אוספים אותם ב 16 מבלים איתם בפארק או בבית, קצת טלוויזיה, מקלחות ולישון".
האם יש לכם עזרה כלשהי?
"בגלל שהעבודה שלנו בעיקר בערב. קורה שלפעמים אנחנו נעזרים בבייביסיטר. מדהימה שהיא נכס שיקר לנו מכל ואנחנו אוהבים אותה מלא מלא. דודי בן 47 ואני בת זקונים. יש לנו עזרה. אבל העזרה מההורים שלי, שאנחנו יכולים לבוא אחר הצהריים, והם משחקים עם הילדים. ואנחנו יכולים לנוח. ההורים של דודי אנחנו נפגשים באירועים משפחתיים אבל לא בייביסיטר".
לא היה לך קשה בהריונות להיות אמא צעירה טרייה ולעבור הריונות במקביל?
"ההיריון של זוהר היה קליל ונחמד. היריון של התאומים היה הרבה יותר מתיש, מבחינת בחילות וסחבת קשה של ההיריון. הייתי עצומה. הם נולדו בשבוע 36.6 במשקל של 3.152 הייתי אדם לא פרופורציונלי. אישה דקה עם בטן עגולה ועצומה כמו כדור פורח נראיתי והם נולדו בקיסרי. היה קצת קשה אחרי הניתוח לסבול מכאבים וגם לטפל בתאומים וילדה בת שנה ועשר. תקופה לא פשוטה אבל עברנו אותה בגבורה. ההיריון האחרון היה כיפי, קליל, הרגשתי טוב עם עצמי, ילדתי לידה טבעית".
יש לך טיפים עצות שיכולים להקל על אימהות אחרות?
"אני לא יודעת. אני חושבת שאני בסדר. מה שעוזר לי להיות עם ראש קליל ולזרום עם הילדים ועם החיים ואפילו לפני כמה חודשים הלכנו עם לחברים לקמפינג עם כל הילדים. פתאום אני תופסת את עצמי ושואלת איך עשיתי זאת. ברגע שהראש קליל וזורם אז החיים כיפיים ונחמדים".
היו תגובות כלשהן מהסביבה?
"על הצפיפות, או כמה ילדים יש לכם. ואיך אתם עושים את זה. יש לנו קטע מצחיק כזה. היינו בהופעה של אדיר מילר והוא שאל למי יש ילדים קטנים. והוא קלט אותנו ושאל בני כמה הילדים. סיפרנו. כל הקהל אמר 'וואו', זה היה קורע. ואז הוא אמר שהוא מצדיע לנו שהצלחנו להגיע להופעה. יש הערכה כלפינו שאנחנו מתפקדים".
זמן הורה ילד הופך להיות מצרך נדיר
"על פי הספרות הפרש מיטבי בין אחים מוגדר כשלוש שנים", אומרת זוהר יעקב, יועצת משפחתית ומאמנת ילדים, מתבגרים וצעירים בתחום החברתי-התנהגותי. "האם זה אכן אידיאלי? זה תלוי. לכל משפחה יש את ה-DNA שלה".
לדברי יעקב, להפרשים גילים קטנים יש יתרונות רבים, כמו עידוד לקשר טוב יותר בין האחים, תחומי עניין דומים המהווים בסיס לבילוי זמן יחד ויצברו חוויות משותפות שיחזקו את הקשר ביניהם ויבנו את שיתוף הפעולה ביניהם.
"הילד הבכור, שעדיין צעיר וסקרן, בדרך כלל מקבל את התינוק בעניין ושמחה. חלקי הרכושנות והטריטוריה אינם מפותחים אצלו דיים, ולכן קבלת התינוק החדש עוברת יחסית בקלות. גם הזיכרון לטווח הארוך שלו לא מיוצב עדיין (הוא מתייצב רק בגיל 3) כך שהוא אינו זוכר את עצמו לבד", היא מסבירה.
ההתנהלות ההורית, כמו גם הלוגיסטיקה, יותר קלה ויעילה, כי גם ככה אורזים חצי בית לילד אחד, אז שניים או שלושה זה כבר כמעט אותו הדבר, ובכך מאחדים את התקופה היותר אינטנסיבית לטיפול בילד.
היציאה לפעילויות מהנות בדרך כלל פשוטה יותר כי תחומי העניין דומים, ופעילויות, כל פעילות, החל ממשחקייה או הצגות לפעוטות וילדים וכלה בחדרי בריחה והופעות מוזיקליות לבוגרים יותר, נותנות מענה משותף לכולם.
עם זאת, יעקב מציינת שלצמידות בין האחים גם חסרונות לא מעטים - אינטנסיביות הטיפול בתינוק הרך יחד עם הילד/ה הבכור/ה עלולה להביא את האם לדיכאון לאחר הלידה, פיצול תשומת הלב ההורית ומיעוט בזמן אחד על אחד, פיתוח חברויות נפרדות או תחרותיות לא מקדמת.
"אישה אחרי לידה מאוד רגישה הורמונלית, ומצב בו היא מטפלת בתינוק רך ובו בזמן מטפלת בילדים רכים נוספים יכולה ליצור אינטנסיביות רגשית שעלולה להוביל לדיכאון לאחר הלידה", אומרת יעקב.
בנוסף, אותה האינטנסיביות עלולה להביא לפיצול הקשב לילדים וצורכיהם או לחילופין, מציאת הזמן לעצמם או לזוגיות, שזה בעצם ה"דלק" של ההורות.
"כשיש מספר ילדים בצמידות, זמן הורה-ילד אחד על אחד הופך להיות מצרך נדיר שקשה מאוד ליישם. גם כך השגרה כיום תובענית עד מאוד, קל וחומר שיש מספר ילדים בצמידות", מסבירה יעקב.
כשילדים נמצאים באותם שלבים התפתחותיים עולות השוואות, מהם או מהסביבה שלהם, ובכך נוצרת תחרות סמויה או גלויה, וצורך של כל אחד להוכיח את עצמו.
"מה שחשוב הוא שלא משנה מה ההפרשים בין הילדים שלכם, תנטעו בהם את הערכים שלכם, וכשהם יהיו בגילאים בוגרים יותר, תקטפו את הפירות", מבהירה יעקב.