רובנו בגרנו ולמדנו שלא כל הנוצץ זהב הוא. גם לאמהות הכי מושלמות באינסטגרם יש רגעים קודרים, וגם האמהות הכי משקיעות שוקעות לפעמים. אף אחת מאיתנו היא לא מרי פופינס כל הזמן, ועדיין מרבית האמהות עמלות על שמירה סזיפית על חזית שמחה ומחוייכת, בעיקר מול הילדים. כריסטי טייט, בלוגרית ואמא לשניים, החליטה שנמאס לה וכתבה מאמר שמבקש מהאמהות בכל לשון של בקשה: לילדים שלכן מגיע להכיר אתכן על כל הגוונים שלכן, תפסיקו כבר לשקר להם
״כשחזרתי לעבוד אחרי שהבאתי שני ילדים עשיתי משהו מצחיק: פרצתי בבכי״, היא מספרת. ״העברתי את ימיי במתח מהג׳אגלינג בין העבודה לבין חיי המשפחה ומטלות הבית, אבל החזקתי הכל בפנים. היה מספיק מורכב להיות אמא שחוזרת לעבוד אחרי שני ילדים, בלי להיות גם האישה הזאת שמתייפחת במשרד שלה. כשחזרתי הביתה לפניהם המצפים של ילדיי נתתי להכל לצאת. ׳תנו לי להחליף בגדים׳, ביקשתי מהילדים ורצתי משם. לא רציתי שהם ידאגו. אם אני רוצה שזה יעבוד, חשבתי, המינימום שאני יכולה לעשות זה לחזור עם חיוך הביתה. זה מה שמגיע להם. הסתתרתי בשירותים וניגבתי את הלחיים בנייר טואלט. הילדים הצטופפו מחוץ לדלת, הם רצו להראות לי ציורים, לספר סיפורים או להלשין אחד על השני. אני בלעתי את הדמעות ופתחתי במהירות בחיוך מזוייף. הייתי אלופת העולם בהעמדת פנים. אבל הם ידעו. הם צמצמו עיניים וחיפשו סימנים בפני. התנהגתי מוזר. הם לא ידעו מה לא בסדר״.
עם הזמן הבינה טייט שהסידור הזה לא יעבוד ושהציפייה שתחזור הביתה עם שיר על השפתיים רק מעמיסה עליה עוד יותר. ״הכי גרוע זה ששיקרתי לילדים שלי. זה די אירוני כי אני אומרת להם אלף פעם ביום כמה זה לגיטימי להרגיש את כל הרגשות. מה עם הרגשות שלי? האם לי מגיע להרגיש משהו שלא קשור באושר כשזה נוגע אליהן? אני לא חשבתי ככה. טעיתי״.
טייט מצטטת מחקר פסיכולוגי של אוניברסיטת טורונטו שהופיע בכתב העת לפסיכולוגיה חברתית ואישיות, שהוכיח לאחרונה כי הנטייה הזו לשים על הפנים מסכה מחוייכת אינו בריא לילדים. ״המחקר הוכיח שבניית חזית מזוייפת פוגעת בהבנה הרגשית של הילדים, ומבלבלת את התפיסה שלהם לגבי שגשוג ואיזון. הרגעים האלה, בהם מסתירים את הרגשות האמיתיים, פוגעים ברצף האמון והתקשורת האיכותית בין הורה לילד, כי נכנס ביניהם משהו לא אותנטי ומבלבל. המחקר הוכיח שאנחנו לא צריכים להדחיק את הרגשות השליליים ולהגביר את החיוביים בכח. למעשה, מניפולציה כזאת רק פוגעת בכולם״.
העמדת הפנים מתישה לפעמים יותר מהסיבה המקורית למתח, גילתה טייט במהרה. ״הסתרתי מהאנשים האהובים עלי משהו חשוב. פספסתי אפשרות להיות אמיתית עם ילדיי״, היא מספרת בחרטה. ״הם אולי לא היו זקוקים לכל הפרטים, כמו איך שהרגשתי נחותה, זקנה ומפגרת מול הגברים שמולי, שלא לקחו הפסקה מהעבודה בעקבות הלידות, פשוט יכולתי להגיד להם שאני מרגישה עצובה בגלל האתגרים בעבודה. לילדים שלי מגיעה אמא בלי חיוך מזוייף על הפנים. אמא שיכולה להביע כל רגש, כולל צער וזעם. אחרת איך הם ילמדו שגם אני בנאדם, בדיוק כמותם?״